מחשבות על דמוקרטיה יהודית (ספר עיון)

על הספר

בשנים האחרונות הולכת ומתאזרחת בישראל התפיסה שהתורה והדמוקרטיה צרות הן זו לזו. חיילים דתיים נתפסים כמי שקרועים בין פקודות מפקדיהם לבין קול רבניהם; התביעה לקיים משאל עם קודם לעקירת יישובים ולשינוי גבולות מדינת ישראל נדחית בטענה שהיא אנטי-דמוקרטית; ופסיקות הלכה בנושאי מדינה וחברה נחזות כהפרעה להליך הדמוקרטי התקין. בין שני העולמות מתגבשת מערכת יחסים טעונה, מורכבת וסבוכה.

אסופת מאמרים זו מבקשת לתרום לראייה מורכבת יותר של מערכת היחסים בין המשטר הדמוקרטי לבין המורשת היהודית והמקורות התורניים, שהרי יסודות דמוקרטיים, או למצער פרוטו-דמוקרטיים, מצויים בשפע במקורות היהודיים, הרבה יותר מן הנדמה בהשקפה ראשונה. יסודות אלו מהווים תשתית איתנה וראויה למערכת יחסים פורייה והרמונית בין התורה לדמוקרטיה יותר מזו שאנו עדים לה היום.

אין צורך לומר כי לא בקול אחד דוברים המאמרים שבאסופה, אלא בכמה קולות. עם זאת, מבין שורותיה נובעים שני טיעונים עיקריים וכלליים: האחד, ההשתלבות במשטר הדמוקרטי והפעולה על פי כללי המשחק שלו אפשרית בעבור איש האמונה וההלכה, ואולי אף טבעיות לו ורצויות לו על פי השקפת עולמו; והאחר, שלל המקורות היהודיים שעניינם הסוגיות הללו יש בו כדי להעשיר את הדיון הדמוקרטי גופו ולחדד בו נקודות רבות ומגוונות, לעתים מפתיעות.

מן הנושאים הנידונים באסופה: השפעת התפיסה התיאוקרטית היהודית על צורת החיים הדמוקרטית, עקרון הפרדת הרשויות מנקודת מבט יהודית וחובת הציות במקרים של סתירה בין הוראת ההלכה לבין ההחלטה הדמוקרטית. ובין השיטין עולות עוד שאלות, כגון זכותם של מי שאינם יהודים לבחור ולהיבחר, מעמדן של נשים נבחרות ציבור, בין דמוקרטיה נשיאותית לדמוקרטיה פרלמנטרית, הבחירה הישירה, דינו של משאל עם, נבחר ציבור שסטה מן המצע שעליו נבחר, גובהו הרצוי של אחוז החסימה וחסינות חברי הכנסת.

תקוותנו שיהיה בכוחה של אסופה זו, על קשת המאמרים שבה, לתרום לקידומן ולשיפורן של מערכות היחסים המתקיימות בחברה הישראלית בין מוקדיה הדמוקרטיים לבין מוקדיה התורניים.

ד"ר בני פורת הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומלמד משפט עברי בפקולטות למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים ושל אוניברסיטת חיפה.

פרופ' אביעד רביצקי הוא עמית בכיר (אמריטוס) במכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופסור (אמריטוס) בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לשנת תשס"א.

ועכשיו אני 

בדיחה/חידה ידועה : תנין הוא יותר ארוך או יותר ירוק. (אגב, התשובה : הוא יותר ירוק, כי הוא  ירוק גם לרוחב).

גם כאן. מדינה יהודית ודמוקרטית. זאת ההגדרה של המדינה שלנו. מה היא יותר? יהודית או יותר דמוקרטית?

מתוך חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו

מטרה

1א.       חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

ערכי היסוד של המדינה : 1 – יהודית 2 – דמוקרטית. שניהם מאפיינים יסודיים.

מופיעים גם בחוקי היסוד (אדם ומפלגה) וגם מעוגנים בחוק של ערכי המדינה.

יש מתח בין 2 היסודות, בנסיבות מסויימות יכולים להתנגש. לפעמים אפילו סותרים.

יהודית – אפשר להפלות לטובה את   מנהגים יהודיים, אינטרסים יהודיים, מרכיבים ואלמנטים של היהדות.

