לבד בברלין - הנס פאלאדה (ספר)

2010
671 עמוד
Jeder stribt fur allein - Hans Fallada
תרגום מגרמנית  יוסיפיה סימון

יש לי כל כך הרבה מה לכתוב על הספר, ובמספר רבדים, מקווה שלא אשכח.

רוצה לספר את הסיפור מאחורי הספר שלא פחות מדהים מהספר.

את עלילת הספר

ולבסוף את דעתי הכנה האם הספר שינה את הדעות שלי לגבי הגרמנים במלחמת העולם השנייה.

בכל המקומות קוראים לספר "יצירת מופת". ואני יכולה בהחלט להסכים. אהבתי מאד את הספר. אף על פי שהספר לא דק במיוחד (670 עמוד), הדפים פשוט עפו. לבד. באמת.

"הסיפור" של הספר

הנס פאלאדה,  הוא שם-העט של רודולף דיטצן (1947-1893). הנס פאלאדה – על שם הגיבור הנס והסוס פאלאדה מסיפורי האחים גרים.

לפני מלחמת העולם השנייה היו הרומנים של הנס פאלאדה רבי מכר בינלאומיים, לא פחות מהרומנים של תומס מאן והרמן הסה. ספרו "איש קטן, לאן?" אף עובד לסרט הוליוודי. אולם כשנודע לנאצים שהסרט הופק על ידי יהודי הם אסרו למכור זכויות תרגום של יצירותיו והחלו לעקוב אחריו מקרוב. משסירב פאלאדה להצטרף למפלגה הנאצית נעצר על ידי הגסטפו, ולמרות שבסופו של דבר שוחרר, זומן לעיתים קרובות ל"שיחות" על כתיבתו. בניגוד למאן, הסה ואנשי רוח גרמנים אחרים, פאלאדה סירב לברוח למקום מבטחים, אפילו כאשר המו"ל האנגלי שלו, ג'ורג' פטמן, שלח סירה להצילו.

אך הלחצים תבעו את מחירם ופאלאדה החל להשתמש יותר ויותר בסמים ואלכוהול. וזמן קצר לאחר שקיבל הוראה מגבלס לכתוב רומן אנטישמי, הוא התמוטט והושם בהסגר בבית מחסה ל"פושעים חולי נפש"- שנחשב למעשה לעונש מוות. כדי לעצור את הבלתי נמנע, הוא העמיד פנים כאילו הוא מבצע את המשימה שהטיל עליו גבלס, אך למעשה כתב שלושה ספרים מקודדים – כולל ספרו המפורסם "השתיין" – הקידוד היה כל כך נוקשה שפוענח רק זמן רב לאחר מותו.

פאלאדה שרד את הרייך ושוחרר בתום המלחמה, אבל נשאר שבר כלי. אחד מחבריו, משורר שהפך לשר התרבות של מזרח גרמניה, החליט לפעול למען החלמתו של פאלאדה בעזרת הכתיבה, ונתן לו תיק של הגסטפו על זוג ממעמד הפועלים שמרד בנאצים. פאלאדה הונע על ידי המסמכים וכתב את "לבד בברלין" בעשרים-וארבעה ימים בלבד.

הוא נפטר בפברואר 1947, שבועות אחדים לפני שהספר יצא לאור.

בסוף הספר יש תמונות של האנשים "האמיתיים". מצורפות תמונות של הגלויות, וגליונות החקירה. השינויים הם מינוריים.

אוטו ואליזה המפל, שעל דמותם מבוסס הספר, איבדו אח (גיס) במלחמה. וזה היה הטריגר שהתחיל את הפעילות שלהם. בספר אנה ואוטו קוונגל מאבדים את בנם היחיד.

הספר תורגם לראשונה לאנגלית בשנת 2009.

על הספר

כאמור הספר מבוסס על סיפור אמיתי. הספר מסופר על השנים 1940-1943 ומתרחש בברלין.

