אמת - ז'קלין שיהאן (ספר)

השנה למדתי קורס בשם "המשפט ככלי לשינוי חברתי". העביר אותו עו"ד יובל אלבשן (כן, ההוא מ"תמיד פלורה".) הקורס הוא על זכויות האדם, מיהו אדם, חובות חברתיות וכו'. בהתפתחות זכויות האדם יש מספר שלבים (התקופה העתיקה, ימי הביניים, המהפכה הצרפתית) והשלב המשמעותי נולד ונהגה באחד המקומות הנוראים ביותר בבירקנאו. באביב 1945, מגיעה משלחת של משפטנים יהודיים למחנה המוות בירקנאו.(אושוויץ 2 ).    מספר חודשים לאחר שהמחנה משוחרר. הם הגיעו לשם אחרי שביקרו במחנות השמדה. מה שהדהים את המשלחת הזו בעיקר , אף יותר מהרציחות ומעשי האלימות, היה הצורה שבה הסתכלו על האנשים. בפעם הראשונה הם ראו שהתייחסו לבני אדם לא כאל בני אדם מוחלטים אלא כסוג של משאבים שמותר לכלות ולהשמיד (הדה-הומניזציה). המחנה נבנה  על ידי מהנדסים שדאגו שהכול יהיה כמה שיותר יעיל. האנשים הגיעו ברכבות עברו סלקציה  (מי לעבודה, מי לתאי גזים). אלו  שהופנו להשמדה  הופנו למסוע שבו נטלו ממנו כל מה שניתן: שיני זהב, משקפיים, שיער, וכשמגירה אחת התמלאה השנייה מיד קפצה במקומה... הכול נעשה ביעילות מזעזעת והיו במקום  מהנדסים שהצליחו כל הזמן לייעל את מנגנון הייצור ובכך ייעלו גם את זמן הגעת האנשים למשרפות ו/או למוות. דבר זה השאיר את המשלחת בהלם מאחר והם מעולם לא ראו דבר דומה.

כתבתי את הקטע הזה, כי כך הרגשתי בספר "אמת". העבדים הוו "משאבים". לא רק רכוש. הם הוו משאב כלכלי.

לפעמים הדברים הקטנים הם המזעזעים ביותר את הנפש.

בבירקנאו השביל מהרכבות למשרפות היה מרוצף. ולא, זה לא כדי לתת לאנשים אשליה.

זו דוגמא להנדסת התעשייה והניהול שראתה בבני אדם משאבים. הם הגיעו למסקנה שאם השביל יהיה מרוצף לא ידבק בקורבנות בוץ ואז הביוב במקלחות לא ייסתם ואזי יוכלו לדחוף עוד משלוח של בני אדם ולכלות אותם , בלי להיעצר. שיא הדה הומניזציה (ושוב  תודה ליובל אלבשן).

בהצורה דומה ציטוט מ ספר "ילד 44". על העברת בני אדם לסיביר ברכבות  בימי סטלין.

"הלוגיסטיקה של העברת בני אדם אינה שונה מהלוגיסטיקה של העברת תבואה. תדחסו אותם פנימה וצפו לאבד חמישה אחוז" (עמוד 348)

בהקבלה בספר, האדון של הילדה עושה חשבון קר, מה למכור את הסירה או את הילדה. מה יכניס לו יותר כסף.

או הדברים שהאדון אמר לאמה של איזבלה, בעת שמכר את בתה הבכורה מרגרט, שהוא מקווה מאד שהיא תפיק עוד ילדים חזקים ובריאים כמו מרגרט, כדי שיוכל למכור.

אשת האדון התלוננה בפני חברתה, כמה קשה לה, היא צריכה לדאוג לעבדים, להאכיל אותם, למכור את הקטנים.

כן, אלו הדברים הקטנים, שמזעזעים יותר מאשר מכות רצח ועונשים כבדים.

ועכשיו לספר עצמו.

הספר מספר על דמות אמיתית ועל מאורעות אמיתיים. ברור שגיבורי המשנה והדיאלוגים הם בדויים.

המקום שבו מתרחשת העלילה, היא ניו יורק. צפון ארה"ב. מקום שמבחינת העבדים היה מעט יותר טוב. והם פחדו תמיד להימכר דרומה.

