מחניודה - מסעדה עם הומור

לבסוף נכנעתי ויצאתי למסעדה המדוברת "מחניודה" שממוקמת בשוק "מחנה יהודה" בירושלים עם שתי חברותי הטובות. ולמה נכנעתי? הכלל שלי הוא לא לרוץ למסעדה חדשה, צריך לתת לה שנה. אם אחרי שנה היא עדיין חיה ונושמת זו סיבה לסעוד בה. אבל הלחצים שהופעלו עלי היו כל-כך כבדים שלא עמדתי בהם.

הזמנו שלושה מקומות. המארח קיבל אותנו וסימן v ברשימה שהיתה בידו והוביל אותנו לקומה העליונה. המסעדה מעוצבת כמעט כמו באסטה של שוק. בקומת הכניסה מצד ימין עומדים ארגזים מלאים בירקות טריים ויפים.   מראה שובה-לב. המטבח פתוח וכל סועד רואה ושומע מה קורה שם. כמה עובדים מתרוצצים במטבח וכל אחד ותפקידו. התיישבנו ועל השולחן היו מפיות. המפיות הן מגבות מטבח נקיות ומגהוצות. שלוש צלחות וכל צלחת שונה בצורה ובגודל, אחת היתה סדוקה. דולי קיבלה את המנה ראשונה על צלחת מלבנית ענקית שכמעט תפסה את כל השולחן. עפרה קיבלה מנה עיקרית על מגש אלמיניום. שאלתי את המארח שלנו לסיבת הצלחות, והוא הסביר בפשטות שהן נאספו בכל מיני מקומות. 

התפריט כל יום מודפס על נייר A4 ושמות המאכלים מצחיקים לאללה. כדי לבחור מנה צריך מלצרית שתתרגם למה התכוונו שלושת השפים שמנהלים את המסעדה. דוגמאות: "טטאקי איניטיאס שער יפו סטייל", "סינטה דפוקה עם פרמזן...." "זה לא ג'חנון בסיר, זה זנב של בופאלו !!!" "חמשוקה -טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב..."

ביקשנו מים והם הגיעו בתוך בקבוק שפעם היה בו ויסקי גרנד'ס. החשבון בא בתוך ארנק שהיה לסבתות שלנו, ארנק עם סוגר ומצופה בחרוזים. כל הגימיקים האלה העלו הרבה חיוכים, אווירה של מקום שמתחבר לשוק. 

המסעדה בשעה 1.30 באמצע היום היתה מלאה. והרעש אלוהים ישמור. העובדים במטבח, מוסיקת רקע והסועדים כדי להתגבר על הרעש דיברו בקול רם כדי לשמוע אחד את השני. בקטע זה כבר לא צחקנו. 

המסעדה איננה כשרה וזה חידוש אדיר באזור מחנה יהודה כי הוא מאוד מסורתי. ומה אכלנו ושתינו?  פתחנו בבקבוק יין אדום איטלקי, סנטה סופיה משנת 2006. יין צעיר וטוב. שלוש מנות ראשונות: מולים עם שמנת וודקה במחבת ברזל חמה. מאכלי-ים תמיד מלהיבים אותי והמנה היתה בסדר גמור. את לחם הבית המשובח טבלתי ברוטב הטעים שנשאר בסיר. סינטה דפוקה עם פרמזן, צלפים ובלסמי מצומצם. בקיצור קרפצ'יו. טעם הבשר הנא עם חתיכות גסות של פרמזן,  השתלבו נהדר. עפרה לא פחדה והזמינה טרטר פלימידה בוינגרט ווסאבי ויוזו. מה זה יוזו? אינני יודעת. מנה שהוגשה בתוך מעטפת של בצק דקיק   מאורז. טעמתי. משהו.

מנות עיקריות. דולי בחרה בכבדי עוף ברוטב דבש על פירה. מתוק אבל לא מדי מתוק ועובר מצויין. עפרה לקחה פילה דג לברק ביוגורט, בצלים ועגבניות צלויות. חיסלה את המנה. אני הזמנתי נתח קצבים עשוי מדיום, לידו נחה לה עצם מח, חצאי קישוא, שומר וגזר אפויים. לא נפלתי מהכיסא מפני שהמנה היתה יבשה. 

מנות אחרונות לא לקחנו כי כמה אפשר?

מסעדה עם דמיון, הומור ואוכל טוב. מי שיש לו אוטמיי אזניים שלא יוותר. חשבון: לשלושה.  בקבוק יין שעלותו כ-100 שקלים + תשר 510 שקלים.

תודה לרותי

אשמח אם תגיבו