נסיכה קטנה - פרנסס הודג'סון ברנט (ספר ילדים)
|
נסיכה קטנה - פרנסס הודג'סון ברנט (ספר ילדים)
נסיכה קטנה - פרנסס הודג'סון ברנט (ספר ילדים). לְאַחַר מַסָּע אָרֹךְ בָּאֳנִיָּה מֵהֹדוּ שְׁטוּפַת הַשֶּׁמֶשׁ מַגִּיעָה שָׂרָה קְרוּ בַּת הַשֶּׁבַע עִם אָבִיהָ הֶעָשִׁיר לְלוֹנְדוֹן הָאַפְרוּרִית. הִיא מַתְחִילָה לִלְמוֹד בִּפְנִימִיַּת הַבָּנוֹת שֶׁל מִיס מִינְצִ´ין חֲמוּרַת הַסֵּבֶר, הַמִּתְיַחֶסֶת אֵלֶיהָ תְּחִלָּה כְּאֶל תַּלְמִידָתָהּ הַמָּעֳדֶפֶת - נְסִיכָה קְטַנָּה וּמְפֻנֶּקֶת.
הוצאת מודן
תרגום - יהודה אטלס
ילדים 9-12
277 עמוד
מו"ל: אוקינוס סדרת הרפתקה
סופרים מתרגמים קלאסיקה
מהכריכה האחורית
לְאַחַר מַסָּע אָרֹךְ בָּאֳנִיָּה מֵהֹדוּ שְׁטוּפַת הַשֶּׁמֶשׁ מַגִּיעָה שָׂרָה קְרוּ בַּת הַשֶּׁבַע עִם אָבִיהָ הֶעָשִׁיר לְלוֹנְדוֹן הָאַפְרוּרִית. הִיא מַתְחִילָה לִלְמוֹד בִּפְנִימִיַּת הַבָּנוֹת שֶׁל מִיס מִינְצִ´ין חֲמוּרַת הַסֵּבֶר, הַמִּתְיַחֶסֶת אֵלֶיהָ תְּחִלָּה כְּאֶל תַּלְמִידָתָהּ הַמָּעֳדֶפֶת - נְסִיכָה קְטַנָּה וּמְפֻנֶּקֶת.
אַךְ אָז מַגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה הַמְּשַׁנָּה אֶת חַיֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה: אָבִיהָ הָאָהוּב מֵת וּמוֹתִיר אוֹתָהּ חַסְרַת כָּל. בְּרֶגַע זֶה מִתְגַּלֶּה פַּרְצוּפָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁל מִיס מִינְצִ´ין. הִיא מַחְרִימָה אֶת כָּל חֲפָצֶיהָ שֶׁל שָׂרָה, אוֹסֶרֶת עָלֶיהָ לְהִתְרוֹעֵעַ עִם חַבְרוֹתֶיהָ וּמְשַׁכֶּנֶת אוֹתָהּ בְּחַדְרוֹן עָלוּב וְשׁוֹרֵץ עַכְבְּרוֹשִׁים בַּעֲלִיַּת הַגַּג. הַנְּסִיכָה הַקְּטַנָּה הוֹפֶכֶת בִּן לַיְלָה לִמְשָׁרֶתֶת עֲלוּבָה.
אַךְ רוּחָהּ שֶׁל שָׂרָה אֵינָהּ נִשְׁבֶּרֶת. בְּעֶזְרַת יְדִידֶיהָ הַטּוֹבִים, דִּמְיוֹנָהּ הֶעָשִׁיר וֶאֱמוּנָתָהּ בִּבְנֵי־הָאָדָם, הִיא מִתְגַּבֶּרֶת עַל הַמִּכְשׁוֹלִים וּמוֹכִיחָה שֶׁנְּסִיכָה תָּמִיד תִּשָּׁאֵר נְסִיכָה.
סִדְרַת הַרְפַּתְקָה מְגַלֶּמֶת אֶת הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁלָּנוּ לְסִפְרֵי קְלָאסִיקָה לִילָדִים וְנֹעַר - אוֹתָם סִפְרֵי אַהֲבָה וְהַרְפַּתְקָאוֹת, עֲתִירֵי דִּמְיוֹן וְקֶסֶם, שֶׁגִבּוֹרֵיהֶם כּוֹבְשִׁים אֶת דִּמְיוֹנֵנוּ כְּבָר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים.
