ספרים ללא ירקות   המלצות, ביקורות, סקירות של ספרים כפי שנוריתהה ואורחיה
התרשמו

 

רוצים לקבל עדכונים במייל על ביקורות וספרים חדשים? הצטרפו עכשיו והירשמו לעדכונים בצד ימין  למעלה.


שבע אמהות - יוכי ברנדס (ספר)

קרן 04.04.2010 20:10
שבע אמהות - יוכי ברנדס (ספר)

שבע אמהות - יוכי ברנדס (ספר)


שבע אמהות - יוכי ברנדס (ספר). הנשים הגדולות של התנ"ך. מה באמת דחף את בת לוט לאנוס את אביה במערה? למה התנ"ך מעריץ את תמר ומתעב את אשת פוטיפר, הלוא שתיהן עשו מעשה דומה? מי עמדו מאחורי הסיפורים שמנסים להמעיט את דמותה של מרים הנביאה? איך זה יכול להיות שהתנ"ך מתפעל מבנות מרדניות, כמו בת פרעה ורחל, שמבזות את אבותיהן? מדוע רות צריכה שנעמי תלמד אותה איך לצוד את בועז, ומה באמת קרה בין השניים בגורן שלו בלילה? למה קשרו חכמינו תפילין לראשה של מיכל? ואיך הפכה אסתר המלכה מבובת ברבי מחוקה לאדם הכי חכם בתנ"ך?



הוצאת כנרת, זמורה-ביתן

 2010

הנשים הגדולות של התנ"ך

 381 עמודים


שבע אימהות הוא ספר מעניין. יוכי ברנדס כותבת בהקדמה לספר, "אני הולכת בדרך שמתווה לי האר"י הקדוש ומנסה להעניק לתנ"ך קריאה שנובעת משורש נשמתי הייחודי, שניתן רק לי... אני יוכי ברנדס ואני  צריכה לפרש את התורה כמו יוכי ברנדס." וזה בדיוק מה שהיא עושה.

יוכי ברנדס מביאה מבט מרענן אם כי מבחינתי לא משכנע במיוחד על שבע נשים בתנ"ך: בתו הבכירה של לוט (זו שהגתה את הרעיון להשקות את לוט לשכרה ולאנוס אותו לילה אחרי לילה, קודם היא ואח"כ אחותה הצעירה), תמר, מרים הנביאה, בת פרעה, רות, מיכל ואסתר. את כל אחת מהן מציגה ברנדס באור חיובי עד כדי מעריץ.

 

 את כל אחת מפרשנויותיה היא תומכת במפרשים קיימים – אבל כמו המפרשים האחרים של התנ"ך,  היא בוחרת איך לקרוא אותם.

 

 הפרק על בת פרעה הוא מלאכת מחשבת של "יש מאין" – מהכלום כמעט שהכתוב מספר על בת פרעה ממציאה ברנדס צעירה שמורדת במוסכמות. זה נחמד אבל לא משכנע, וזה חוזר לכל אורך הספר. הסופרת מעירה מדי פעם הערות על כך שתהליך כתיבת הספר דמה לתהליך כתיבתו של "מלכים ג" ולדעתי זה חלק גדול מן הבעיה. מלכים ג הוא בדיה (גם ברנדס לא מנסה לטעון אחרת).

 

 שבע אמהות מתיימר להיות פרשנות, אבל לדעתי יש בו הרבה מאד מהדמיון. זה לגיטימי לחלוטין, כפי שציינה ברנדס בהקדמה שלה. כל אחד יכול לפרש את התנ"ך כראות עיניו. וחלק מן הפרשנויות שלה נחמדות יותר מהמקובלות. אבל בדיוק כמו שבספר הפופולארי "האוהל האדום" של דיאמנט הרגשתי שרוח הפמיניזם המפעמת בסיפור התאימה יותר לימינו הפוסט-מודרניים מאשר לימי התנ"ך הפטריארכאליים והפרימיטיביים (אני לא חושבת שיש טענה משכנעת לפמיניזם ומטריארכליזם בתקופת אבותינו), כך גם כאן. יוכי ברנדס קוראת את המקרא דרך המשקפיים שלה. היא מאד רוצה לראות מקרא פמיניסטי שאוהד נשים חכמות וחזקות, אז היא מוצאת אותו. לזכותה הרבה ייאמר שאין לי ספק שהממסד הרבני ישנא את הספר הזה, אם יטרחו נציגיו לקרוא אותו בכלל.