הסופר מתאר טוב מאד את אווירת הפחד של המשטר הדיקטטורי. ילדים שולטים ומלשינים על ההורים, הפושעים הקטנים שצצים בכל מקום. מלשנות כעסק כדאי. הפחד לדבר. התגייסות כולם (חלקם הגדול בעל כורחם) למאמץ המלחמתי. הקיצוב במזון, חלוקת תלושי מזון. הבדל בין חברי מפלגה ואלו שלא חברי מפלגה. הפחד מגסטאפו. (לא מ- אס. אס). על כל שטות עוצרים, מענים, שולחים למחנה ריכוז.

אנה ואוטו קוונגל הם אנשים פשוטים. פשוטים מאד. אנה הגיעה מהכפר, כל חייה עבדה כמשרתת.  חייה מרוכזים סביב הבית, בעלה וסביב בנה.

אוטו הוא נגר אומן. כלומר היה נגר אומן. עכשיו הוא מפקח בבית חרושת לעצים. במקום רהיטים הם בונים ארגזים לפגזים. ואז עוברים לארונות קבורה. במלוא הקצב ארונות קבורה.

אוטו הוא אדם שתקן. אוטו הוא אדם קמצן (לפי דעתו חסכן). לאוטו ולאנה אין חברים בכלל. הם אחד עם השני.

ואז, מגיע המברק שמודיע שבנם היחיד, אוטושן, נפל במלחמה. ההודעה מגיעה בדיוק ביום נפילת צרפת. כולם מסביב שמחים. אוטו כרגיל הולך למפעל, לעבוד.

אוטו מחליט להלחם בנאציזם בדרך שלו. הוא מתנגד להיטלר. הוא מתנגד לנאצים. הוא מתנגד לשלטון הפחד. אבל יותר מכל, הוא מתנגד למלחמה.

כל יום ראשון, אוטו כותב גלויה (מתחיל באחת, ואחר כך יותר). הוא כותב שם שהיטלר רוצח, היטלר הורג את הילדים גרמניים והוא קורא לכולם לחבל בעבודתם, ביצור נשק, בבתי חרושת, כדי להפסיק את המלחמה. (אגב, לא כתוב שהוא עשה את זה).

את הגלויות שהוא כותב, הוא מפזר בכל העיר. בבתי משרדים. שם על המדרגות, על אדן חלון.

החזון שלו, שהגלויות שלו ישפיעו על האנשים. הוא מדמין אין הגלויות האלה הן שיחה בסלון, עוברות מיד ליד, משפיעות, מפסיקות את המלחמה.

למעשה, בגלל הפחד, כל הגלויות  נמסרות מיד  למשטרה ולגסטאפו.

אנה תומכת וממריצה את בעלה, לאורך כל הדרך.

זה בעצם הדבר היחידי שנשאר להם, מטרה לחיות בשבילה.

פרט לזוג קוונגל, הספר מספר עוד על מספר דמויות.

טרודל באומן, ארוסתו של הבן. הייתה אף בתא של מחתרת. אך דיי מהר מתחתנת עם אחר.

משפחת פרסיקה. האב במפלגה הנאצית. היה בעל מסבאה. איש נחות והמוני. שיכור כרוני. מדכא את אשתו והבת שלו. 2 ילדים באס. אס. ופוחד פחד מוות מבנו בן ה 16, שנמצא בהיטלרים-הצעירים והוא בעצם עתיד האומה.

הדוורית אווה קלוגה, שמחזירה את פנקס המפלגה ובורחת לכפר. כל זאת אחר שנודע לה, שבנה האהוב, חייל באס. אס. מתעלל בסדיסטיות בילדים יהודיים. בנה השני נופל במלחמה.

אנו קלוגה, בעלה של אווה. פושע קטן. רמאי. רודף נשים, מהמר כפייתי. הוא מבוסס על דמותו של היינץ קלאוס. הוא עורר את החשד של גסטאפו שהוא זה שבעצם מניח את הגלויות בכל מקום. נאסר על ידי גסטאפו.

