"האקליפטוס", סיפור אהבה

מסעדת ה"אקליפטוס" עברה גלגולים במהלך עשרים וכמה השנים האחרונות אבל בעליה השף משה בסון לא מותר. בשום פנים ואופן. תחילת ההיסטוריה של ה"אקליפטוס" היתה בתלפיות ירושלים, בבית הוריו שבאמצע החדר הוא נטע אקליפטוס בהיותו ילד. העץ גדל, המשפחה עברה לגור במקום אחר, ומשה ואחיו יעקב פתחו שם מסעדה והם הגישו אוכל של פעם. סלטים נפלאים, ממולאים, "על האש" ו"על פתיליה" וארק שלתוכו מכניס מקל "סוס" ונותן לו  לספוג את הטעם של  ה"סוס" ואחרי זמן מה כאשר צבע הבקבוק הופך לחום דבשי הוא מציע לסועדי המקום אוהבי האפריטיף לטעום. אז כשגיליתי את המסעדה הבאתי אליו את כל חבריי, ידידיי, אורחים מחו"ל, והם נהנו מכל הטוב במסעדה הקטנה והמיוחדת. למשה ולי יש סוד גדול והוא: כאשר יש לנו אורחים אני מטלפנת אליו מזמינה מקום ומבקשת בלי חשבון. בסוף הארוחה אין חשבון. את התשלום אנחנו מסדרים למחרת.  

משה הוא אוטודידקט. את אהבתו לבישול כמו הרבה טבחים מוכרים באה מהבית, והם גאים ומתגאים במקורות, ומספרים בחיוך ענק שבישוליה של סבתא, אמא, דוד או דודה כל-כך השפיעו עליהם שהם בחרו להיות בשלנים. זה נכון ואמיתי. הוא מומחה גדול לעשבי תיבול. ידען. בילה כמה שנים בחברת שבט בדואי, גר, אכל, יצא לרעות עם הרועים ולמד מה הטבע מעניק לנו. הוא מכיר כל עשב וצמח ויודע לנצלו. 

החיים מובילים. המשפחה מכרה את המגרש עליה היתה "אקליפטוס" ההיא, והוא עבר ממקום למקום, אבל השם נשאר. ברגע זה של החיים הוא פתח מחדש יחד עם בנו רוני, באחד המקומות היפים בירושלים (ובעולם) מול חומות העיר העתיקה, במבנה  מדהים ביופיו שנקרא "המצודה". המסעדה כשרה. הירושלמים אוהבי האוכל מכירים את "האקליפטוס". הלא ירושלמים, שווה לקחת פסק זמן, לטייל באזור העיר העתיקה, ובמתחם היפיפה ממילא, להינות מכל היופי, הריחות, והמזכרות ולסיים ב"אקליפטוס".

הזמנתי את ורדה נצר חברתי שמוכרת מתוכניותיה ברדיו. "מדברים אוכל" ועוד תוכנית אירוח. אני אוהבת ללכת למסעדות עם ורדה מפני שהיא פרטנרית נהדרת. היא מכירה אוכל, בשלנית מצויינת, יודעת להעריך, להוקיר ולקטול. גם היא מכירה היטב את משה בסון. באנו בהתראה קצרה.

המסעדה מעוצבת בהרבה חן, מפות לבנות מכסות את השולחנות, בר שיש בו כל מה שרוצים ואין מוסיקה!!!! ביקשתי את משה לפנק אותנו. מה שהוא רוצה בתנאי שהכל יהיה בקטן כי גם ורדה וגם אני לא אוכלות הרבה. 

"טעימות?" שאל משה והתשובה היתה חיובית. מבלי לבקש קיבלתי את הארק שלו בכוס יין גדולה וקנקן  לימונדה שנעשה באותו רגע.

כפתיח קיבלנו צלוחיות קטנות שהכילו סלטים מסוגים שונים כמו פסטו של זעתר, כוסברה עם אגוזים טחונים, טבולה וכבושים שמשה כובש בעצמו. 

תוך כדי הנשנוש בטעימות הקטנות, קיבלנו שלושה סוגי מרקים בכוסות קטנות. מרק עדשים עם חובזה, מרק חמציצים ומרק ארטישוק ירושלמי. וכמו בקסם הונחו על השולחן צלחת קובה מטוגן, צלחת חובזה כשמעל קצת טחינה, חציל קלוי עם רוטב רימונים ולימון. לא הספקנו להתאושש מהטעמים הנהדרים והנה עוד קסם, על השולחן נחתו שתי צלחות. עלי מרווה וכרוב ממולאים באורז, וכדורי בשר קטנים  עם במיה ברוטב עגבניות ונענע. המלצרית החביבה שאלה אם אנחנו רוצות להמשיך כי יש עוד. התשובה היתה: עד כאן. מנה אחרונה: חבושים ביין ומקל קינמון. מתנת הבית.

משה זכה פעמיים באליפות עולם בהכנת קוסקוס. הוא לא מרוקאי ובכל זאת...

כאשר באות אליו קבוצות מאורגנות של תיירים מחו"ל הוא קודם כל מספר להם על האוכל מהתנ"ך כפי שהוא מכיר. אחרי שטעמו מזה ומזה הוא משתיק אותם בעזרת פעמון, מביא סיר גדול והופך אותו  על מגש ענק ומסביר לתיירים פעורי הפה מהי מאלובה או מקלובה. תבשיל ממושך שתהתחתית מרופדת בחלקי עוף שמשחימים יפה יפה, מעליהם ירקות והשכבה האחרונה אורז וכמובן תבלינים ועשבי תיבול.

הגענו בשעה 13.00 בצהריים ועזבנו אחרי שעתיים וחצי. 

כל הטעימות היו טעימות אבל היו עוד יותר טעימות. מרק החמציצים, הקובה וכדורי הבשר עם הבמיה הן סיבה לחזור. 

המחיר:  120 שקלים לסועד לא כולל תשר. 

ארוחה עיסקית כ-70  שקלים. יש מקום אירועים.

טלפון: 02-6244331

תודה לרותי

אשמח אם תגיבו