אנה קארנינה - ל.נ. טולסטוי (ספר)

הוצאת עם עובד , ספריה לעם
תרגמה מרוסית: נילי מירסקי
1041 עמודים.
 שנת ההוצאה 1999

   לב ניקוליביץ` טולסטוי
היצירה נכתבה בשנים 1873-77

הפרידה קשה עלי. אני מסתובבת עם ובתוך הספר כחודש.
הוא כל כך גדול. רב רבדים. עולם ומלואו.

אזכיר את העלילה בקווים כלליים מאד:
סטפאן אובלונסקי נשוי לדולי.
אחותו של סטפאן היא אנה הנשואה לקארנין, ומתאהבת בוורונסקי.
אחותה של דולי היא קיטי המאוהבת בוורונסקי, ונישאת ללווין.

טולסטוי ניחן ביכולת תיאורית יוצאת מהכלל, השופכת אור בכל תחומי הספקטרום על גיבוריו. הדמויות כל כך עגולות. אנו מתוודעים אליהן מבחינה חיצונית, פנימית. מלווים אותן בהתלבטוית, בייסורים, בשמחות.

חווית הקריאה מזכירה לי קצת ציורים של פיקאסו - לראות את האובייקט בו זמנית מכל הצדדים. נוסף לכך, החוויה הזכירה לי התעמקות בפוגה של באך - רב קוליות, נושא העובר בין הקולות המשתלבים זה בזה.
נוסף לכך - תיאורי הטבע, האווירה בטרקלינים המהודרים של החברה הגבוהה, המוז'יקים (האיכרים הפשוטים), כל אלה מהווים רקע צבעוני וחי לעלילות ברומן.

בתיה גור כתבה מאמר על אנה קארנינה. אני מזדהה עם תובנותיה. אביא ציטוטים:
"אנה קארנינה" הוא קודם כל אנטומיה מדוקדקת, לרוחב ולעומק, של אפשרות הקיום בשניים., הוא רומן על הזיקה בין זוגיות ממוסדת לאהבה, הבוחן, בין היתר, אם אפשר בכלל לממש לאורך זמן, בתוך מציאות חברתית ממשית, אהבה בין גבר לאישה.
עלילת האהבה של אנה וורונסקי אינה מתפוררת בגלל "המוסר הישן" או חטאיה החברתיים של הגיבורה. לא בגלל הגינוי של קארנין, בעלה החסוד והמשמים..גם לא בשל סירובו לשחרר את אשתו. אפילו לא בגלל הקרע הכפוי מבנה האהוב., וגם לא בגלל הנידוי החברתי, המאלץ את אנה לחיות בבדידות מחוץ לסאלונים של פטרבורג או מוסקווה. הטראגדיה של קארנינה ושל ורונסקי בנויה מן "האנטומיה של האהבה"...מן הסתירה בין אהבה רומנטית, טוטאלית... - ובין היום-יום. מרגע שאנה תולה את כל עילת חייה, את טעמם והצדקתם, באהבתו של ורונסקי - אין לה דרך לחיות. שום זולת אינו יכול להיות הצדקה לחייו של אדם, ולמלא את ימיו ורגעיו בטעם החיים...
את הריק של נפשה...מציפה רק חרדה שמא חדל אהובה לאהוב אותה...
זוהי תבנית נפשה של אנה קארנינה ומרגע מסויים ברומן היא יודעת אותה היטב בעצמה...היא רואה את קוצר ידה, את האופן שבו היא הופכת למטרד...את כל אלה היא רואה - ואינה מסוגלת לשנות דבר.
(עמ' 58 - 59 בספרה של בתיה גור: מבלי דלג על דף, הוצאת כתר, 2008).

אני קוראת עכשיו מה שכתבתי, ומרגישה כמו העיוור המתאר פיל על פי הרגל שהוא מישש. קשה לי להעביר את הגודל והעוצמה של הרומן הזה.

לדעתי הוא לא קשה לקריאה. מומלץ בחום.

תודה לאיילת

ביקורות באתר לספרים של טולסטוי

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו

אשמח אם תגיבו