אמיל בורקבאוזן, עוד פושע קטן שהפך להיות  מלשין. גר במרתף עם אשתו הזונה ו 5 ילדים (כנראה לא שלו). שלומיאל חסר מזל, כל פעם מרוויח באופן לא חוקי כסף, ואז מפסיד הכל, משהו מסדר אותו. בילה כמה שנים במרתף (הכלא של גסטאפו)

קומיסר אשריך. איש גסטאפו, קרמינולוג, שחקר את המקרה של "מניח הגלויות".  לומד מהר מאד מה זה להיות קומיסר, ומה זה להיות אסיר.

וכמובן עוד דמויות רבות.

זה ספר על אהבה, זה ספר על שנאה, זה ספר מותח, זה ספר מדהים.

ועכשיו לחלק האחרון : דעתי.

רציתי מאד לדעת, האם הספר הזה ישנה את דעתי על הגרמנים במלחמת העולם השניה.

כתבתי לא פעם, שאני אדישה לסבלו של העם הגרמני, בזמן המלחמה וגם בזמן הכיבוש שלהם על ידי הצבא הרוסי.

אני אטמתי את הרגשות בקשר לאנשים בגרמניה , בניתי חומה אנטי-רגשית. כתבתי את זה בביקורות:

 "אשה בברלין" שם  האשה מספרת בגלוי לב, בפיקחון ואף באדישות על האונס הראשון, האונס השני, על הרעב. היא החליטה "אם כבר אז כבר" במקום להאנס בחינם, היא מחליטה לחפש לה ספונסר, מאהב, אנס קבוע , שיהיה קצין, שיגן עליה , שיאכיל אותה.
האוכל הוא כמובן המוטיב העיקרי של ההשרדות.
מנסים להשיג בכל מקום. מוציאים סליקים של אלכוהול ותפוחי אדמה.
"התלוש שלי מונח על ידי ואני רושמת את הקצבה היומית" 200 גרם לחם, 400 גרם תפוחי אדמה, 10 גרם סוכר, 10 גרם מלח, 2 גרם קפה דגנים, 25 גרם בשר...........כשראיתי למטה תור אצל ירקן נעמדתי גם אני, קיבלתי סלק אדום ותפוחי אדמה מיובשים בתמורה לתלושים שלנו".

וכאשר קראתי את השורות האלה, לא היה קשה לדעת מה עובר לי בראש.
כן, חשבתי על הגטאות, על המחנות, על הרעב שם.

הבן האובד". יום אחד, האם קוראת לבנה לשיחת הבהרה ומספרת לו, שאחיו ארנולד לא מת מרעב. היא מספרת שבעת שהם הלכו בשיירה, צצו מולם רוסים, האם פחדה שהולכים להרוג אותה, דחפה את בנה ארנולד לאשה שהייתה בשיירה לפניה, אין היא יודעת מי היא. אך הרוסים לא רצו להרוג אותה, רק עשו לה "משהו רע". אבל בנתיים האשה וארנולד נעלמו. כל חייהם של האם ואב מוקדשים עכשו לחפש את ארנולד.

אמרו לי "תקראי את הספר, ואז תגידי האם את מרגישה אמפטיה לאם הגרמניה שאיבדה את בנה".

אין ספק כאב אם על אובדן בנה לא תלוי בגזע ומוצא. יכאב לאם לאבד את בנה בין אם היא יהודיה, גרמניה, רוסיה או ערביה. על זה אין בכלל ויכוח.

אך. ויש כאן אך גדול. מצטערת שאני צריכה להוסיף את זה. אם רקע של הספר היה על תקופה אחרת (ואני הבנתי שזה סמי-אוטוביאוגרפיה של הסופר) כנראה שהייתי מרגישה יותר כאב או רגש. בגלל שהרקע הוא מלחמת עולם שניה. מול עיני היו כל אותם הילדים שנהרגו לפני עיני הוריהם בצורות הנוראיות ביותר, אזי לא יכולתי לחוש רחמים לאם שמסרה את בנה לאשה אחרת ואיבדה אותו.

