אמת - ז'קלין שיהאן (ספר)

Truth - Jacqueline Sheehan
הוצאת אג`נדה
תרגום  מרב מילר
2009
304 עמ'


כריכה:

1807, מדינת ניו יורק. איזבלה בת התשע, בת למשפחת עבדים, נמכרת במכירה פומבית ביחד עם עדר צאן תמורת 100 דולרים. היא נלקחת ממשפחתה לשמש שפחה ועוברת מיד ליד בין בעלים שונים. בגיל 29, שנה לפני שחרורה המיועד ובהיותה אם לארבעה ילדים, היא מסתלקת ממעבידהּ האחרון עם בתה התינוקת ויוצאת ברגל אל החופש.

החירות, שבאה במחיר הפרֵדה משאר ילדיה, מאבדת את מתיקותה משנודע לאיזבלה כי בנה הקטן נמכר בהעדרה לעבדות במדינה דרומית, והיא יוצאת למאבק משפטי ממושך להשיב אותו אליה.

על אף כל הסבל והרוע שידעה בתקופת שעבודה, אמונתה התמימה של איזבלה מובילה אותה לתוך כת של צבועים ושרלטנים, ורק כפסע בינה לבין הרשעתה ברצח חבר יקר ואהוב. ואולם בניגוד לכל הסיכויים היא מצליחה בסופו של דבר להתגבר על המכשולים הרבים ולאחד את משפחתה תחת קורת גג אחת.

ואז רק מתחיל מאבקה נגד העבדות ולמען זכויות נשים.

רומן המבוסס בחלקו על סיפורה האמיתי של דמות ידועה בהיסטוריה של ארצות הברית, Sojourner Truth (אמת נודדת).

ז'קלין שיהאן היא פסיכולוגית וסופרת אמריקנית. אמת הוא רומן הביכורים שלה.


סקירה:

"אמת נודדת"
מה עוד אפשר לומר ולכתוב על הספר הזה, שעוד לא נכתב ??
הספר קשה לקריאה.
הוא כל כך קשה, עד שהנשימה נעתקת. כי כשאין חופש, אין אוויר.
מה נותן את הכוח לאנשים, להרגיש בעלות על חירותם ועל גופם של אחרים ?

"אמת נודדת" היא איזבלה, שפחה כושית שנולדה למאו מאו ובומפרי, ונמכרה לעבדות בגיל תשע, בניו יורק.
מאו מאו נחטפה מביתה אשר באפריקה, יחד עם אימה והובאה לניו יורק, לשרת את האדונים הלבנים.
מלבד איזבלה, נולדו למאו מאו ובומפרי עוד אחד עשר ילדים. כולם נמכרו, או נמסרו.
כושים  לא סובלים כאשר ילדיהם נלקחים, הם לא כמו לבנים, הם לא מרגישים כלום.
מאו מאו ובומפריי נשברו לרסיסים, אבל את קול זעקתם לא שמעו ממרתף ביתם של האדונים הלבנים.

"מאו מאו אגרה בתוכה את חיי כל ילדיה, את חיי כל מי שהלך לפניה והיה לו זמן להשאיר לה סיפור, מגע או ניצוץ די בו כדי שייחקק בזיכרון. למאו מאו ובומפריי היו עשרה  ילדים, לפני פיטר ולפניי. את רובם מכר הקולונל הזקן, ומקצתם ניתנו כמתנה לבני הרדנברג אחרים ממחוז אלסטר. לקיחתו של כל אחד ואחד מהילדים נחרתה בסיפור של כאב." עמ' 11
הטרגדיה האיומה ביותר, של פשע האנושות הזה, של העבדות, היא פירוק משפחות.
הצלקות האיומות ביותר שהותיר האדם הלבן, על גופו של השחור, הן אלו שלא נראות.

כושיות לא סובלות מצרי לידה, ממחלה, או עקיצת צרעה. יש להן עור כהה, קשה.
הן גם לא יכולות להתאהב באמת, או להתחתן. הפיגמנט הכהה מקהה את התחושות,
אבל החלב שלהן טוב גם לתינוקות הלבנים.

זו הייתה מציאות חייהם של רבים, רבים, רק בשל העובדה שנולדו שחורים.  

איזבלה הייתה חזקה בגוף וברוח. חזקה יותר מכל אדם לבן, שרצה לשבור את רוחה.
היא נלחמה על חירותה, ועל חירותם של יקיריה ופרצה דרך לרבים אחרים.
אלוהים נגע בה, כך היא הרגישה, ואלוהים היה עיוור צבעים.

הסיפור אמתי. הוא מתאר את חייה של שפחה כושית באמריקה במאה ה-19, שהצליחה להשתחרר ולאסוף את משפחתה תחת קורות גג אחת. ובכל זאת, לא פסקה לתור את הארץ ולומר את האמת, לכל מי שביקש לשמוע.

יותר מכל הטרידה אותי השאלה על מוסר הנצרות והכנסייה, אותו מוסר המבדיל נפש אחת מאחרת,
בשל צבע עור, או דת.
גם במקרה הזה, בפשע האנושות הזה, הכנסייה עמדה מנגד, רוחצת בניקיון כפיה.

לקרוא, לקרוא, לקרוא !!!

תודה לדורית

עוד ביקורות באתר על ספריה של ז'קלין שיהאן 

אשמח אם תגיבו