הביתה מערבות השמש - אורי אורלב (ספר נוער)

 עיצוב עטיפה: טל בוניאל סטודיו חדד

  242 עמ',

הוצאת  כתר

2010

כל אחד והשואה שלו. כל אחד והסיפור שלו איך הוא עבר את מלחמת עולם השנייה. לא כולם היו בגטאות. אך גם האחרים סבלו. היו כאלה שהתחבאו  בבורות, במרתפים, עליית גג בצפיפות בשקט למשך שנים. היו כאלה שברחו ליערות, התחברו לפרטיזנים  או לצבא האדום, היו כאלה שנטשו הכול ונדדו. נדדו – כי לא היה מקום להיות בו, אף מקום לא היה בטוח, באף מקום הם לא היו רצויים (מעמסה על האוכל שלא היה). וגם הם מתו בהמוניהם. ממחלות, מרעב. (בגלל הסגרות, בגלל אנטישמיות, בגלל רוע, בגלל קנאה).

להזכיר – שמצד בעלי הברית נהרגו במלחמה הארורה הזו 16 מיליון לוחמים ו 45 מיליון אזרחים. (בצד השני 8 מיליון לוחמים ו 4 מיליון אזרחים).

ומשהו אישי. אבי יליד פולין, ברח בגיל 15 לרוסיה. הצטרף לפרטיזנים , זייף את הגיל והתגייס לצבא האדום. אימי, ילידת סבסטופול, ברחה מזרחה. סבסטופול (רוסיה, אוקראינה) היא עיר נמל, והייתה אחד היעדים הראשונים להפגזת הגרמנים. אימי, סבתי ודודתי עלו על אוניה וברחו. אימי סיפרה שעל כל אוניה שהצליחה לעבור, 3 אוניות הוטבעו.  הם עברו. בדרכים ללא דרכים נעו מזרחה. במסע זה דודתי נפטרה. הם הגיעו להרי אורל. שם הורי נפגשו. (ואגב, שם נולדתי).

כתבתי כל זאת, כי הספר הזה, הזכיר לי את הסיפורים של הורי.

הספר מבוסס על סיפור אמיתי של אלי (אליושה) פז (פוזניאק). לבקשתו של אלי פז, הספר מוקדש לאמו (אח, איזו אמא) אסתר מלכה לבית גרינהולץ.

אליושה נולד בעיירה קוסטופול. כאשר הוא נולד העיירה הייתה שייכת לפולין.  בפורץ מלחמת עולם השנייה, הצבא הרוסי כבש את האזור.

אליושה נולד שנתיים לפני המלחמה. אביו היה מפקד המשטרה באזור, ובארץ קומוניסטית , כמו בכל ארץ קומוניסטית, כולם אומנם שווים, אך  בכל זאת ישנם כאלה השווים קצת יותר. הם גרו בבית גדול פרטי. היו להם משרתים, גנן, מכונית, נהג, שוער.

אמו של אליושה הייתה מורה למוסיקה. כאשר הסיפור מתחיל – אליושה הוא בן 5. יש לו אחיות תאומות (לאה ורבקה ) בנות 7, ואח קטן , יוסי, בן שנה וחצי.

אביו של אילושה העריץ את סטלין, אמו של אליושה הייתה ציונית.

כאשר המטוסים הגרמניים מתחילים להפגיז, המשפחה אורזת את חפציה (לא שוכחת את הבללייקה ואת השטיח) וזזה לכיוון מזרח. אֶלְיוּשָה בן החמש נאלץ להשאיר מאחוריו צעצוע יקר ללבו ועמו כמעט כל מה שהכיר.

חלק מהדרך הם נוסעים ברכב, אחר כך עם סוס ועגלה. האב מלווה אותם עד הרכבת. הוא סידר למשפחתו מקום מקלט בקזחסטן. האב חוזר לצבא לשרת בצבא האדום.

כאשר הם מגיעים לקזחסטן, הם נדהמים מהשוני. זאת ארץ מוסלמית ענייה מאד. מנהגים שונים, אנשים שונים. גרים בבתים בלי רהוט, ישנים על התנור, מחממים בגלילי פרות ועוד.

זה קטע בספר שמאד מאד אהבתי. אליושה משתלב בנוף. עוזר להאכיל את המשפחה. הוא מתידד עם הנערים  הקזחיים. ועם המשפחות שלהם. הם עוזרים לו, מלמדים אותו לדוג, לצוד, להכין "עוגות" מגלילי פרות לחימום הבית, מלמדים אותו לשרוד.

אמא שלו מתגלה כרבת כשרונות ותושיה. היא מנגנת בשמחות בבלליקה. והם מקבלים בשביל זה ארוחה. היא גם משתמשת בידע שלה בעשבי מרפא וב….קלפי טארוט.

בזמן שקראתי את הספר, פשוט רציתי לחבק כל איש וכל אחד. הם כל כך פשוטים, טובים , מזמינים. כל כך בני אדם.

כל כך שמחתי לקרוא את הספר. כל כך שמחתי לראות שבתקופה החשוכה ההיא, כאשר עם נאור אוהב מוסיקה ותרבות משמיד אנשים, אזי קיימים אנשים – שאולי לא יודעים קרוא וכתוב אבל מוכנים לקבל את השונה מהם ולהתחלק איתם במעט שיש להם.

בתום המלחמה, מתברר שהאב נהרג במלחמה (ולאו דווקא על ידי הגרמנים).

אליושה ובני משפחתו, שוב אורזים הכול עולים על רכבת, ואחרי מספר חודשים רבים מגיעים לפולין וגרמניה. שם הם חיים עד שהם עולים לארץ ישראל.

החלק האחרון מספר על אליושה שהופך להיות לאלי בקיבוץ בארץ ישראל.

הדבר היפה בספר הוא הצורה שהוא מסופר.

הסיפור מסופר בשפת מבוגרים אבל במבט של ילד.

זאת גדולתו של אורי אורלב. הוא מצליח לשלב כל כך יפה את זה. שפה יפה של מבוגר ומבט הסקרני התמים המאמין של ילד.

 ספר מדהים.

ממליצה בחום מאד על הספר

לילדים, לנוער, למבוגרים.

אורי אורלב הוא מבכירי סופרי הילדים והנוער. הוא כתב יותר משלושים ספרים, בהם "האי ברחוב הציפורים" ו"רוץ ילד, רוץ". ספריו של אורלב תורגמו ל-38 שפות והוא זכה בפרסים רבים, בארץ ובעולם, בהם פרס אנדרסן הבינלאומי. עד היום נמכרו יותר ממיליון ספריו. הביתה מערבות השמש מיועד לילדים ולבני הנעורים אך גם קוראים מבוגרים ימצאו בו עניין ורגש חם ואמיתי

אשמח אם תגיבן