מוסקבה המאושרת - אנדריי פלטונוב (ספר)
מוסקבה המאושרת - אנדריי פלטונוב (ספר). מוסקבה המאושרת הוא דיוקן של אישה, של עיר ושל תקופה. גיבורתו, מוסקבה צֶ'סטנוֹבה, היא אישה צעירה ויפה, יתומה שנקראת על שם העיר שבה נולדה וחיה. אהבתם העזה של הגברים שפוגשים אותה פועלת כאנרגיה פנימית המניעה את הרומן. קורותיה מתוארות על רקע התקופה הקומוניסטית וברומן כולו מהדהדות רוחות הזמן. לצדו מופיעים בקובץ עוד שני סיפורים, למעשה רומנים קצרים, רבי ברק ועושר לשוני ורעיוני. בכולם היופי עולה מתוך האכזריות, והיש נגלה מתוך האין.
הוצאת כתר
הוצאת הקיבוץ המאוחד
2010
תרגום הערות ואחרית דבר : פטר קריקסונוב
בסיוע המפעל לתרגומי מופת, מרכז הדרכה לסריות בישראל, משרד התרבות והספורט
עורכת אחראית: יערה שחורי,
עורכת תרגום: רחל שורץ, עיצוב עטיפה: אורי מורן,
230 עמודים.
Happy Moscow - Andrei Platonov 1899-1951
"אולי עלה בידי לספר כאן משהו על פלטונוב, אבל את סודו לא חשפתי. אף על פי כן,כולי תקווה כי צעקתו הענייה של הסופר הרוסי הגדול מצליחה להבקיע אלינו מערפילי הסתיו הסובייטי האפל, וכי היא נשמעת גם מבעד לשבעת הצעיפים של התרגום"
זוהי הפסקה האחרונה של אחרית הדבר שכתב פטר קריקסונוב המתרגם והוא הצליח בפסקה הזו לתאר בצורה מושלמת את ההרגשה לגבי הספר והסופר. זהו ספרו השני של פלטונוב שאני קורא (הראשון היה בעולם נהדר ואכזר) וגם כאן אני יוצא באותה הרגשה אני יכול לספר על היצירה אבל עדיין לא הצלחתי לפענח את סוד קסמו של פלטונוב.
"מוסקבה המאושרת" הוא אסופה של שלושה רומנים: מוסקבה המאושרת, הכינור המוסקבאי והים היובנילי. אבל את הספר הזה צריך להתחיל לקרוא מאחרית הדבר של המתרגם. ואת אחרית הדבר יש לקרוא בשני חלקים את החלק הראשון עמ' 218-223 אשר מתאר את חייו ומאבקו של פלטונוב בממסד הסובייטי סטאלניסטי אשר צינזר ואסר לפרסום את ספריו צריך לקרוא לפני קריאת הסיפורים. לעומת זאת את החלק השני עמ' 224-230 אשר דן ביצירותיו של פלטונוב יש לקרוא לאחר קריאת הסיפורים.
שלושת הסיפורים מתארים את ברה"מ בשנות השלושים של המאה ה20 המשטר הקומוניסטי תפס וביסס את מקומו בשלטון ואדיאולוגיה הקומוניסטית עובדת במלוא הקיטור.
פלטונוב מטיב לתאר את החיים תחת המשטר הקומוניסטי, משטר שבו גם חדורי המוטיבציה והאמונה האידיאולוגית בדרך הקומוניסטית נידונים בסופו של דבר לכרוע תחת נטל המעמסה של האידיאלים הנשגבים ומסיימים את חייהם בדלות ועוני נשכחים מלב ונעלמים מהתודעה לאחר ניצולם ע"י המשטר.
