ציפור שבפנים עומדת בחוץ - חדוה הרכבי (ספר שירה)
|
ציפור שבפנים עומדת בחוץ - חדוה הרכבי (ספר שירה)
ציפור שבפנים עומדת בחוץ - חדוה הרכבי (ספר שירה) . שירים 2008-1962. סדר הספרים בקובץ: כי הוא מלך (מ.ניומן, 1973), עדי: שירים (ספרית פועלים 1981), אני רוצה להגיד לך: שירים (ספרית פועלים 1985), האחר (הליקון ביתן, 1993), שירים חדשים שטרם כונסו, ראנא, מיגו.
ציפור שבפנים עומדת בחוץ. חדוה הרכבי, משוררת וציירת.
הוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק - ירושלים.
ציפור שבפנים עומדת בחוץ- שירים 2008-1962 מאת חדוה הרכבי בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשיתוף עם מוסד ביאליק ובסיוע מועצת הפיס לאמנות, עורך: דוד וינפלד, עיצוב עטיפה: מיכאל גורדון, 393 עמודים.
סדר הספרים בקובץ:
כי הוא מלך (מ.ניומן, 1973), עדי: שירים (ספרית פועלים 1981), אני רוצה להגיד לך: שירים (ספרית פועלים 1985), האחר (הליקון ביתן, 1993), שירים חדשים שטרם כונסו, ראנא, מיגו.
אריאל הירשפלד כותב בגב הספר של חדוה הרכבי כך:
"מאז שיריה המוקדמים, שקובצו בספר כי הוא מלך (1974) נשמע קולה המיוחד של חדוה הרכבי על נימתו הטרגית, על המוזיקליות הייחודית שלו ועל עולמו החזיוני, והוא הולך ומעמיק לאורך שנות יצירתה. לאה גולדברג הייתה זו שגילתה את ייחודו וערכו הנדיר של הקול הזה והיא שהביאה לדפוס את קובץ השירים הראשון. למרות המרחק הגדול בין עולמה השירי של הרכבי לזה של גולדברג, יש בשירים המוקדמים חותם ברור של קרבה רוחנית ופואטית לעולמה של המורה הגדולה. השירים המוקדמים שקולים, גם אם הם ערוכים בחופש רפסודי, והקול הדובר כמו לומד לשאת את קולו דרך הדיבור הגולדברגי.
אבל כבר בקובץ הראשון, וביתר שאת בשני - עדי (1981), החלה שירתה של הרכבי לשאת את מאפייניה הייחודיים: הדיבור הריתמי, הנרגש, ניתק מן המשקל ונעשה זורם וסוחף, ולשון המראות הפכה נועזת יותר, מזעזעת ומרהיבה. מתחילתה מוקדשת שירתה של חדוה הרכבי לחישוף של עולמות פנימיים, מסויטים לעיתים, ולחיפוש אחר קול פנימי, הבוקע מעבר לנורמות הדיבור.
בקובץ השלישי, אני רוצה רק להגיד לך (1985), הפך עצם הדיבור לנושאה העיקרי של השירה; הניסיון להבקיע את הדרך אל הזולת ולהבקיע את נטייתן של המילים להתאבן בתוך שגרות-לשון הפכו לדרמה רבת עוצמה של דיבור, ופתחו מנעד מוזיקלי חדש בקולה של הרכבי - מנגנוני חזרה כפייתיים יצרו בהם מוזיקה חדשה של תחינה, הפצרה, תפילה וייאוש.
בקובץ האחר (1993) פיתחה הרכבי צורות שיר ארוכות, מעין מונולוגים אפיים, היוצרים סינתזות מרתקות בין צורות השיר הקודמות שלה. בשני הקבצים הללו ניתנה עדות למצבי משבר ובלהה מן הקיצוניים שתוארו בשירה העברית, ולצידם נמצאה לשון גם למצבי התעלות ואושר, אקסטאזה של תשוקה ושלווה עילאית. ניתן להגדיר את קולה בשירתה הבשלה כמוזיקת מעמקים.
