שיחות על תורת המשחקים - חיים שפירא (ספר עיון)

2008

אסטרטגיות, החלטות, ותעתועי חשיבה

מעטים הם רבי המכר שבאמת פוקחים את עיננו ומהווים גמול ראוי למאמץ שלנו לקרוא אותם. מהסיבה הזו לא התרשמתי במיוחד מכך שעל כריכת הספר מודפסת ההכרזה כי זהו רב מכר וקראתי אותו כאילו לא ראיתי את זה. עכשיו משסיימתי אותו אוכל להעיד כי אני לא מתפלא שאכן הפך הספר לרב מכר, השאלה היא אם מהסיבה הנכונה?

עם השנים למדתי לחלק את רבי המכר לשתי קבוצות – 'הראויים', ואלו שאני מכנה 'עגלי הזהב'. בקבוצה הראשונה נכללים כמובן אותם אלו שמצליחים לפקוח את עיננו וללמד אותנו במישרין או בעקיפין משהו על העולם או על עצמנו. בין הספרים השייכים לדעתי לקבוצה הזו נמצאים 'עפיפונים' של רומן גארי, סיפור – של רוברט מקי, ספריו של אליהו גולדרט בעניין ניהול, וחציית הנקיק (crossing the chasm) של ג'יאופרי מור המלמדים על שיווק טכנולוגי.

הקבוצה השנייה רחבה הרבה יותר. נמצאים בה כל אותם ספרים שלא חידשו כלום אלא רכבו על אמונות קיימות וסיפקו לנו תחושת רווחה כאשר אמונתנו חוזקה. במקרה זה לא משנה לכותב האם תפיסתנו מוטעית או נכונה ואולי אפילו עדיף שתהה מוטעית כי אז המצוקה שלנו גדולה יותר ועוצמתה של החוויה כאשר מתקבלת גושפנקא לכך שלא טעינו היא חזקה יותר. בין הספרים השייכים לקבוצה הזו אני מוצא את הנזיר שמכר לנו שום דבר – אלא רק רכב על ההנחה המאד שגויה שבשביל רוחניות צריך לוותר על חומרנות או במילים אחרות, שיש מי שנולד להתנזר וכל היתר עדיף שיתנזרו מרוחניות. ספר אחר שזכאי לתואר 'עגל זהב' הוא כמובן אבא עשיר (מאד) אבא עני שחיזק את האשליה שכולנו יכולים להיות עשירים אם רק נעקוב אחר ההוראות שבספר שמסתכמות בעיקר בלקנות נדל"ן ולהמשיך לגור בשכ"ד. (הנחה שיש בה פרדוקס מובנה כאשר מבינים שעושר הוא מדד השוואתי ולכן אם כולנו עשירים אז כולנו עניים במידה שווה.) ויש כמובן עוד דוגמאות רבות.

בשיחות על תורת המשחקים חבויה מסקנה מנחמת מאד. את תורת המשחקים, כולם ללא יוצא מן הכלל, לא מבינים. כולם יוצאים ממנה בעיקר מבולבלים. איזו נחמה גדולה יותר מזו יכולנו לבקש אנחנו הקוראים פשוטי העם?

המחבר עושה שימוש נפלא במה שכבר מוכר לכולנו מתחומים אחרים, הצפת מידע שגורמת רק לבלבול. כולנו למדנו כבר שהידע הוא שחשוב. וכמורה ראוי, המומחה שלנו משמש דוגמא אישית. גם הוא מוכיח לאורך הספר שטבע לתוך הנוסחאות המתמטיות והסטטיסטיות עד אבדן מוחלט של ידע. גם הוא כמו שוגים אחרים מדבר על אסטרטגיה במושגים של תכנית פעולה ודרך פעולה מבלי להבין שזו לא האמת.

האמת היא שאסטרטגיה היא כלי לשנות את חוקי המשחק. לא דרך פעולה ולא תוכנית פעולה. כלי שמשנה את חוקי המשחק כך שליריב נותרת ברירה אחת לפעולה. כזו שהופכת אותנו לזוכים.

שיחות על תורת המשחקים משתמש גם באותן הדוגמאות שנלעסו כמעט בכל ספר שמדבר על תורת המשחקים. הראשונה שבהם היא כמובן דילמת האסיר. אלא שהספר מטעה ולא חושף את מה שהיה כדאי לחשוף – זו לא האסטרטגיה של האסירים. להם אין שום אסטרטגיה בדוגמא. להם יש ברירת פעולה אחת שנגרמה בזכות בניית אסטרטגיה על ידי השוטרים. למרבה הפלא תורת המשחקים של חיים שפירא מזכיר בשוליים את הפעולה שהמאפיה צפויה לעשות בעקבות המצב אלא שהוא לא מבין או לפחות לא אומר את זה: זו דוגמא נפלאה לאסטרטגיה נגדית. (בעוד חוקי המשחק היו ששווה להלשין ולהשתחרר, בזאת תם המשחק. באה המאפיה וקבעה שכאן הוא רק מתחיל ומי שישתחרר מוקדם מדי צפוי להמשיך ולהשתחרר גם מהעולם הזה. זו אסטרטגיה משום שהיא שינתה את חוקי המשחק כפי שהיו עד לאותו רגע.)

לזכותו של הספר יאמר שלמדתי ממנו פה ושם דברים חדשים – כמו למשל דבר קיומו והחוקים של מכרז ויקרס. חבל רק שהייתי צריך להבין לבד שגרסה של המכרז הזה היא בדיוק זו המשמשת את גוגל בזירת המפרסמים שלה ולהכיר בכך שזו בחירה גאונית. דווקא מידע כזה מלווה בידע והבנה הייתי מצפה מ ספר שבא ללמד על נושא כלשהו. כן אפילו אם הוא ספר המותאם לקהל הרחב.

על כריכת הספר מודגש לבן על גבי שחור "אסטרטגיות, החלטות ותעתועי חשיבה". עם האחרון אני בהחלט מסכים. לגביי אסטרטגיות והחלטות, שיחליט מי שיבחר לקרוא את הספר.

אני לא בטוח שהספר הוא באמת רב מכר אבל אם כן, בעיניי הוא שייך כמובן ל 'עגלי הזהב'. ולא לא התרשמתי מההומור השזור בו. הייתה לי תחושה שזה פופוליזם זול ומחסה להסתיר מאחוריו את הריקנות שבעצם יש לכל אורכו של הספר.

תודה להדס

חיים שפירא רכש את השכלתו האקדמית באוניברסיטת תל-אביב. הוא בעל שני תוארי Ph.D, האחד במתמטיקה (תורת המשחקים) והאחר בהוראת מדעים (על אינסוף). מלמד מתמטיקה, כלכלה, פסיכולוגיה ופילוסופיה. היום משמש ראש תוכנית משפטים-כלכלה במכללה למנהל. זכה מספר רב של פעמים בפרס המרצה המצטיין. נבחר בין המרצים המבוקשים בישראל הן על-ידי "גלובס" והן על-ידי "דה-מרקר".

הדס המרוב כתב את הספר  אחים לדרור
ביקורות באתר לספרים של חיים שפירא 
אשמח אם תגיבו