הכל בגלל תום - אסף שפירא (ספר)

מהכריכה האחורית:

 אסף, קצין קרבי צעיר ומבטיח, עוזב את שכונת ילדותו המנומנמת ועובר לעיר הגדולה על שלל אורותיה הבוהקים ופיתוייה הזוהרים. חייו מתפצלים לשניים: חיי היום הצבאיים, רוויי האחריות והסדר, וחיי הלילה הסוערים, רוויי הבילויים, האלכוהול, המוזיקה והנשים.

כאשר המפגשים הרומנטיים שלו גולשים אל הזירה המקוונת, מתפתח צ'יטוט מקרי לכדי רומן און–ליין נלהב. אך דווקא כשנדמה כי האהבה החמקמקה כל כך נמצאת בהישג יד, נלכד אסף ברשת סבוכה ואפלה של שקרים והונאה, החורגת מגבולות האינטרנט, חודרת אל המציאות היומיומית ומאיימת להרוס אותה כליל.

הסקירה
הספר נפתח בזה שאסף עוזב את עיר הולדתו, חיפה, ועובר לגור בתל אביב, "העיר הגדולה" בלשונו.

אסף מתמקם בדירתו, וכשחבריו תומר, נועם ושי עוברים לגור בקרבת מקום, אסף לומד לקרוע את העיר.

כבר פה משהו הרגיש לי לא בדיוק נכון. אני מכירה לא מעט קצינים קרביים, אך אף אחד מהם לא יכול לצאת ולהתהולל כל לילה. בני המזל שביניהם חוזרים הביתה בכל סופ"ש (חמשושים), והפחות בני מזל, כל שבועיים שלושה. לא ברור לי כיצד אסף יכול לשרת ביחידה כל כך קרבית, ובכל זאת להיות בבית כל יום בשבע שמונה, ולצאת עד השעות הקטנות של הלילה.

אוקיי, אמרתי לעצמי. זה בסך הכל ספר, זה לא החיים האמיתיים, אחר כך נזכרתי שהספר מבוסס על סיפור אמיתי, אבל אולי אסף הוא אחד מאותם ממש ברי מזל, שלא יצא לי עדיין לפגוש.

בחצי הראשון של הספר אסף מלמד אותנו להתחיל עם בנות. כן כן. הוא מסביר בצורה מפורטת את השיטות שלו ושל חבריו. איך מזמינים לבחורה משקה, איך גורמים לה לחשוב שאתה כבר סיימת עם המשחקים, ובקיצור, איך להכניס אותה למיטה.

לכן אפשר למצוא שלל ציטוטים, שכאילו הועתקו מתוך המדריך למתחיל, כגון "החוק השני היה בעינינו הקשה והמורכב מכולם: הבעת עניין בחברים ולא בקהל. הרעיון הוא לפעול בעורמה כדי לשדר לסביבה תחושה שמתנהלת כאן שיחה ממש ממש חשובה. תיאוריה מטומטמת שמוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש" (עמוד 55) או "הגברים המקצועיים פחות – החיילים הפשוטים – עושים לחבר'ה כמונו את העבודה. אנחנו נותנים להם לעוט, לשטוף את הבר בנחישות ולבזבז את כספם." (עמוד 57)

אחרי שנתיים בעיר הגדולה לאסף קצת נמאס משלל הבילויים, והוא מחליט שהגיע הזמן לעבור לשלב הבא. "למרות שהייתי בלגניסט, שקוע עמוק בחיי הרווק ההולל, רגש האהבה לא היה זר לי" (עמוד 68) – ולא, גם אני לא מבינה מה הקשר בין היותו בלגניסט להיותו רווק, אבל אולי זה מעבר להבנתי.

אחרי שחלק הבילויים תם, אסף מכיר את לירון, בחורה חמודה מקנדה, שאיתה הוא מתכתב על גבי האינטרנט, ובהמשך משוחח בטלפון. כאן הסיפור הופך מספר "איך להתחיל עם בחורות" למותחן מסורבל. אני לא ארחיב כדי לא להרוס לאלו מביניכם שעוד רוצים לקרוא את הספר, אבל אני רק אגיד שהחלק הזה, גם אם הוא אמיתי, אינו הגיוני בכלל. גם לאחר שסיימתי את הספר, אני לא מבינה מה הייתה בכלל המטרה של המזימה האינטרנטית? לא כסף, לא כוח, שליטה? לא ברור.

אני מבינה שהספר מבוסס על סיפור אמיתי, ואני יכולה רק לתאר לעצמי כמה קשה היה לאסף שפירא להעלות את שעבר עליו על הכתב (כל הספר אגב, מושתת על השמות האמיתיים של המעורבים) אבל הספר פשוט לא מספק את הסחורה. הוא לא טוב בתור מותחן, מפני שהעלילה מסורבלת ומסובכת, ובסופו של דבר גם חסרת מטרה. הוא לא טוב גם בתור דרמה אנושית מרגשת, כי החלק האנושי מתמקד יותר בלהתחיל עם בחורות ולא בהתנהלות חייו. אפילו הדמויות שיכלו להפיח עניין, כמו עלמה או מירב, צצות לכמה עמודים ואז מתפוגגות.

אני בטוחה שהמטרה של אסף שפירא היא ראוייה, הוא רוצה למנוע מאחרים לזכות בגורל דומה לשלו, שברון לב והרבה מעבר, אבל בתור ספר, זה פשוט לא עובד.