נקודת שבירה - ריצ'רד קלארק (ספר מתח)

נקודת שבירה, ריצ'רד קלארק,

הוצאת משכל (ידיעות אחרונות),

 2009

תרגום: מיקי גורן,

 עטיפה: סטודיו שוקו דוכובני,

 294 עמ'

 Breakpoint.

איני מבין מדוע הוצאת "ידיעות אחרונות" הפיצה בארץ את הספר כרב מכר בינלאומי, ואף הציעה אותו במשך מספר שבועות כפרס מוגרל לקוראים החרוצים שטרחו לפתור את שלל התשחצים והתשבצים במוסף "24 שעות" שמוצמד לעיתון ושלחו את פתרונותיהם למערכת, וזאת כשמדובר במעין ספר המשך לספר "שער העקרב  שספק כמה קראו אותו עוד לפני שעיינו ב"נקודת שבירה", או אחרי.

ובכל זאת למזלי הגעתי לספר "נקודת שבירה" לאחר שבמקרה יצא לי כבר לקרוא בעבר את ספרו הקודם של ריצ'רד קלארק "שער העקרב ", ואף יצא לי לספר לכם בקיצור את התרשמותי ממנו. כך שהייתה לי נקודת פתיחה מעט משופרת לעומת אחרים בהבנת העלילה.

אומנם כל ספר עומד בפני עצמו. אך ניואנסים בעלילה של "נקודת שבירה" קשורים לעלילה בספר הקודם. למשל זהותם של אי אלו דמויות מהIAC, "המרכז לניתוח מודיעיני", סוכנות מודיעין אמריקאית קטנה וחדשה שבספר הקודם זכתה להערכה גדולה לאחר שהאסטרטגיה שנקטה סייעה לארה"ב לשמור על קשרים טובים עם המשטר המהפכני החדש שקם ב"איסלאמיה", לשעבר ערב הסעודית, (עוד פרט שולי המוזכר עלילה של הספר הנוכחי שלא יהיה ברור למי שלא קרא את הספר הקודם, או את הביקורת), לאחר הפיכה אלימה והשמדת רוב השושלת המלכותית וזאת במקום לפתוח בעימות צבאי כדי לשמור על האינטרסים של ארה"ב במפרץ הערבי-פרסי.

המתיחות שנוצרה בספר הקודם בין ארה"ב, שבמפתיע תמכה במשטר המהפכני במקום לנסות להילחם בו ולהשיב את אחד מפליטי בית המלוכה הסעודי לכס המלכות, לסין שקיוותה כי השינוי הפוליטי בסעודיה יקל עליה להיות דומיננטית יותר באזור לעומת ארה"ב שתמכה בבית המלוכה שהתמוטט, לא מתפוגגת גם שנתיים אחרי, בתקופת העלילה בספר "נקודת שבירה", אי שם ב2012 כשמתקני תשתיות התקשורת הבינלאומית של ארה"ב מותקפים בבת אחת. לווייני תקשורת מסחריים לצד כבלים תת ימיים בין ארה"ב למזרח אסיה ומערב אירופה מותקפים לפתע ומוצאים מכלל שימוש ופוגעים קשות ביכולות התקשורת והטכנולוגיה של ארה"ב. למבצע הטרור המורכב הזה נראה כי יש רק גורם אחראי אחד, ממשלת סין.

