עצה מרוברט שווה זהב - רון דניאל (ספר)

אני לא יכולה לזקוף לזכותי שגם אני קבלתי עצה מרוברט, אך אם מקס דודסון גיבור הסיפור והמספר אותו, מאשר שקיבל, דייני בכך.  מאד אהבתי את הכתוב בספר.

           מקס הוא עורך דין זוטר בחברה שעוסקת בנד"לן ובעניינים משפטיים שלא ממש מלהיבים אותו.

בת זוגו של מקס היא דניאלה ויש להם חתול ששמו הרמן.

יום אחד בחנות פרחים, נפגש מקס עם רוברט. רק למראית עין נראה רוברט כג'נטלמן אירופאי מהודר.  למעשה הוא  רעיון עתיק שפה ושם היו לו כמה פאשלות. (ראו מקרה פרידריך בהמשך)

רוברט מזהה ששובלו של מקס פגום וחסרה לו אמונה בלתי תלויה..... זה הזמן קוראי, שתעשו פסק זמן ותבדקו מה מצב השובל שלכם, הלא לכל אחד מאתנו יש שובל כזה ואם הוא מתבסס על מחשבות ורגשות (עמ'181 ) כנראה שהוא מתפקד כהלכה.

הבעיה העיקרית  של שובלו הפגום של מקס, הוא ריבוי המקסים הקטנים שמרכיבים אותו. כידוע, שובל הפועל כהלכה, צריך להיות ממוקד ולא משהו בנוסח 'תפסת מרובה לא תפסת'.

לאחר תקופת מבחן של כחודשיים שבמהלכה בודק רוברט את מחויבותו של מקס לרצון למצוא שתיל חזון המתאים למידותיו, (בלי חזון נכון השובל לא מתפקד) הם יוצאים לדרך.

ממש לא פשוט עבור מקס למצוא את שתיל החזון הנכון. כמעט עד סוף המסע הוא לא בטוח שאכן הוא הצליח למצוא את המתאים לו. רק אחרי שגילה שהשתיל שהיה שמור במחברת מאז שנמצא, התפתח ומילא אותה בקידודים בינאריים שבסופו של דבר הפכו גם למשפטים בעברית, הוא מבין שמסעו צלח. הוא הפך אדם חדש. אדם שלא חושש להתעמת עם הבוס שלו, להתפטר מהעבודה ולמלא אחר היעוד שלו – כתיבת ספר. ספר המספר על מסע שמטרתו תיקון שובל.

במהלך המסע נפגשים מקס ורוברט עם ז'אן-ז'ק (רוסו?) שהוא משמש כמתווך ויותר מזה כבוחן מוסמך להתאמת שתיל-חזון למידותיו של המעוניין בו. כדבריו:

"בלי בדיקת נאותות ייתכן והמסע לא כדאי מלכתחילה. ככלות הכול מצפה לכם עדיין דרך לא קלה. הרבה מקסים קטנים." (ע' 96) לידיעתכם, מציאת שתיל החזון היא רק חלק מהמסע.

 מקס חושש מפסיקתו של ז'אן-ז'ק - אולי בחר חזון לא מתאים, אולי רוברט פישל שוב?  כלומר, רוברט הפקיד בידיו חזון שלא ידע לטפל בו כהלכה? הלא ז'אן-ז'ק ומז למשהו... מאוחר יותר הוא שמע מרוברט על המקרה שקרה לפרידריך (ניצ'שה?) שהיה מי שקלט  חזון כביר –"שתיל חזון יוצא דופן. אחד שיועד לגרום למהפכה אמיתית. לשחרר מיליוני בני אדם משעבוד, שחרג  מעבר לגבולות המוסרניים  של הזמנים ההם ..... אילו השתיל רק היה מטופל כראוי, נגזם כשצריך, הוא היה מועיל לכולם......" (עמ' 117)  אך רוברט מסר אותו לידיים הלא נכונות. לידיו של פרידריך. רוברט מסכם את ההכאה על חטא במילים האלה: "אם ישאלו אותי היום אני כבר אדע. לא משנה כמה רעיון הוא טוב, כמה חזון הוא מהפכני. מה שמשנה הוא לאיזה ידיים הוא נופל. הגידול משפיע על התוצאות לא פחות מהגנטיקה." (שם)

                     כפי שאתם יודעים קריאת הספר מאד שמחה אותי. אמנם אין פה סיפור ועלילה מורכבים, אך לא זו מטרתו. אם יורשה לי, מהזווית  שלי הוא נראה לי כספר שמטרתו הפצת רעיון  מחשבה: שכל נשא של שובל (אני, את/ה, הוא, היא, הם והן) צריך להיות ממוקד ואחראי ל'שובל' שלו המתבסס על מחשבות ורגשות (עמ' 181) לא לחקות אפילו את עצמו... ראו מקרה משה בולט הפסל (עמ' 174)

אני מאד אהבתי את הספר ולא רק בגלל הרוח החקלאית העולה מדפיו – הכול מלא פרחים, שתילים, צמיחה ... אפילו המשפט המסיים עוסק בצמיחה:

"אז זהו. אני מבין פתאום. כעת צריך לאפשר לו לצמוח לבד. אולי אפילו ישריש בשובל של מישהו אחר. האבקה רעיונית.

לך תדע, אומר לי האני שלי, אולי החזון שלך עוד יהיה שווה זהב" (ע' 184)

ואם לא ברור מכל מה שכתבתי עד כה, שהספר נראה לי כזיקוקי די-נור, אז הנה כתבתי את זה. אבל זיקוקי די-נור וחזון ממוקד? לא דבר והיפוכו לפחות מבחינה צורנית?

 התבקשתי ע"י כותב הספר, לכתוב את כל אשר בלבי. כתבתי.

ספר מופלא.

                                         שלומית מירון, בית-ניר