לפי דעתי הספר מתחלק ל 3. תקופת העבדות. תקופת שהאיזבלה יצאה לחופשי אך מתחברת לכת דתית. והתקופה האחרונה שבה היא נלחמה על זכויות הנשים והכושים.

איזבלה נולדת כבת  מספר 11 להוריה. בשנת 1797 . אין היא מכירה את אחיה ואחיותיה  כי כולם נמכרו או נתנו במתנה לפני שהיא נולדה. להוריך נשארו רק היא ואחיה הקטן ממנה. לאביה זו אישתו השלישית, כי 2 נשותיו הראשונות נמכרו. היא גבוהה מאד . היא חזקה מאד. בשנת 1807 איזבלה בת התשע,  נמכרת במכירה פומבית ביחד עם עדר צאן תמורת 100 דולרים. היא נלקחת ממשפחתה לשמש שפחה . היא דוברת הולנדית בלבד. הבעלים דוברי אנגלית. היא עוברת התעללות נפשית , פיזית ומינית. הבעלים  אלים מאד (אף מכה את אשתו) . אחרי שנתיים אומללות היא נמכרת לבעל פונדק. כאן שפר מעט מזלה. אך לא לתקופה ארוכה. אך אחרי שנתיים נמכרת שוב. הפעם האדון שלה הוא דיי הוגן. הוגן עד גבול מסוים כמובן. ובגלל זה אשתו, מתעמרת בה ומתעללת בה קשות. איזבלה מתאהבת, אך אין היא יכולה להינשא לאיש שהיא אוהבת אותו, ומשיאים אותה לאיש המבוגר ממנה בהרבה. היא יולדת 5 ילדים שאחד מהם מת אחרי יום.

בינתיים עובר בארה"ב הצפונית חוק, המשחרר את העבדים בהדרגה. הבעלים הבטיח לשחרר את איזבלה שנה לפני הזמן, אך חוזר בו. לכן בגיל 29, שנה לפני שחרורה המיועד לפי החוק ובהיותה אם לארבעה ילדים, היא מסתלקת ממעבידהּ האחרון עם בתה התינוקת ויוצאת ברגל אל החופש.

החירות, שבאה במחיר הפרֵדה משאר ילדיה.

לאיזבלה נודע, שבנה הצעיר (בן 5)  נמכר בהעדרה לעבדות במדינה דרומית. זה היה בניגוד לחוק האוסר למכור עבדים דרומה. איזבלה, בעזרת אנשים טובים שדגלו בביטול העבדות, יוצאת למאבק משפטי ממושך להשיב אותו אליה. היא תובעת את האיש הלבן, וזוכה.

וכאן מתחיל החלק השני של הספר. איזבלה מוצאת את הדת. כל ימי חייה התפללה איזבלה לאלוהים, היא תמיד מצאה לעצמה מקום להתפלל בו . היא דיברה עם אלוהים, התייעצה בו, הייתה ברוגז איתו, סלחה לו, ביקשה סליחה. אבל הפעם היא מצאה את הנצרות ואת הכנסייה. ולא רק.

על אף כל הסבל והרוע שידעה בתקופת שעבודה, אמונתה התמימה של איזבלה מובילה אותה לתוך כת של צבועים ושרלטנים. כמו הכתות של היום, לקחו לה את הכסף (אף הכו אותה פעם) , והכול למען אמונה.  וכאשר הכול התפרק והחבר יקר שלה מת, ניסו להכפיש את שמה ולהטיל את האשמה עליה. גם כאן היא לא היססה ופנתה לבית משפט במשפט דיבה. ושוב זוכה.

לאחר כל זה, משנה איזבלה את שמה לאמת נודדת, ונודדת להפיץ את הרעיונות שלה לשיווין הנשים ולזכויות הנשים. תומכת בגדוד הצבעונים שנלחם במלחמת האזרחים. בין השאר היא נפגשת עם הנשיא אברהם לינקולן ואף עם הנשיא יוליסס גרנט.

בהחלט ספר שמשאיר הרבה משקעים. הרבה חומר למחשבה.

כמעט כמעט ספר חובה.

לא תתחרטו אם תקראו.