זה בהחלט מעורר בעיה. אם המדינה היא דמוקרטית, אזי אחד המרכיבים הכי חשובים בדמוקרטיה זה עקרון השוויון.

האם זה דמוקרטי? הרי כך יש 2 סוגים של אזרחים. אך 20% מהעם הינם ערבים. הרי מפלים אותם לרעה. זאת בעיה שהמשפט החוקתי צריך להתמודד איתה.

ישנם 5 מאפיינים מרכזיים למדינה יהודית.

1.                              העדפה ליהודים בהגירה ובהתאזרחיות. אחד החוקים הראשוניים שנחקקו הוא חוק השבות. החוק הוא גורף. כל יהודי ובני משפחתו. קשה למי שלא יהודי (כמעט בלתי אפשרי)  לקבל אזרחות ישראלית.

2.                              ניסיון לשמר את הרוב היהודי. קשור אל לא שווה. אם בישראל לא יהיה רוב גדול של יהודים, היא תאבד את זהותה כמדינה יהודית.

3.                              שפה – פורמלית יש את העברית והערבית.

4.                              סמלי המדינה – סמלים הרשמיים של המדינה הם כולם יהודיים. השם – ישראל. דגל – מגן דוד ו 2 פסי תכלת של הטלית. מנורה. חגים רשמיים. המנון. יום מנוחה שבועי – שבת.

5.                              לדת היהודית יש מעמד מיוחד. רבנות ראשית, בתי דין רבניים. לדת היהודית יש מעמד חשוב. יש אכיפת הדת היהודית על כל האזרחים היהודיים (שבת, כשרות, חמץ בפסח).

ישראל כמדינה יהודית ולאום יהודי. יהדות היא גם דת וגם לאום. אך ישראל היא מדינה חילונית. יהדות הוא ענין תרבותי ולא דתי.

יש חופש דת – החופש להאמין וחופש מדת – החופש לא להאמין.

בעיקרון, המדינה לא צריכה להיות מכשיר כפיה דתי.

בבג"ץ מיטראל, נקבע שזהו עקרון על. זכות יסוד מוכרת . חופש הדת וחופש מדת זהו חלק מכבוד האדם וחירותו ומהאוטונומיה שלו. אבל גם קודם היתה קיימת פסיקה וחוקים, ואי אפשר לבטל אותם בלי חקיקה מתאימה.

רשויות מקומיות יכולות לחוקק חוקי עזר. מובן שרמת החקיקה של חוקי עזר אלו לא יהיה כמעמד של חוקי הכנסת. המעמד שלהם כמו תקנות. אם חוק עזר מתנגש בחוק של הכנסת, חוק הכנסת מתגבר עליו.

למשל בירושלים חוקקו שאסור לפתוח בתי קולנוע בשבת. אל זה פוגע בזכויות. אומנם אפשר לפגוע בזכויות, אבל אך ורק על ידי חוק של הכנסת.

חוק כנסת שיפגע בזכות "חופש מדת", יתבטל מפני חוק הכנסת.

כלומר , אפשר לפגוע אך ורק על ידי חקיקה ראשית, קרי – הכנסת.

יש חופש הדת ויש חופש מדת, זאת  זכות יסוד, אך גם היא חלק מכבוד האדם וחירותו.

אכן, זו בעיה.

בספר זה ישנם 10 שערים.

1.                              שלושב  טיפוסים הלכתיים של המשטר דמוקרטי יהודי.

2.                              בין מלוכה לדמוקרטיה.

3.                              בין תאוקרטיה לדמוקרטיה.

4.                              ברית, פדרליזם ואמנה חברתית.

5.                              ייצוג הציבור על ידי נבחריו.

6.                              הכרעת הרוב וזכויות המיעוט.

7.                              הפרדת רשויות והגבלת כוח השלטון.

8.                              חובת הציות : בין הוראות הלכה לבין החלטה דמוקרטית.

9.                              חתימה : היהדות ובמשטר הדמוקרטי – בעיות שפה, נקודות עימות ןדרכי מפגש.

10.                         מעין נספח : חיים דמוקרטיים בתולדות הקהילה היהודית בימי הביניים.

נ.ב המאמר מבוסס גם על ההרצאות ב"משפט חוקתי" של ד"ר יעקב בן שמש.