ב"מוסקבה המאושרת" הגיבורה מוסקבה צסטנובה היא התגלמות המשטר הקומוניסטי, בחורה נאה, חרוצה ואשר נושאת את שמה של עיר הבירה ליבו של המשטר. בחורה תמימה אשר מאמינה בכך שיש להקריב את הפרט רכושו וחירותו על מזבח הקולקטביזם. לאחר סיום קורס טייס והחלצות ממוות בטוח בתאונת מצנח היא מוצגת בגיבורת ברה"מ כלפי כל העולם אך מפוטרת מתפקידה מאחורי הקלעים. לאחר שהשלטון עשה בה שימוש לצורכי תעמולה מתחיל מעמדה להתערער אומנם היא מסתובבת בחברת אנשי מדע ורוח אשר תורמים את יכולותיהם לביסוס המעמד והרעיון של המשטר הקומוניסטי, היא מחוזרת באופן נמרץ ואף מסרבת להנשא למהנדס בשם סרטוריוס ובוחרת לחלוק את חייה עם פועל מהמעמד הפשוט היא לבושה בשמלת משי המבדילה אותה משאר הדמויות האפורות. לאחר שנפגע מעמדה היא עדיין חדורת אמונה ברעיון הסוצאליסטי ובוחרת להצטרף לקבוצת כרייה העוסקת בכרייה המנהרה של המטרו במוסקבה " בכיכר קלנצ'ובסקיה, מאחורי גדר הקרשים שמסביב לפיר המטרופולין מדחסים של פטישי האוויר נשמו בכבדות. ליד כניסת העובדים היתה תלויה כרזה" 'חבר קומסומול, חברת קומסומול! לכו לפיר המטרו!...' מוסקבה צ'סטנובה האמינה לדברי הכרזה ונכנסה בשער. היא רצתה להיות שותפה בכל מקום אפשרי, והאי ודאות המאושרת של החיים גאתה בה עד כדי כך שרק סיומה היה יכול להשתוות לה באושרו" התמונה הזו שבחורה בשמלת משי נכנסת לאתר עבודה של חפירת מנהרה על מנת להשתתף המאמץ אולי ממחישה את הרעיון הסובייטי לאבד את הרכוש ולהפוך לבורג במערכת אפורה וגדולה.
לאחר תאונת עבודה בה מאבדת מוסקבה צ'סטנובה את רגלה ועד סוף הסיפור הולכת דמותה ונמוגה מתערפלת עד אשר היא נעלמת לגמרי. הזרקור מופנה לגיבור אחר לסרטוריוס המהנדס וגם סיפור חייו דומה בתחילה הוא מקודם וזוכה למעמד אך כאשר העלילה מתמשכת גם הוא הולך ונעלם אך העלמותו מעניינת יותר הוא קונה תעודה מזוייפת ומשנה את שמו ואת זהותו. אולי בתיאור חייהם של שתי הדמויות הללו רמז פלטונוב על עתידם של המשטר והרעיון הקומונסטי אשר עתידים להעלם או להחליף את שמם (יצירותיו של פלטונוב זכו לפרסום רק עם עלייתו של גורבצוב לשלטון שבתקופת כהונתו התפרקה ברה"מ).
ב"כינור המוסקבאי" מוצאים דמיון רב ל "מוסקבה המאושרת" מכיוון שחלק גדול מהדמויות המצבים והתמונות חוזרים על עצמם את מוסקבה צ'סטנובה מחליפה לידה אוסיפובה שגם היא עובדת במטרו ותאור חייה דומה לחייה של מוסקבה (הן גרות באותו בנין) אך נראה כאילו היא מאז ומעולם עבדה במטרו ולא הגיע לשם כתוצאה מירידה במעמדה או מאמונה באידיאל הקומוניסטי. דמותו של סרטוריוס שהיה מהנדס ב"מוסקבה המאושרת" והיה מופקד על יחידת המידות והמשקולות בשלטון הופך ב"כינור המוסקבאי" לנגו כינור בטלן שקונה כינור הבנוי מחומר אפל שמפיק צליל בעצמו, מהלך חייו של סרטוריוס מביא אותו בסופו של דבר לעבוד כפועל פשוט במפעל למשקולות (הרעיון של אותו אדם בעל מעמד שונה בשני סיפורים אשר משתלבים בסופו של דבר מופלא בעיני) אך גם הוא כפי שקרה לדמויות במוסקבה המאושרת הולך ונעלם ונטמע ברקע האפור של החיים תחת השלטון הקומוניסטי.
