פתאום דפיקה בדלת - אתגר קרת (ספר)

פתאום דפיקה בדלת
מאת: אתגר קרת
הוצאת: זמורה ביתן
מס' עמ': 179
עורכת: הילה בלום
סיפורים

ניסיתי בעבר לקרוא את אתגר קרת ולא במיוחד אהבתי את הסגנון. הספר הנוכחי לא שונה בסגנונו – מדובר בשלושים ושמונה סיפורים קצרים (ואם תחלקו במספר העמודים הכולל תגלו שהסיפורים באמת קצרים), אבל הפעם מאד נהניתי מרובם. מכיוון שהסגנון לא במיוחד השתנה, אין לי אלא להסיק שזה אני השתניתי. והשינוי המרכזי, אני חושב, הוא שהתחלתי לאהוב, לצד סיפורים עם הגיוניים וריאליסטיים עם עלילה ברורה, גם סיפורים עם עלילה מופרכת ורעיונות משונים. בעבר הם בעיקר הרגיזו אותי, אבל היום הם (או לפחות חלק מהם) מגרים אצלי את היצירתיות. והסיפורים של אתגר קרת הם בדיוק כאלה- מצד אחד מאד דלים ופשוטים וריאליסטיים, כאשר ברובם העלילה עוסקת בדמויות רגילות לגמרי, חלקן על גבול הלוזריות. אבל בכל אחד מהסיפורים יש איזה טוויסט מופרע, שכמובן משנה את כל התפיסה של הסיפור, ושולח את הקורא לשרשרת מהנה ומתעתעת של מחשבות.

כך למשל הסיפור לילנד- שבצורה ריאליסטית להפליא מספר סיפור מופרך לחלוטין לפיו ישנו מקום בו מתגשמים כל השקרים שסיפרנו... למשל, אם אנחנו מספרים שאחרנו לעבודה בגלל שהיינו מוכרחים ללוות את הדוד שלנו לבית החולים לאחר שחטף התקף לב, ובכן ישנו עולם שבו באמת הדוד שלנו (אמיתי או מומצא, במקרה שהמצאנו גם את הדוד וגם את התקף הלב) מקבל התקף לב. וכך הלאה. חוץ מזה שהסיפור מצחיק מאד, הוא גרם לי לעצור ולחשוב על הרעיון: עולם שבו מתממשים השקרים. ועולם כזה, עולם השקרים, אומר הרבה מאד על המשקר עצמו, ועל העולם שסביבו שמביא אותו לספר באופן כפייתי כל כך הרבה שקרים משונים בכל כך הרבה סיטואציות משונות. ובעיקר, גיליתי, יחד עם גיבורי הסיפור, שרוב השקרים שאנחנו מספרים הם על תאונות, מחלות, ומיתות משונות, ומעט מאד שקרים על אירועים שמחים... למה בעצם?

לא את כל הסיפורים הבנתי, וחלקם השאירו בי רושם של "תחילת סיפור" או "ראשית רעיון" יותר מאשר סיפור שלם (אפילו סיפור קצר צריך להיות סיפור, לא? ולא רק סקיצה), אבל אהבתי את רוב הסיפורים, וממליץ מאד על הספר.

 תודה ליעקב

 הספר באתר ההוצאה

ביקורות באתר על הספרים של אתגר קרת

אשמח אם תגיבו