מהצד החיובי, הספר זורם, קריא ונעים לקריאה. נהניתי ממנו וקראתי אותו תוך יום או יומיים עמוסים מאד, כשאני קוראת כמה עמודים כל פעם. זה ספר שבהחלט מעורר מחשבה.

למי שמעוניין, אני מצטטת את הכריכה האחורית:
 

שבע אימהות מספר לנו את סיפוריהן של שבע נשים גדולות בתנ"ך, כפי שלא סופרו מעולם. במלאכת בלשות ארכיאולוגית מבריקה חושפת יוכי ברנדס סיפורים ושברי סיפורים שנחבאים כבר אלפי שנים מתחת למעטה החיצוני הרשמי של התנ"ך - שהוא, כידוע, סיפור של גברים - מאחה אותם, ויוצרת שבעה דיוקנאות מרהיבים של נשים שהצליחו, באומץ ובתושייה, לנצח את השיטה ולשרוד.


כמו במלכים ג, הרומן התנ"כי שריתק מאות אלפי קוראים, גם כאן מזמינה אותנו יוכי ברנדס להשתתף בפתרון כתבי חידה שדומה שמחברי התנ"ך "שתלו" עבורנו - הקוראים הסקרנים, החשדנים, ההרפתקנים - בתוך הסיפורים הממלכתיים.


מה באמת דחף את בת לוט לאנוס את אביה במערה? למה התנ"ך מעריץ את תמר ומתעב את אשת פוטיפר, הלוא שתיהן עשו מעשה דומה? מי עמדו מאחורי הסיפורים שמנסים להמעיט את דמותה של מרים הנביאה? איך זה יכול להיות שהתנ"ך מתפעל מבנות מרדניות, כמו בת פרעה ורחל, שמבזות את אבותיהן? מדוע רות צריכה שנעמי תלמד אותה איך לצוד את בועז, ומה באמת קרה בין השניים בגורן שלו בלילה? למה קשרו חכמינו תפילין לראשה של מיכל? ואיך הפכה אסתר המלכה מבובת ברבי מחוקה לאדם הכי חכם בתנ"ך?


על השאלות המרתקות הללו, ועל רבות אחרות, עונה יוכי ברנדס בדרך סיפורית כובשת לב. אנחנו מתבוננים בנשות התנ"ך, תחילה מרחוק ואחר כך מקרוב, מבינים את המניעים שלהן, מתוודעים לסביבה החברתית והתרבותית שבה הן חיות, לומדים להעריך אותן, ואולי אפילו להעריץ אותן, ובתוך כך אנחנו גם מבינים מדוע מנעו מהן מחברי התנ"ך את קדמת הבמה.

שבע אימהות הוא חגיגת קריאה אמיתית, רומן-מדרש מודרני שהוא מיזוג מרנין של הרפתקת גילוי תרבותית וחוויה משחררת של התפרקות ממוסכמות פרשניות עריצות.


תודה לקרן

יוכי ברנדס
נולדה בחיפה בשנת 1959. ספריה: גמר טוב (הספריה החדשה, 1997), הגר (ידיעות אחרונות, 1998), לכבות את האהבה (ידיעות אחרונות, 2001), גרעינים לבנים (ידיעות אחרונות, 2003), וידוי (ידיעות אחרונות, 2005), מלכים ג (כנרת, זמורה־ביתן, 2008).

 

ביקורות באתר  על הספרים של יוכי ברנדס

 אשמח אם תגיבו


Article viewed 5827 times



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה