ילדים יפים - צ'רלס בוק (ספר)

הכריכה מתעתעת. שני צידיה נוטעים אשליה מסוימת בקורא, תמונת מאוירת של נערה צעירה על רקע אורות אחד מבתי הקזינו שלאס וגאס נודעת בהם מופיעה מקדימה, ובגב הכריכה  כשהסופרלטיבים (ואיך לא) מתייחסים לספר הביכורים הזה של המחבר,  משמשות המילים וירטואוזי ואודיסאה לתאר את גודל הבשורה של צ'רלס בוק בעידן המודרני.

ובכן, ראשית ברצוני להרגיע את כל אותם חסידי ספרות מופת, לא תפסידו מאום אם תבחרו לדלג על הספר הנוכחי. לא לי היכולת לקבוע מהי אודיסאה, זו ל הומרוס מוכרת לי בעיקר תודות לעיבודים שונים שנעשו לה בתרבות הפוופלרית וספק לי אם הייתי שורדת תרגום נאמן למקור שלה. ובאשר לוירטואוז, כשהדבר נוגע למילים, לעניות דעתי, צ'רלס בוק רחוק מכך מרחק רב. אז מה היה לנו כאן בכל זואת?

הגעתי לספר בציפיה לקרוא על תרבות ילדי הרחוב האמריקאית, ופרט זו של לאס וגאס. המילים על הכריכה, אולי כי בחרתי לא להתעמק בהן (לאור נסיון עבר בהקשר הזה) סיפרו לי שמדובר בסיפור בריחתו של נער מן הבית ודרך הנסיון לאתרו, בחינת ההשלכות של בריחת נערים ונערות מן הבית על חייהם וחיי בני משפחותיהם. הפתיחה רמזה שזה הכיוון, אבל העובדה שכל החלק הראשון של הספר (הוא מחולק למספר חלקים) היה כל כך מייגע, הובילה אותי לתהות לאורכו על קשיי חייו של המתרגם. כי הקריאה בחלק הראשון של הספר הייתה מלאה ברחמים, רחמים על עצמי (ורחמים עצמיים זה סוג של הובי שזנחתי לאחרונה) ורחמים גדולים יותר על המתרגמת.

שאלתי את עצמי, מה יותר גרוע למתרגם, לקרוא ספר טוב ולפרק אותו לחתיכות בתרגום או לתרגם ספר גרוע. ואז המשכתי לתהות, אם באים לתרגם ספר, יש הכרח לקרוא אותו כולו רצוף לפני התרגום, או שאפשר לגשת אליו מקטעים מקטעים, ומקסימום לתקן רטרואקטיבית אם מתבררת סיבה מסוימת לשימוש במושג או במילה ספציפיים שיש להם חשיבות בהמשך הסיפור. לא הגעתי למסקנה סופית באשר לאופי מלאכת התרגום, אבל אני עדין נושאת בליבי רחמים למתרגמת הספר.

הספר מציג לעיניו זוג שבנם היחיד נעלם לילה אחד, ממש כאילו בלעה אותו האדמה. אנחנו נכנסים לבית שלהם תקופת מה אחרי ההתעלמות, ולאורך הספר המחבר חוזר קדימה ואחורה בזמן כדי להציג לנו פכים מילדותו וממערכת היחסים שלו עם הוריו ושלהם זו עם זה. גם השפעת ההעלמות שלו על חייהם נבחנת בכלים שונים על פי הזמנים השונים בהם אנחנו מקבלים הצצה לתוך חייהם. אין בחינה מצדו של מספר יודע כל, כל צד בזוגיות מציג את תפיסת עולמו, ולך הקורא יש אפשרות לעשות הסקה אישית באשר לטבע הדברים מנקודת מבט חיצונית.

גם שאר הדמויות בספר, כולן נוגעות בצורה זו או אחרת לאירועים שקדמו להעלמות הנער ביום העלמו, מוצגות לנו דרך עיניהן שלהן, כל אחת תופסת את המציאות על פי הכלים והנסיון שרכשה, ולנו נותר כמו בחיי הזוג לנחש עד כמה תפיסתם תופסת את האירועים בעת ההתרחשות. מחבר הספר נותן לנו הצצות קדימה בזמן לגבי החיים של חלק מהדמויות, כמו לרמוז לנו מה פרספקטיבה יכולה לעשות להבנת אותם אירועים שהדמות חווה ברגעי העלילה.

הספר רובו ככולו מתאר יום אחד בחיי אנשים בלאס וגאס, מן הבוקר עד הלילה. אותו יום שולח לעיתים שלוחות לזמנים אחרים, קדימה ואחורה, זמנים שמתארים לנו את הדמויות והרקע הסביבתי שלהן ומסייעים לנו קצת יותר להכנס לתוך עולמן. אין פתרון בספר, אולי זה ספויילר, ואולי לכן קיבל מחבר הספר את שלל התשבוחות הייחודיות גם בנוף היחצנות הספרותי.

אישית, הקריאה הייתה מייגעת מאוד עבורי. אחרי שצלחתי שני חלקים הספר כבר היה מובן לי יותר בדרך כתיבתו ואולי הדמויות הנוספות שמפציעות לאורך הספר שינו מעט את אווירתו, והקריאה זרמה על מי מנוחות. אבל במבט כולל הספר מעט לא מגובש, יש בו המון נקודות זעירות של מבטים מפוכחים על המציאות, אבל צד אותן נקודות שיש להן ערך, החיבור העלילתי לוקה עדין בחסר.

כל אחד מוזמן לגבש לו דעה אישית. וכמיטב התרבות הספרותית האמריקאית גם לספר הזה אתר אינטרנט, שמלמד אותי שהכריכה העברית עוצבה על בסיס הכריכה המקורית.