אמונתך בלילות – מסע לפולין - מיכל קלנגל (צוריאל)

אמונתך בלילות – מסע לפולין
מיכל קלנגל (צוריאל)
114 עמ', כריכה קשה
אליעזר פישר, 2007

כל מי שמכיר אותי מעט, יודע שאחת מהחוויות החזקות ביותר שעברתי שעיצבו את אישיותי והפכו אותי להיות מה שאני היום היא חווית המסע לפולין. לפני כחמש שנים יצאתי עם משלחת בית הספר לפולין, שבוע ימים בפולין שכללו את כל אתרי ההשמדה והמוות, את יהדות פולין שהייתה לפני המלחמה וביקור בתוך הבית שהיה של סבי לפני שנאלץ לברוח ממנו.

מה שעברתי שם לא דומה לשום דבר אחר שעברתי בחיים שלי. כשעליתי על המטוס בחזרה ארצה יכולתי להישבע לעצמי שכף רגלי לעולם לא תדרוך בשנית על אדמת פולין הארורה, אדמה שהיא כולה קבר אחים גדול וזועק. כשנחתי בארץ, הבנתי שנחתי כאן רק בגופי ושלבי נשאר שם ומעולם לא באמת חזר ארצה. באותו הרגע הבנתי שעד שלא אשוב לפולין בשנית לאסו את לבי ולסגור ולחדד חלק מהחוויות שעברתי שם – אני לא אמצא מנוח.

מאז עוד לא יצא לי לחזור לאדמת פולין הארורה בגופי (ולמעשה גם לא יצאתי את גבולות ישראל מאז), זה עדיין בתכנון אך סיבות שונות, כולל הסיבה הכלכלית, עדיין לא מאפשרות לי לשוב לפולין ולהשיב את לבי. מה שכן עשיתי מאז הוא לא להפסיק לקרוא ולחקור על שואת יהודי אירופה, על פולין, על יהדות פולין ועל כל הנושא. הפכתי לקוראת אובססיבית של הנושא – בין אם אלו ספרי עיון, ספרי עדות או ספרי פרוזה. כל דבר שיוכל לעזור לי להבין ולו במעט מה קרה שם ואיך אנשים הצליחו לשרוד ולהמשיך לחיות גם בנפשם ולא רק בגופם במהלך שנות הזוועה ולאחריהן.

כך הגעתי לספר הדי אלמוני "אמונתך בלילות" שכתבה מיכל קלנגל (צוריאל). מיכל יצאה למסע לפולין במשלחת של בנות דתיות מהישובים עמליה, שבי רחל וקריית ארבע. מטרתה של מיכל ביציאתה למסע לפולין (כפי שהיא כתבה) היא בכדי שכל דבר בחיים שלה יהיה יותר, בכדי שהיא תוכל לעשות הכל בצורה מושלמת ואמיתית ובכדי שהיא תדע להריך יותר כל דבר שיש לה – זו ממש לא הייתה מטרתי בנסיעה לאותו המסע, אך זה בהחלט היה מה שהמסע הזה גרם לי ומכאן החלה הזדהותי העמוקה עם מיכל.

הספר "אמונתך בלילות" הוא למעשה יומן המסע של מיכל, יומן שמתחיל 11 ימים לפני המסע ונגמר אחרי המסע בכותל המערבי בירושלים. היומן הזה מלווה את כל החוויות שעברה מיכל ובעיקר את כל התחושות והמחשבות שהמסע העלה בה ומשובץ בתמונות שמיכל צילמה במסע ובציטוטים שונים (בעיקר מן המקורות ומדברי רבנים שונים).

שני דברים חזרו על עצמם שוב ושוב וגרמו לי לחשוב המון על המסע שלי ועל המסע של מיכל –

הדבר הראשון הוא ההבדלים בין היציאה למסע כקבוצה שומרת מצוות לעומת המסע שאני חוויתי בקבוצה מעורבת של יהודית חילוניים, יהודים מסורתיים, יהודים דתיים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים. בגדול ניתן לומר שמיכל ואני ביקרנו באותם המקומות – אך המשמעות של לא מעט מקומות, הטקסים והתגובות שלי ושל מיכל היו שונים. דרכי ההתמודדות שלנו היו שונות. אם מיכל דיברה על קריאת "שמע" או על תפילת מנחה, אני דיברתי על משמעויות פסיכולוגיות וכיצד מוצאים אמונה לאחר התופת.
ועם זאת – בגדול, אני יכולה לומר שכשקוראים את הפרטים האישיים והדברים שעברו על נפשה של מיכל, בשורה התחתונה אני יכולה לומר ששתינו חווינו את אותן החוויות הרגשיות. לאורך כל הספר חשבתי על ההבדל בין דרכי ההתמודדות והעיבוד ועם זאת על הדמיון בהשפעה הנפשית.

הדבר השני הוא ההצהרה החוזרת לאורך כל הספר של מיכל שהיא חזקה ושהיא לא תשבר. הרגשתי לא פעם כמעט פחד מהשבירה. זוהי גישה מאוד שונה מהגישה שאני הגעתי איתה לפולין ולא הצלחתי למצוא תשובה אמיתית לאורך היומן של מיכל מדוע היא כל-כך פחדה ונמנעה מלהרשות לעצמה להישבר.

ואף על פי כן ולמרות המחשבות הרבות שהקריאה בספר הקטן הזה, ביומן הזה, העלתה בי – יש לי לא מעט הערות על הכתיבה ביומן, הערות שהקשו עלי את הקריאה. ההערות מתחילות באזכור שמות של אנשים שמדברים עם מיכל לפני הטיסה ואין לי את המושג מי הם ומה משמעותם בחייה של מיכל וממשיכות למחסור בעריכה מקצועית – הן לשונית והן טכנית.
כל ההערות האלו מסתכמות בסופו של דבר במחשבה שלי שזהו ספר שיצא בעיקר עבור מיכל והקרובים לה ולא עבור הקורא האנונימי שלא מכיר את מיכל ואת חייה.

אני לא יכולה לומר שלמדתי משהו חדש מהספר הזה או שמצאתי בו ערך מוסף מעבר ליומן מסע המוכר כל-כך שנכתב כמעט על ידי כל אדם שעובר את המסע הזה. אני לא בטוחה אם המחסור בערך המוסף הזה נובע מהעובדה שחוויתי את המסע הזה על בשרי וכתבתי יומן משלי שם, וייתכן שבאת אדם שלא ביקר בפולין ויקרא את היומן הזה יוכל להפיק ממנו יותר, ולהבין יותר מה קורה וקרה בפולין ומה עובר על המבקרים שם.

תודה ליעל

אשמח אם תגיבו