זיכרונות - סוזי אבן (ספר)

אבא אבן, זכור לי מילדות כנואם דגול. אני לא חושבת שהקריירה הפוליטית שלו התנהלה בשנים בהן התעניינתי או הבנתי פוליטיקה, אבל מהשיחות בבית ומה שכן הצלחתי לקלוט משידורי הטלויזיה בערוץ היחיד דאז, עלתה תמונה של איש שיכולת הנאום שלו משרתת את המדינה שלנו בצורה מופלאה.

סוזי אבן היא רעייתו של אבא אבן, בספרה "זיכרונות" היא מספרת על חייה, החל מילדותה במצרים וכלה בשנות נישואיה וחייה לצד בעלה בארץ ובחו"ל בהתאם לתפקידים הציבוריים השונים שלו. אני לא יודעת למה ציפיתי כשבחרתי בספר, אולי העובדה שמדובר ברעייתו של אחד האנשים הרהוטים והמרשימים בשימוש שהם עושים בשפה בבואם להעביר מסר, שתלה בליבי ציפיות שמשהו מאותה יכולת ניסוח פלאית יופיע גם בספר הנוכחי, שמספר לא מעט על האדם ומעשיו לאורך השנים הרבות בהם חיו בני הזוג יחד.

"זיכרונות", כשמו כן הוא, ספר זיכרונותיה של אישה אחת, שהתהודה הציבורית שלה נולדה מהיותה בת זוגו של פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי שקנה לו שם גם בעולם. היא גדלה באווירה אירופית מערבית, על אף שבילתה את עיקר ילדותה במצרים. כמי שחיה בקרב האירופאים שעבדו במצרים, היא גדלה בקהילה מערבית מתבדלת ששפת הלימוד והשיחה העיקרית שלה הייתה צרפתית. מגעה של סוזי אבן עם ישראל הסתכם בביקורים אצל בני משפחה שנותרו לחיות בארץ.

תקופת ילדותה של סוזי אבן מתוארת כתקופה מאושרת, כמו רוב תקופות הילדות שלנו כשאנחנו לא באמת יודעים שאנחנו צריכים לחיות בצורה כזו או אחרת אנחנו מקבלים את המציאות בטבעיות, וככה רוב הזמן אנחנו מוצאים את עצמנו נהנים מהדברים כמו שהם ומתגברים על כל דבר וממשיכים הלאה.

המפגש שלה עם אבא אבן התרחש במקרה, אבא אבן שהכיר את קרובי משפחתה בארץ, התלווה במקרה לאחד מחבריו שנהג להתארח בבית משפחתה כששהה במצרים, ובין השניים נוצר קשר שליווה אותם עד לסוף ימיו. לפני שיצאה סוזי עם אבא אבן, היא הייתה בקשר זוגי עם קצין בריטי לא יהודי, ועל אף שהוריה הסתייגו מעובדה זו הם לא הביעו את מורת רוחם בפניה עד שהקשר הסתיים. עובדה זו מדווחת בזיכרונותיה בצורה טבעית, כמו עוד כמה השקפות עולם שלו היו צריכות לצאת מפיהן של מי שנמצאים בזירה הפוליטית תרבותית בארץ כיום היו מקבלות עטיפה אחרת לגמרי על מנת שלא להרגיז איש.

חייה של סוזי אבן השתנו מן הקצה אל הקצה מרגע שבחרה לחלוק את חייה עם אבא אבן, במקביל להתבגרותה המהירה, היא עזבה את הבית האירופי בו גדלה, זה שהיו בו מבשלת, מטפלת ועובדים, ועברה לגר עם בן זוגה בתחילת הדרך כשהיא משמשת בכל התפקידים והיא מתגוררת בתנאים אליהם לא הורגלה מעלם.

העובדה שסוזי אבן לא גדלה בארץ, ושנים רבות עשתה לצד בעלה כשהוא ממלא תפקידים ציבוריים שעיקר מהותם לתווך בין המדינה למדינות המערביות השכנות, היא זו שאפשרה לה לקיים משהו מאורח החיים שאליו הורגלה בילדותה ולשמר בעיני עצמה משהו מן הדימוי שגדלה עליו. מן הספר עולה הצורך שלה לציין את ערך הרעיה, גם כשעיקר עיסוקה הוא להיות עזר כנגד בעלה. היא מספרת על רעיות הפןליטיקאים השונים בארץ (פולה בן גוריון, רחל בן צבי (רחל הינאית) ועוד) ועל התפקיד שמילאו בדרך התנהלות בני זוגם בנבכי הפוליטיקה הארץ ישראלית טרום הקמת המדינה ובשנים שלאחריה.

סוזי אבן מקפידה לתאר את ימי המדינה הראשונים, את המלחמות הגדולות ואת האירועים הקטנים שעיצבו את חיי המדינה, כפי שראתה לנגד עיניה כשליוותה את בן זוגה בתפקידים הציבוריים השונים שלו. דרך עיניה האירועים ההיסטוריים שמוכרים מדיווחים יבשים בספרים או בסרטים תיעודיים מקבלים זווית אישית, ולעיתים מעט רכילותית (כמו הכינויים השונים להן זכתה פולה בן גוריון או עדות הסובבים את הנשיא בן צבי על אופיה והרגליה של אשתו רחל הינאית)

הספר עמוס בתיאורים ובפרטי פרטים, לעתים כמו בפתיחת הספר המתארת את מצרים דרך עיניה של הילדה ודרך אופי החיים של האירופאים שהתגוררו בתחומה, הדבר מייגע מעט. אבל לצד ארכנות יתרה לעתים, כהיא מספרת על דמויות היסטוריות שונות (מן הארץ והעולם) היכולת שלה לצייר היבטים אנושיים קטנים שלהם, אותם אלו שלא מקבלים מקום בדיווחים היסטוריים, היא המקנה לספר שלה ערך היסטורי מסוג מעט אחר.

לא מדובר בספר קליל אלא בספר זיכרונות, שכשמו כן הוא, נושא את זיכרונותיה של אישה אחת, שהייתה רעיית איש ציבור חשוב במדינת ישראל. אימי, שהיא ילידת דור אחר, התענגה על הספר ומצאה שהוא מתכתב עם זיכרונות ילדות שלה ושל חברותיה, כל אירוע שתואר בהרחבה בספר לווה בזיכרונות ילדות והתבגרות שלה, וחווית הקריאה שלה את הספר הייתה מפעימה. כמי שמחוברת יותר לדור שלי, ייתכן שמשום שלא הצלחתי למצוא את החיבורים שלי להיבטים האישיים בחייה של הכותבת, הוא דמה עבורי לספר עיון המרחיב את ידיעותיי על ההיסטוריה המדינית של ישראל, תוך שהוא מעשיר אותי בפרטי טריוויה איזוטרים על חייהם האישיים של דמויות ציבוריות שעד עתה היו בעיקר סמלים רחוקים בתוואי הדרך של המדינה בה גדלתי.

מומלץ מאוד לבני הדור שחי את המדינה בשנותיה הראשונות, אך גם לאלו שלימוד היסטוריה (מכל תקופה שהיא) מספרות פרוזה חביב עליהם עד מאוד.

תודה לאביבה

אשמח אם תגיבו