סיפור קטן ומלוכלך - רוני גלבפיש (ספר)

הוצאת כנרת זמורה-ביתן
2010

302 עמוד

קודם כל גילוי נאות. אני אומנם לא מכירה את רוני אישית, אך אנו חברות בפייסבוק.

דבר שני – היה לי מוזר משהו (מוזר לטוב), בספר הזה מהדף הראשון הרגשתי "בבית". ולא בגלל הנושא

אלא בגלל המיקום.

העלילה מתרחשת בשני מקומות

ימינו אנו – בסביבת הפארק הלאומי, מקום שגדלתי בו. וזה היה באמת "כיף" לקרוא על רחובות כמו ירדן, נגבה, אלוף שדה, כפר המכביה, הפארק הלאומי – מקUמות שביקרתי על בסיס יום יומי כמעט בילדותי.

וגיבורי הספר גדלו בעומר. ושוב הוזכרו מקומות שאני מסתובבת בהם, עומר, באר שבע, להבים.

ולא רק – אז גיבור הספר למד תואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון – מתימטיקה ומחשבים (ואני כנ"ל) ותואר שני – מנהל עסקים (וגם אני כנ"ל – אבל אז בתעשיה וניהול קראו לזה "ניהול כלכלי").

מעטים הספרים שאני זקוקה לזמן  לעכל אותם. בדרך כלל אני כותבת מיד את הסקירה. כאן לקחתי לי פסק זמן של מספר ימים.

הספר מבחינתי מתחלק ל 2.

הסיפור שבו והדילמה שבו, המשקע שהוא משאיר.

אתחיל מהפשוט – הסיפור.

איתן ונעמי בסביבות הגיל 30+, נשואים באושר וקצת בעושר, הורים לעמלא (לא עלמה כמו מסטיק, כי אם עלמא – ממילה עולם) בת 3 ורבע.

איתן הוא איש מחשבים. התכונה הבולטת בו היא....היופי. הוא פשט יפה. הנשים נמסות לפניו, ואפילו הבוס שלו אמר, שחלק מהשיקולים לקבל אותו לעבודה היה היופי שלו (כדי שיהיה נחמד ללקוחות). תמיד היה הבחור הפופולרי, תמיד היה יכול להשיג כל בת.

נעצי היא ציירת. החיים שלה ציור. אהבתה הגדולה היא עפרונות פחם. היא מאיירת שירים לטלויזיה, היא מציירת קלסירונים במשטרה.

נעמי הייתה החברה הראשונה של איתן וגם האחרונה. (אבל היו הרבה באמצע). הם מכירים מהתיכון. נפרדו ובשלב מסויים הם חזרו.

איתן אוהב לרוץ. בדרך כלל הוא רץ בערב בפארק הלאומי של רמת גן. ערב אחד, בגלל הצפיפות בפארק, איתן סוטה מעט ממסלולו הרגיל, ואז הוא נתקל במורן. נתקל ממש, נופל. מורן היא בחורה בת 16 שנאנסה. נאנסה בברוטליות ואף הוכתה. אחרי שהוא דאג לאמבולנס ורופא, איתן חוזר לביתו, ולא מספר מאומה לאשתו.

האונס מתחיל לרדוף אותו. מעיר בו שדים רדומים, וזכרונות עבר.

הוא מפסיק להתרכז בעבודה, רב עם נעמי, מתרחק מעלמא.

איתן מתחיל לזכור דברים מהעבר, אהבה ראשונה, חברי ילדות, החבר הטוב, בגידה ועוד.

ומכאן הספר ממשיך בשני מישורים. היום ואז.

המישור השני של הספר, זאת הדילמה, המשקע שהספר משאיר.

התרנגולים שרו פעם את השיר של דן אלמגור "כשאת אומרת "לא" למה את מתכוונת?  למה את מתחננת כשאת אומרת "לא" ? "

ביחסים בין שני אנשים, מתי ה"לא" תופס? מתי פתאום הכל הופך להיות לאונס?

האם ה"לא" הוא מוחלט לחלוטין? כאשר בני זוג רוצים שניהם, וכבר מגיעים למיטה בשלבים של עירום, ופתאום היא אומרת "לא". האם היא מתכוונת לזה? האם הוא ממשיך – זה אונס?

ואולי היא כן רוצה, וזה בעצם "כיסוי מצפון" שלה? מאז שקראתי את הספר, מתנגנת לי שורה בראש. לא מצליחה להזכר מאיפה (שיר או מערכון) "וכאן כל בת, לה כאילו לא אכפת, בטח שרוצה מעט, אבל מה? מפחדת".

האם היא מאד רוצה ורק מפחדת, אם הגבר ממשיך – זה אונס?

אני יודעת מה היא הגדרה של אונס. "החדרת אבר מאברי הגוף או חפץ לאבר המין של אישה ללא הסכמתה.". והמפתח כאן הוא "ללא הסכמתה".

מה קורה כאשר שני בני הזוג הם בני 16, מלאי הורמונים שניהם מאד רוצים, והיא מפחדת או נרתעת ממש בשניה האחרונה. האם הרתיעה היא רתיעה של ממש? אמיתית? או סתם עניין של צניעות (שיכנוע עצמי של הבחורה, לא רציתי אבל הוא המשיך)

"כי אם אומר: "היא לא רוצה ממש" 
אולי מחר תכריזי: "הוא חלש!" 
"זה גבר זה? זה סתם קטין - 
שומע לא - ומאמין". 
ואם אלך אולי תאמרי "חבל" 
אם אשאר אולי תגידי: "מנוול".  "

היום המודעות היא קצת יותר גדולה. היום יודעים שגם הבנות רוצות. אבל פעם? בת שרוצה היא הייתה מופקרת. אז היא כמעט רוצה והוא זה שמסיים. היא עושה את עצמה "לא רוצה", והוא "מכריח".

או אולי זה הפתרון הוא – שניה לפני החדירה לשאול את הבחורה "מותר? אפשר? את רוצה? על באמת?"?

כן, לסיטואציה הזו בדיוק נופל איתן. היה או לא היה אונס.

והפעם אני קוראת את זה מהצד הגברי (אף על פי שרוני היא בחורה)
 
לא רבים הספרים ששקעתי במחשבות עליו במשך מספר ימים.
 

העברית של רוני היא נהדרת. נהניתי ממנה. ושם הספר כל כך מתאים.

יופי של ספר ביכורים.

ממליצה בחום על הספר.

ביקורות באתר לספרים של רוני גלבפיש