להציל את הילדים - ג'ק ורבר , ויליאם ב' הלמרייך (ספר)

2009

הוצאת יד ושם

117 עמוד

תירגמה מאנגלית – מרים טליתמן


הסקירה של נעמה

ג'ק ורבר מספר סיפור של הישרדות.

בשנת 1939 כשפרצה המלחמה כבר היה ורבר נשוי ואב לבת קטנה – אמה. הם התגוררו בכפר רדום בפולין. כבר בסוף אותה שנה הוא גורש למחנה בוכנוולד, ועד 1944 לא שמע כלום על משפחתו.

במחנה בוכנוולד היו אסירים פוליטיים לצד אסירים יהודים וקומוניסטים.

המחנה היה בעצם מחנה עבודת כפיה, ורבים במחנה מתו ממחלות, מהתעללות השומרים הנאצים, ביריות, בתליה ובכל מיני דרכים מזוויעות. המיוחד במחנה היה שלא היו שם משרפות, והאסירים הפוליטיים "ניהלו" את המחנה, והקימו מחתרת שהצילה אנשים, העבירה אסירים ממקום למקום לפי מידת הסיכון, וגם לעיתים כ"עונש" לאסירים שגנבו מזון מאחרים.

ורבר שמע יום אחד מאסיר אוקריאני שהכיר את ורבר ומשפחתו, והוא זה שסיפר לו את הבשורה המרה שכל משפחתו נספתה, כולל אשתו ובתו בת ה-14 חודשים אמה.

ורבר שעד אז שרד בזכות התקווה שמשפחתו חייה, נכנס לדכאון עמוק. לא היה טעם לחייו.

אלא שאז הגיעו לבוכנוולד כ-700 ילדים בני 6 עד 16, וכשראה אותם ורבר, ניצת בו ניצוץ חיים, והוא הקדיש את חייו במחנה להצלת הילדים.

בין הניצולים היו הסופר אלי ויזל והרב ישראל מאיר לאו.

בסוף המלחמה, פגש ורבר את אשתו השניה מילי, מכרת משפחה, הם התחתנו, נסעו לאמריקה שם נולדו להם שני בנים, מרטין ודוד.

אין ספק שורבר היה איש מיוחד, גם לפי סיפור בנו מרטין בסוף המהדורה העברית. אני לא יכולה לשפוט אותם, אבל מדוע הם נסעו לאמריקה ולא עלו לארץ ישראל אחרי כל הזוועה שהם עברו? 

קראתי וסקרתי עשרות ספרים על השואה, סיפורים אישיים ותיעודים מסוגים שונים, ואני חייבת לציין שלמרות שהתיעוד נוגע ללב, וג'ק ורבר בודאי היה איש מיוחד, הרי שחסרה לי בספר ההעמקה לרגשות האנשים והילדים שעליהם מסופר בספר זה.

יתכן שהדבר נובע מכך שקשה לחזור אחורה ולהרגיש את עוצמות הכאב, הפחד, ההתרגשות והשמחה עשרות שנים אחרי, וכפי שכבר נתקלתי בעבר, הרי שבזמן המלחמה רבים "אטמו" את עצמם לרגש, כדי לשרוד.

בעיני, כל סיפור אישי מהשואה הוא מסמך חובה, וכך הספר הזה.

 על הספר והמחבר
לבו של ספר זה הוא סיפור יחיד במינו בתולדות השואה – סיפור הצלתם של כ-700 ילדים במחנה הריכוז בוכנוולד. סיפור מופלא על "השינדלרים היהודים". בקיץ 1944 הגיעו לבוכנוולד כ-700 ילדים בני 6 –16 כתחנת מעבר לפני שליחתם אל מחנות ההשמדה. ג'ק ורבר וקומץ חבריו היהודים במחתרת הבין-לאומית בבוכנוולד, הצליחו במעשה גבורה עילאי ותוך סיכון רב, להעלים את הילדים בין הצריפים השונים, לתת להם זהות אחרת ואת המבוגרים שבהם לשבץ בעבודות שונות. הם הצליחו לשמור עליהם עד יום השחרור וכך הצילו את חייהם. בין הניצולים היו הסופר וחתן פרס נובל אלי ויזל והרב ישראל מאיר לאו. אולם מזון ומחסה לא הספיקו. הילדים האלה, שראו את המוות לנגד עיניהם מדי יום ביומו, היו זקוקים גם למזון רוחני כדי לשרוד כבני אנוש, וכך מתחת לאפם של הנאצים נוסד בית ספר. בצריפים הוקמו כיתות בהן לימדו האסירים היסטוריה יהודית, מוזיקה ועברית. הועלו מחזות והופעות מקהלה והתקיימו ערבי קריאת שירה. האסירים היו קהל הצופים. להציל את הילדים הוא גם סיפורו יוצא הדופן של ג'ק ורבר, סיפור מופלא של הישרדות, התנגדות ואומץ לב. ורבר אסיר מס' 7197 שהה בבוכנוולד במשך חמש וחצי שנים. למעלה מ-56,000 אסירים הומתו במחנה ומקרב 3200 האסירים הפולנים שהגיעו עם ורבר, נותרו בחיים בתום המלחמה 11 בלבד. ג'ק ורבר היה היהודי היחיד ביניהם. כשמלאו לו שמונים החליט ורבר להעלות על הכתב את סיפורו הייחודי. כך אנו למדים  על החיים בקהילה היהודית  ברדום לפני המלחמה, ועל הקיום היומיומי בתופת שנקראה בוכנוולד – מחנה שנועד מלכתחילה לאסירים פוליטיים לא יהודים. ורבר אינו חוסך בפרטים המחרידים – ההתעללויות, העינויים, ההוצאות להורג, הרעב והתנהגותם של האסירים ובעלי התפקידים השונים – אך מספר גם על רגעי החסד המעטים, החברות, האחווה וההקרבה. תשוקתו לצדק ולא לנקמה היא שנתנה לו כוח להילחם, והובילה למעורבותו במחתרת בבוכנוולד. הוא האמין שהמחתרת תאפשר לאסירים הפוליטיים להוציא את השליטה במחנה מידי האסירים הפושעים, ותבטיח חלוקה הוגנת וצודקת של המזון הדל שקיבלו מידי הגרמנים.

ג'ק ורבר איבד בשואה את אשתו רחל ואת ילדתו אמה, את הוריו ושבעה מבין אחיו ואחיותיו.  כשבני משפחתו הלכו אל מותם, הם האמינו שגם הוא נרצח, בגלל מהתלה אכזרית שהיתלו בהם הנאצים, כשמכרו להם את "אפרו", עוד בימיה הראשונים של המלחמה. בתום המלחמה, נישא ג'ק ורבר שנית והגיע לאמריקה. יחד עם אשתו מילי, ניצולת שואה אף היא, הקים משפחה חדשה, נכנס לעולם העסקים, שיגשג כלכלית וזכה לראות סביבו בנים, נכדים ונינים. הוא נפטר ב-2006 בגיל 92.

תודה לנעמה


אשמח אם תגיבו