לעומת שתי הסיפורים הללו שמתרחשים בעיר ב"ים היובנילי" העלילה מתרחשת במישורים הגדולים של ברה"מ בחיי הכפר ובחיי השיתוף החקלאיים בקולחוזים וליתר דיוק בסובחוז מס' 101 ליצור בשר הסיפור מתחיל כך "איש אחד הלך יום אחר יום אל מעמקי הערבה הדרומית מזרחית של ברית המועצות." לא ברור מהיכן מגיע האיש ומדוע הוא נשלח לערבה ואין אזכור לעברו. בתאור חיי הסובחוז נמצאים ארבע דמויות עיקריות ניקולאי ורמו מהנדס אותו איש שמגיע לסובחוז מעבר לא ידוע אדריאן אומרישצ'ב מנהל הסובחוז ונדייז'דה בוסטלוייבה אשר קושרת את חייה באלו של ורמו והזקנה פדרטובנה שמייצגת את מעמד המהפכנים אלו שהניעו את המהפכה. תאור החיים בחווה הזכיר לי מעט את חוות החיות של אורוול בה קיימות חיות אשר מקריבות את כוחם וגופן למען הכלל חיות אשר חיות על חשבונן של החיות האחרות וחיות אשר מנצלות את מעמדן על מנת לזכות במנעמי החיים משחקי הכוחות בחווה אולי מייצגים את החיים בזמן השלטון הסובייטי בו הוקרבו מיליוני אנשים בשם הרעיון בו התמונה אשר הוצגה בפני העולם כיסתה על עוני רעב וכשלונות השלטון.
בסוף הסיפור ורמו ובוסטלוייבה לא נעלמים כפי שקרה לדמויות בשני הסיפורים האחרים אלא מפליגים לארה"ב לא על מנת להפיץ את האידיאולוגיה הקומוניסטית אלא על מנת לבחון את פטנט הקידוח אותו המציא ורמו כאילו הם זונחים את הרעיון הקומוניסטי לטובת פיתוח הרעיון הקפיטליסטי. מי שבא להפרד מהם הם אומרישצ'ב ופדרטובנה שמבינים שהם נוצחו.
סגנון הכתיבה של פלטונוב מושל ויחודי. ניתן לקרוא פסקאות שלמות מבלי להבין את הכונה כלל ומצד שני לצאת בתחושה שהכל מובן תאוריו מסובכים להפליא מצד אחד אך פשוטים ויפים מצד שני לדוגמא:
תאור לילה בעיר מוסקבה
"עיר הבירה כמעט שקעה בשנתה. רק אי שם במרחק תקתקה מכונת כתיבה במשרד ששעת סגירתו התאחרה, והיה אפשר לשמוע איך געשו קרבי הארובות של מוג"ס,* אבל רוב האנשים שכבו במנוחה, חבוקים בזרועות בני זוגם, או ניזונו באפלת דירותיהם מסודות נפשם החסויה, מרעיונות האגואיזם החשוכים והעונג השקרי."
או לדוגמא תאור של זריחה
" הלילה איבד בהדרגה את משמעותו. מבעד לחלון הבית שנבנה מעפר בטוש כבר התחיל לנבוט היום המנוון, והשמים התכסו חיוורון של זריחה: האדמה הרטובה והמיוגעת נחה בכל מקום, מבלי להתבלט עדיין בשום דבר, ורק זעיר פה זעיר שם התחילו לזוז על פניה ולפלוט את צעקותיהם הראשונות נציגי ממלכת החי השונים ומגווני האופי."
על מנת שניתן יהיה להנות מקריאת סיפוריו של פלטונוב יש להבין שצריך להסתגל לסגנון כתיבה שונה יש להתאזר בסבלנות יתרה על מנת להתחבר ולהבין קשה להתחבר לסגנון כתיבה כזה אך ברגע שזה קורה קשה להתנתק אי אפשר ולא צריך להסביר צריך פשוט לקרוא.
תודה לתומר.
מוסקבה המאושרת התפרסם ברוסית רק ב-1991, לאחר שנגנז במשך שנים ארוכות בהוראת השלטונות. עתה הוא רואה אור לראשונה בעברית בתמיכת המפעל לתרגומי מופת ובתרגומו המעולה של פטר קריקסונוב, שגם הוסיף אחרית דבר מאירת עיניים לספר. קהל הקוראים הישראלי שהתוודע לפלטונוב בספרו "בעולם נהדר ואכזר" (עם עובד) יגלה כאן פנים אחרות ומרתקות של הסופר שנחשב לאחד מגאוני הפרוזה במאה העשרים.
ביקורות באתר על ספרים של אנדריי פלטונוב
Article viewed 1004 times


