אם מישהו ידע - שרית מזרחי (ספר מתח)

הוצאת ידיעות ספרים

2010

342 עמוד

יופי של ספר מתח.

אומנם זה ספר ביכורים, אבל ממש לא מרגישים.

הספר בוגר וסגור.

יש לאישה הזו כשרון. ובהחלט אקרא את ספרה הבא.

שרית בונה ספר מתח לאט לאט. טפח טפח.

היא מתחילה מסביב. הרבה דמויות. כמו מעגל. ולאט לאט כולם מתרכזים פנימה.

לאט לאט שרית מרכיבה פאזל. כל כמה דפים היא מגישה לקורא עוד חתיכה.

יש דברים שהצלחתי לנחש מיד (ידעתי "מה" אבל לא "איך"), וחלקם באו לי בהפתעה גמורה.

וכן, כמעט שכחתי. הרבה הומור. שפה עסיסית (לא קלוקלת), ישראלית, יפה, זורמת.

אז על מה הספר?

כמו שאמרתי זה פאזל.

הסיפור מתחיל 15 שנה קודם. בפנימייה לנוער בסיכון, נורה למוות המדריך לדרמה. אם הבית אשה נעימה וחמה, לוקחת על עצמה את האשמה ונשפטת ל 20 שנה.

ועכשיו בימינו.

שירה, מורה בת 30, אם למופת לתאומים ותינוקת, אוהבת ואהובה. אשת משפחה – פתאום נעלמת. בעלה יובל יעשה הכל כדי למצוא אותה. השאלה היא  - האם כדאי לו?

סוחר סמים עשיר נמצא ירוי במכוניתו.

נעמה, כלה יפהפיה, מאוהבת בבעלה הטרי, אך יש לה סוד שגורם לה להתרחק ממנו וגורם לה סיוטים וחלומות רעים.

אסירה משוחררת, מתגלה על ידי שכנתה, בעת שבאה לבקש כוס סוכר, כשהיא מתה מדקירות סכין.

מנהל פנימייה לילדים חוסים מקבל מכתבי איום על חייו.

ולאט לאט מתגלה שהכל התחיל אי שם לפני 15 שנה בפנימייה.

הכל סובב סביב הפנימייה.

את התיק הזה, שמתחיל באסירה הדקורה, מעבירים לריקי החוקרת. ריקי הידועה בכך שלא מתפשרת, חוקת ודורכת על יבלות.

זה לא ספר מתח של תזזית. לא כוססים ציפורניים. אבל מאד מותח וחייבים חייבים לדעת איך הכל קשור ומה "הפתרון".

זוכרים שכתבתי שיש גם הומור?

חלפו למעלה מ 20 שנה מאז, אבל יובל לא התפלא שאמו לא שכחה את האירוע. לאמהות יש דיסק קשיח שמכיל כמות זיכרון כזו, שהמחשב הכי משוכלל לעולם לא יצליח להשתוות אליה" (עמוד 169)

יובל נשאר לבד עם תאומים בני 5 ותינוקת בת חצי שנה.

"אני רעב" אמר גיל כשיובל יצא מחדרו של שרון........

יובל ניסה לצלוח את משוכת ארוחת הערב. זה נראה כל כך קל ופשוט כששירה היתה עושה זאת, ועכשיו זה נראה יותר כמו משימה מהגיהנום. הוא הוציא מהמקרר כל מה שרק עלה על דעתו: ביצים קשות, ירקות, זיתים, גבינות, סלטים, מיץ תפוזים וחצי פשטידת פטריות. הוא פתח קופסת תירס, קופסת טונה וקופסת מלפפונים חמוצים. אחר כך חתך לחם, הפשיר שתי פיתות ושלוש לחמניות, והניח לידם חפיסת חמאה ומרגרינה.

זה היה אמור להספיק לילד בן 5.

הוא היה מאד גאה בעצמו, ושקל לצלם את מעשה ידיו[....].

גיל לעומת זאת, לא נראה מרוצה כל כך.

"מה זה"? שאל כשהוא מעקם את פרצופו "אנחנו מנקים היום את המקרר?"

חצוף קטן.

"זו ארוחת הערב שלך" ענה יובל " אתה רק צריך לבחור. מה אתה רוצה לאכול?"

"אני רוצה פיצה" אמר גיל.

[....]

"אין פיצה" אמר

[...]

"אולי תאכל פשטידת פטריות במקום?"

"אני לא אוכל פשטידה"

"אז תאכל ביצה קשה [..]

"אין חביתה?"

"אין חביתה"

[....] והוא הוציא מהמזווה ממרח שוקולד. גיל אכל שתי פרוסות וביקש לשתות שוקו.

[...]

"אין סיכוי שתסתפק במיץ תפוזים?"

הילד הניד את ראשו

[...]

וזה היה החלק הקל, כי אחר כך היה צריך לעבור לנועה התינוקת.

|יש סכוי שגם היא תאכל לחם עם שוקולד " שאל את גיל

"לא" ענה גיל "נועה אוכלת בערב גרבר פירות"

[....] אבל היא לא אוהבת את זה".

[...]

נועה הניעה את ראשה מצד לצד ונופפה בידיה כדי להמלט מכפית שיובל ניסה שוב ושוב להכניס לפיה. הוא לא ידע שלילדה יש כל כך הרבה כח. הוא ניסה לשיר, לרקוד ולדקלם את כל שירי הילדים שזכר. אחר כך הפך את הכפית לאוירון, לאונייה ולחללית. השלב הבא היה איומים. אבל נועה לא התרגשה.

אחרי 10 דקות, חצי צנצנת היתה מרוחה על הפנים של נועה והחצי השני היה מרוח על החולצה של יובל"

(עמודים 84-86)

לבסוף שתי הערות.

בהתחלה יש הרבה דמויות. קשה לזכור. כל כמה זמן הייתי צריכה לדפדף אחורה להזכר, דבר שלא רצוי בספר מתח.

הערה שנייה – טכנית. הקטעים קצרים וכך כמה זמן מדברים על אנשים אחרים. או שמדברים אנשים אחרים. אם המעבר הוא באמצע הדף, נשארת שורה ריקה, שרק אחרי הרבה דפים הבנתי שזה בעצם מסמל שעכשיו מדברים על גיבורים אחרים. הבעיה היא, שהרבה פעמים המעבר היה קורה כשעוברים דף. ואז זה קצת הפריע ובלתי מובן. אני קוראת שיח ה של זוג א' למשל, וממשיכה ברצף ולא מבינה מה קורה, כי מתברר שעברו פתאום לשיחה של זוג ב'. ושוב צריך לחזור אחורה.

אם אפשר היה לשים למשל כוכבית בין קטע לקטע. זה היה עוזר.

בכל אופן, ממליצה בחום על הספר.

מתח טוב .

שרית מרקוביץ-מזרחי, נשואה ואם לארבעה בנים, היא עורכת דין העוסקת בתחום הפלילי. אם מישהו ידע הוא ספרה הראשון.

 ביקורות באתר לשספרים של שרית מזרחי

הספר באתר ההוצאה

לקריאת הפרק הראשון

אשמח אם תגיבו