מצטערת. אני יודעת שזו אני.

הספר היחידי שהצליח איך שהוא לסדוק את החומה הזו היה "גנבת הספרים" של מרקוס זוסאק.

חשבתי שלפחות כאן, בספר הזה , ארגיש משהו.

מצטערת, אבל לא.

והסיבה היא פשוטה ביותר.

כל דמויות הספר, גם אוטו ואנה, יוצאים נגד היטלר בגלל המלחמה, בגלל הדיקטטורה ובגלל הפחד הרחוב. הדגש הוא,  כאן מתקוממים כי היטלר גורר אותם למלחמה מיותרת, מלחמה שבה נופלים הבנים שלהם. הם נלחמים נגד דקטטורה. גם המתחרות שקמו, זה להלחם בהיטלר בגלל המחלמה.

אין אף מילה אחת הספר לא נכתבה על הגזענות שהיא רעה, על היהודים (יש מעט, טיפונת ). לא יוצאים חוצץ נגד התאוריה של הגזע הארי. אף מילה על שוד היהודים, על מחנות הריכוז, על רצח היהודים ברחובות. יהודים נרצחו ברחובות, החנויות שלהם נשדדו והולאמו, בריונים הכו אותם סתם כך, "הכניסה ליהודים וכלבים אסורה" היה תלוי בכל מקום. נגד זה הספר לא יוצא. אדיש.

יש נגיעות קטנות מאד ליהדות.

1. שכנה יהודיה שגרה בקומה עליונה. אשה זקנה. בעלה נכלא  במחנה ריכוז. לילה אחד, היא לנה אצל אנה ואוטו, כי פחדה להיות לבד (זה עדיין לא היה אסור). השופט העליון בדימוס שגר באותו בניין, היה מוכן להסתיר אותה, כי הוא רגיל לצדק,  אבל רק בתנאים שלו. הוא הדגיש שהוא מחוייב לצדק. (לא לאדם). את היהודיה הזו שודדים הפושעים, מענים והיא בסוף מתאבדת. וכולם עוברים לסדר היום. הרי אין טעם להרים קול בגלל יהודיה זקנה.
2. טרודל (ארוסת הבן המת) מתחתנת ועוברת לגור בכפר. היא הייתה בתא במחתרת וגם בעלה. הם חושבים איזה מעשה הם יכולים לעשות כדי לא להיות אדישים, הם רוצים לעשות משהו. להלחם. טרודל מציעה, שהם יחביאו יהודיה, שנמצאת בסכנת מוות. היא נתקלת ב"לא" סופי ומוחלט של בעלה. (המביט בה כאילו יצאה מדעתה)
3. רופא, שאולץ להתגרש מאשתו ההודיה, מציג אותה בתור משרתת (תעודות מזוייפות).

 בעצם, הדמות היחידה, שאני מאד מעריכה, זאת הדווארית. היא החליטה להתנתק מהבן שלה, כאשר שמעה על מעשי הזוועה שהוא עושה.

זה הכל, זאת כל הנקודה היהודית.

וכמו שכתבתי,  הספר טוב. אהבתי לקרוא. ספר מאד חשוב.

(דבר קטן שהפריע לי, שאת הדעות שלו, שם הסופר בפיו של הנגר, הפועל הפשוט, וזה נשמע קצת מלאכותי)

אבל הספר, לי,  את הדעה שלי, על העם הגרמני במלחמת העולם השנייה, הוא לא שינה.

ממליצה בחום ומכל הלב על הספר.

 
ביקורות באתר לספרים של הנס פאלאדה

הספר באתר ההוצאה

לקריאת הפרק הראשון

אשמח אם תגיבו