פָּנִינוּ לְמֵיטַב הַסּוֹפְרִים הַיִּשְׂרְאֵלִים, וּבִקַּשְׁנוּ מֵהֶם לִבְחוֹר סֵפֶר שֶׁאָהֲבוּ כִּילָדִים, שֶׁבִּזְכוּתוֹ הָפְכוּ לְסוֹפְרִים בְּעַצְמָם. כָּל סֵפֶר “מָצָא" לוֹ אֶת הַסּוֹפֵר שֶׁלּוֹ, שֶׁתִּרְגֵּם אוֹתוֹ לְעִבְרִית וְהוֹסִיף אַחֲרִית דָּבָר.
הסקירה
הסיפור הוא סיפורה של שרה קרו הקטנה. ילדה שגדלה בהודו ובגיל שבע הובאה על ידי אביה לפנימיה היוקרתית של גב' מינצ'ין בלונדון, כדי לקבל חינוך מערבי.
אמה של שרה נפטרה בלידתה ואביה של שרה, שהיה איש צבא, בחר לגדל אותה באנגליה, למרות האהבה והקרבה שהבת ואביה רכשו זו לזה.
כששרה מגיעה לפנימיה היא עשירה מאד. גב' מינצ'ין לא ממש אוהבת אותה, אך העושר של שרה התנהגותה כלילת המעלות, והידע שלה, מכריחים את מנהלת הפנימיה להתייחס אל שרה בהתחנפות מסויימת. שרה מתיחסת אל עצמה כאל נסיכה.
מבחינתה של שרה ה"נסיכות" מחייבת: "נסיכה חייבת להיות מעדנת," היא אמרה לעצמה. (עמ' 153)
כלל לא משנה מה קורה לה היא ממשיכה להתנהג כנסיכה. שרה היא נסיכה גם כשהיא רעבה ללחם, כשבגדיה המפוארים שבהם באה לפנימיה הופכים לסמרטוטים במרוצת השנים, כפות רגליה מבצבצות מהחורים בנעלים ולא פעם היא הולכת לישון רעבה בעלית הגג שבה היא גרה.
איך קרה המהפך? ששרה הפכה מהוד נסיכותה למשרתת שגרה בסמוך לעכברוש מלכיצדק?
מלכתחילה גב' מינצ'ין לא חיבבה את שרה וכאשר מגיע שמועה שאביה של שרה פשט את הרגל – עסקי מכרות היהלומים בהודו לא היו ולא נבראו – ועוד גרוע מזה האב הדלפון נפטר.
מחליטה מרת מינצ'ין רק מהחשש שיבולע לשמה אם תשליך לרחוב יתומה מסכנה, להמשיך להחזיק את שרה בפנימיה אך בתנאים אחרים. שרה יורדת מגדולתה והופכת למשרתת קטנה חרופה.
אך שרה היא נסיכה בפנימיותה והסבל שהוא מנת חלקה היום-יומית לא פוגם בגדולתה. כשהיא מוצאת מטבע של ארבעה פני (עמ' 172-179) על יד חנות לממכר לחמניות, היא מבררת אם המטבע לא של המוכרת. רק לאחר שהובטח לה שזו מציאה שלה, היא קונה בה לחמניות שאת רובן היא נותנת לנערה "אחת מהעם". לעצמה היא משאירה לחמניה אחת. היא משוכנעת שהנערה ה אחרת רעבה יותר.
כנראה שיש גמול למעשים טובים. אפשר לסיים את הספר באנחת רווחה.
°
אמנם נאנחתי אנחת רווחה כשסיימתי את הספר אך לא בגלל הסוף הטוב שלו, כי אם בגלל שסיימתי לקרוא את הספר.
אני לא יודעת איך אתרשם היום מ"לורד פונטלרוי הקטן" ו"סוד הגן הנעלם", ספרים שמאד אהבתי לפני שנים. אך בטוח לי ש"נסיכה קטנה", לא עוררה בי עכשיו התלהבות ודאגה לגורלה של שרה. ילדה שהיא כליל השלמות, המתעמתת עם עולם קשה כשמרת מינצ'ין הנוראית מופקדת על רווחתה.
יש לדעתי קיטוב פשטני בהעמדתן אחת מול השניה.
הדמויות האחרות לא מפותחות, שטוחות ולא אמורות לעורר בנו עניין.
מי שמוסיף קצת רוח חיים הוא העכברוש מלכיצדק והקופיף שבעקבותיו נוצר הקשר של שרה לסיום השמח של הספר.
שלומית כתבה את בעלי וקיסרים אחרים
שלומית כתבה עם בעלה ישראל את בין מטאטא לשוקת , זום ולום
אשמח אם תגיבו
Article viewed 801 times