היה שלום, להתראות מחר - ויליאם מקסוול (ספר)

הוצאת שוקן

2009

תרגום  - יואב כ"ץ

So long See You Tomorrow -William Maxwell

267 עמודים

ספר מורכב משתי נובלות.

הראשונה "כסנוניות הם באו" מספרת על ילדותו של הסופר. בעלת סיממנים אוטוביוגרפיות ברורות.

השניה "היה שלום, להתראות מחר " נכתבה כ 40 שנה אחרי הראשונה. מהווה כאין המשך לנובלה הראשונה. הסופר מסתכל במבט בוגר, על 40 שנה אחורה, על אירוע שקרה בסביבתו, לחברו.

בסיפור בראשון, השנה היא 1918. המיקום - עיירה לינקולן שבאילינוי, מערב התיכון של ארה"ב. ברקע  מלחמת העולם הראשונה. בעיירה משתוללת מגפת שפעת - המגפה הספרדית.

אנו פוגשים משפחה. באני בן ה – 8, רוברט בן 13, האם בהריון ואב שהוא סוכן נוסע.

באני ילד עדין, קשור לאמו בכל מיני נשמתו. ניזון ממנה. אם היא תחייך – היום שלו יאיר, אם היא תזעיף פנים או תגער בו – בשבילו זה סוף העולם. הוא לא משחק כדורגל, לא אוהב לזאת החוצה, אם  מציקים לו הוא לא מתגונן אלא בוכה. מעגיף ךהיו תחת סינורה של אמא ולקרוא ספרים.

הוא חולק את חדרו אחיו רוברט, שכל יום גורם לו לבכות ממשהו.

רוברט, הוא היפוכו של שאני. רגלו של רוברט נקטעה בתאונה. דבר שלא מפריע לו לרכב על אופנים, להשתולל, לשחק כדורגל. רוברט גם קשור לאמו.

אין ספק שהאם היא מרכז העולם של 3 הגברים.

וכל אחד, מאשים את עצמו על מה שקרה.

הספר מספר את סיפורן של המשפחות בתחילת המאה, בעיירוה קטנה.

את ערכי המשפחה, את מושג "משפחה".

הסיפור השני כאמור, מסופר כעבור 40 שנה. באני כבר גדל, אך ממשיך לספר מאותה הנקודה.

הוא חי עם אביו ואמו חורגת בכפר . אביו בונה בית,  אחיו רוברט כבר בקולג', מחוץ לבית.

למשפחה נוסף אח צעיר.

לבאני כמעט  ואין חברים, הוא מעדיף לשחק לבדו בבית החדש שלהם שהולך ונבנה. הוא מתידד עם קליטוס, מין ידידות בלתי מחייב לחלוטין.

ונופל דבר בעיירה.

אביו של קליטוס, קלרנס סמית, יורה בחברו ושכנו לויד וילסון. לויד וילסון חוכר אדמה בשכנות למשפחת סמית. הרקע – קנאה. אשתו של קלנרס, עזבה אותו. היה לו רומן עם לויד. כתוצאה מזה, המצב הכלכלי של קלרנס מתדרדר. ויום אחד מוצאים את לויד ירוי באקדח, וחתוך אוזן. זמן קצר אחרי זה מוצאים את קלרנס כשהוא התאבד.

לאט לאט פורש באני את המאורעות הקודמים לתקרית ירי. את החברות, הידידות שקדמה לטרגדיה.

אך רק הסיפור חשוב כאן, אלא יותר הדרך המסופרת.

המילים שקטות, בחסכנות, באורה שקטה. משפטחם קצרים, אין הרבה תרואים. שפה מינורית. השיחות קצרות, במילים מועטות – בדיוק כמו שהחקלאים היו מדברים.