דיי - א"ל קנדי (ספר)

מאנגלית: הדסה הנדלר

עיצוב העטיפה: עדה ורדי

314 עמודים

2010

אלפרד דיי הוא גיבור הספר דיי. תיאורו: "קומה נמוכה, ידיים לא אלגנטיות, דלדול אפשרי של השיער על קודקוד הראש, הרגל של הבלעת מילים לפי שהן יוצאות מפיו, הרגל של הפניית מבט בעיקר לאדמה - וכמה קילוגרמים מיותרים על המותניים בגלל חוסר פעילות גופנית - אבל הוא לא מכוער מאוד, ממש לא נורא."

כזהו אלפרד מכאן מתחיל הסיפור. אלפרדבפי חבריו אלפי היה במלחמה העולם השניה נגד הגרמנים הוא הוצב כמקלען אחורי במפציץ לנקסטר, הייתה לו אהבה מדהימה בחורה נהדרת נשואה בשם גו'ס, אבל המלחמה נגמרה והוא מוצא את ייעודו בסרט שמשחזר את אימי המלחמה. הוא הופך להיות ניצב בסרט בתפקיד חייו המקלען.

המלחמה מסתיימת אבל אלפרד אדם מיוסר ללא משפחה משלו, הנושא סוד נורא מעברו המשפחתי, הוא היה קשור מאוד לאמו היקרה שמתה מוות מסתורי שמביא  אחריו המון אלימות ורשע. אלפרד גורר איתו לכל מקום את זוועות המלחמה.

"המחשבה על אוכל מלווה את אלפרד כבר שש שנים, זמן רב אחר שהמלחמה נגמרה: אוכל והרעב המונע, הדחף לקחת כל מה שהוא רואה, בכל רגע שהוא רואה אותו, למקרה שאחר כך לא יהיה שום דבר." (עמ' 23)

בספר מספר על, שמתאר את מחשבותיו של אלפרד, מעין מסע חושים של ייאוש זוחל. ניכר באלפרד שהוא אדם מיוסר שאינו מעריך את עצמו כאדם, אבל נלחם כל חייו באנשים ובעיקר בעצמו, המלחמה הופכת להיות חלק ממנו.

הקורא מתוודע דרך מחשבותיו של אלפרד למחיר שגבתה המלחמה, כל מלחמה באשר היא המתרחשת בעולם. אוניברסיטה גדולה בלי תשלום, אוניברסיטת המלחמה עם חנ"מ וחודר שריון ופצצות תבערה. אלפרד מגלה שבני אדם מסוגלים להגיע לקיצוניות מדהימה בחייהם  כשיש תנאים מתאימים לכך.

המציאות המלחמתית בעברו של אלפרד והמציאות האישית שלו בהווה בסרט, הולכים ומטשטשים עד שנראה שאין הבדל ביניהן.הספר נע קדימה ואחורה בזמן, ומספר את זוועת המלחמה מחד ואת סיפור הסרט המלחמתי מאידך.

אולם בכל זאת יש הבדל בין המחנה הקולנועי, כפי שהוא מוגדר בספר לבין מה שהיה בעברו. בסרט אלפרד מעמיד פנים כל הזמן מסתיר דברים, אבל את הדרמות בתוכו אינו מצליח לפתור. הדרמה של היותו בכלא האמיתי בגרמניה. גם יחסו אל חבריו לסרט שנויים במחלוקת ואינם חלקים מדילמות.

אלפרד מחליט בגיל צעיר מאוד ארבע החלטות גורליות שמתממשות אחת לאחת וגורמות לשינוי גדול בחייו.

בספר ישנו רעב להכל, רעב לאוכל, רעב לקריאה, ורעב לכיוון ומשמעות.

המחברת יוצרת טשטוש גבולות מכוון בין המלחמה האמיתית שהתרחשה, לבין המציאות המלחמתית הקולנועית שיוצרים מפיקי הסרט. לעיתים לא ניתן להבחין מתי הספר מדבר על המלחמה האמיתית ומתי זה קטע מסרט.

"היו ימים שאלפרד אהב את ההסרטה, בעיקר כשהיא התאימה לצורך שלו במנוחה. היתה תקופה שבה היה אוהב את תרגילי הסדר המדומים, את מופעי ההתעמלות את המיומנות הגופנית. וקיננה במוחו תקווה אמיתית שהוא יבוא הנה ושוב יתחזק, יחזור לכושר."(עמ' 115)

למרות הנושא החזק והמעניין של הספר והדימויים העשירים שמשובצים בו לכל אורכו, דימויים על נפש האדם, ועל הטבע, סגנון הכתיבה של המחברת היה קשה לי לקריאה. אין זרימה של העלילה, אלא קטעי מחשבות חוזרים ונשנים של אלפרד המקננים במוחו ומסופרים על ידי מספר על.

גם כשיש התרחשויות בספר וגיבור הספר נפגש עם אחרים, הן אינן קולחות ולכן הנאתי  מהספר לא הייתה שלמה.

תודה לסיגי