ציפור שבפנים עומדת בחוץ הוא כרך המחזיק את כל שיריה של המשוררת עד כאן ומוסיף להם חלק משיריה החדשים, שטרם כונסו. בין שירים אלה נמצאים כמה מן הגדולים בשיריה של הרכבי - שירי אהבה אדירי כוח בפרק המכונה "ראנא", והשירים המוקדשים לבנה של המשוררת - "מיגו", הפורש רקמת מילים עדינה מאין כמותה על רקמת יחסים המשתרעת הרחק אל מעבר לגבולותיו של העולם הזה. חדוה הרכבי הרחיבה את המנעד החווייתי של השירה העברית בדור הזה, ויצרה מקום למצבי נפש שהיו נותרים שתוקים בלעדיה."
את כישרונה של חדוה הרכבי גילתה לאה גולדברג והיא ליוותה את חדוה ביצירתה הרבה שנים. הנה שירשהולחן על ידי נחום היימן ובוצע על ידי נורית גלרון. זה לא השיר היחידי של חדוה שהולחן.
אבל בחלומי
אבל בחלומי
תמיד אותה ציפור צועקת
ועיר אויבת ואבן אדומה
תמיד אותה עוברת אורח צהובה
עוברת אורח צהובה
נודדת
ובידיה חול ודגל וחומה.
ורק אי שם על אדמה שחורה
פתאום אני פעמונים ברוח
ונער מתגלגל אלי מן החומה
ובידיו מערבולות ולוח.
לכבוד גדול זכתה חדוה הרכבי, הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת ביאליק הוציאו לאור את כל אוסף שיריה בספר מהודר שמעט משוררים זכו למחווה שכזה. היא גם ציירת נחשבת. לא מזמן התקיימה תערוכה שלה "בבית האמנים" בירושלים שהכותרת היא "ניירות לראנא". מי זאת ראנא? אף אחד לא יודע, רק חדוה. על קיר התערוכה היה כיתוב של שתי שורות:
'מישהי נטרפת דעתה' אמרת
'מה שקורה בלב פשוט קורה' אמרתי".
גדעון עפרת כתב על האמנית "בלילה היא רואה קולות/ ביום היא מציירת רעש/ של פחדים...
ברישומיה החדשים, חדווה טווה רשתות נשמה ופורשת אותם כעכבישה שחורה: רשתות המבקשות ללכוד ישות בלתי נתפסת; ברם, אלו הן גם רשתות בהן לכודה האמנית היא עצמה. טורפת-נטרפת... אמרו איפוא: הרישומים, על שורת סימניהם, הם שירים והם יומני וידוי. יותר משהם מגלים במילותיהם המפורשות... הם מגלים בקו המוחק והמצפין..."
על שירתה זכתה בפרסים ספרותיים שונים, וביניהם פרס ראש הממשלה (פעמיים). מבחר משיריה הועלה במופעי תיאטרון ומחול וכאמור גם הולחנו.
את חדוה אני מכירה. חברות של הרבה שנים. כאשר היינו בחו"ל לתקופה ארוכהי קרה האסון. אף אחד מבין מכרינו המשותפים לא סיפר לי מה קרה מפני שכולם היו בטוחים שאני יודעת. כשחזרנו התקשרתי אליה והיא באה אלינו. כל-כך שמחתי לראותה והשאלה הראשונה שלי היתה: "מה שלום אלישע?" (בנה היחיד) היא הביטה בי במבטה המאוד מיוחד והחזירה שאלה: "את לא יודעת?" לא ידעתי והיא בשקט מבהיל: "הוא איננו, נהרג בתאונת ירי." השמיים נפלו. מעמד שאי-אפשר לתאר במילים. בספרה החדש היא מקדישה לו את הפרק האחרון שקוראת לו "מיגו".
פניו
בני שותק לעתים קרובות
מתבונן בלי עינים בשמים
שלא יחלפו יותר לעולם
על פניו
תודה לרותי
אשמח אם תגיבו
Article viewed 2232 times