המניעים די ברורים. מנקמה מאוחרת על גירוש אוניות הצבא הסיניות מהפתח למפרץ הפרסי לפני שנתיים כשרצו להשתלט על איסלאמיה ומאגרי הנפט שלה ועד לניסיון נואש להחליש את יכולותיה הטכנולוגיות של ארה"ב כדי לנצל את הזמן הדרוש לשיקומם כדי לצמצם את הפער הטכנולוגי בין ארה"ב לסין. גם היכולת הסינית למתקפה כל כך מורכבת שבעקבותיה באות עוד סדרת מתקפות ממוקדות יותר על מפעלי ענק של חברות טכנולוגיה אמריקאיות ואף מתקפות שוליות יותר שמיותר להזכיר נראית ברורה, לאור המידע המודיעיני שנצבר משך שנים על אימוניה של סין בשיטות למתקפות על לוויינים ותקשורת אינטרנטית. אולם מסוכן מידיי לממשל האמריקאי הכועס לכוון אצבע מאשימה באופן ישיר לסין בעוד זאת מכחישה את החשדות ואף יוזמת מפגשים דיסקרטיים בין סינים רמי דרג לבכירים אמריקאים. חשד גלוי שכזה עלול להביא למלחמה מסוכנת בין שתי המעצמות וזאת עוד כשארה"ב נמצאת בעמדת נחיתות מסוכנת בשל הזמן הרב שייקח לה לשקם במלואם את תשתיות התקשורת שלה כמו לבנות ולשגר לוויינים חדשים ולפרוש כבלי תקשורת תת ימיים חדשים.

הפלונטר הזה גורם להפעלה שקטה של מספר אנשים מצומצם מ"המרכז לניתוח מודיעיני" הקטן שכה הצטיין בגיבוש אסטרטגיה קודם לכן והם מתבקשים להתחקות אחר הגורמים הטרוריסטים ואף לנסות ולחפש הסברים חלופיים למתקפה החשודה כפעילות סינית עוינת. החקירה מובילה אותם "לעולם התחתון" של התקשורת בין שלל "גיקים" ו"האקרים" אמריקאיים שאולי ורק אולי יספקו מקורות והוכחות למתקפה הטכנולוגית לפני שסין תואשם בגלוי במתקפה. בין לבין הם נחשפים גם לבשורות הטכנולוגיות שאמור להביא העשור הבא.

מדובר במותחן בעל פוטנציאל שלא ממומש מספיק. ניתן לדמיין כי סופר אחר, מוכשר מעט יותר, היה משתמש בתמצית העלילה וראשי הפרקים שלה כדי ליצור סיפור מוצלח יותר. לריצ'רד קלארק יש אולי רקע בטחוני מכובד ברזומה. אך הכתיבה קצת סטטית ומשעממת. מבחינתי הוא גם עשה טעות כפולה. הראשונה הייתה כשמיקם את העלילה בספרו הקודם ב2010 (במקור התפרסם הספר באנגלית כבר ב2005) ולכן את העלילה הנוכחית ב2012. טעות נוספת היא שבמקום להתמקד רק בעלילה מותחת הוא גם ניסה לדחוס בשורות טכנולוגיות מהעשור הבא כמו תוכניות לפיתוח חליפת שריון ללוחמים סטייל "איירון-מן" שנועדה להגביר את יכולותיהם הטבעיים מלבד ההגנה המשופרת, איברים ביונים המחליפים בהצלחה גדולה איברים אנושיים פגועים ועד לאותו דיבור טכנולוגי "עתיק-יומין" על מחשבים בעלי מוח תבוני אנושי. אומנם יש קשר בין אותו חזון וניסיון ליצור מחשב בעל מוח אנושי לעלילה, ואיני רוצה לפרט עוד כדי שבכל זאת תישאר לכם סיבה לקרוא את הספר, אך השאר רק מיותר והופך את הספר ממותחן סביר אך לא מבריק למותחן "עתידני" סביר אך לא מבריק. ומה לעשות לא כולם מתחברים ל"מדע בדיוני".

ובכל זאת, שני הספרים של ריצ'רד קלארק מצליחים לעורר בקורא האינטליגנטי מעט מודעות וכמה שאלות לגבי עתיד העולם בעידן הלא רחוק על פי תרחישים משתנים. מצד שני הוא לא הסופר היחיד שיצר תרחישים בספרי מתח (או סרטי מתח, או סדרות מתח ועוד) והוא גם לא המצטיין בכיתת הסופרים.

תודה לדיוויס

ביקורות באתר לספרים של  ריצ'רד קלארק

 הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו