דור המדבר - רנה ליטוין (ספר עיון)

אני אוהבת את התרגומים של רנה ליטוין שתרגמה ספרות מופת מאנגלית, רוסית  וספרדית– פוקנר, ווירג’יניה וולף, אדמס וגבעת ווטרשיפ, לורקה ובורחאס, פושקין ולואיס קרול, לכן שמחתי לקרוא את סיפרה שהוגדר כפרוזה אוטוביוגרפית.

על הכריכה ניכתב בין היתר –

"במושבה הרוסית שבסין היא היתה בילדותה המוקדמת ג`וֹי, ואחותה הקטנה היתה אִינָה. "מעכשיו יקראו לאינה יוספה, ולך רינה", קבע הקונסול הישראלי בשנחאי. ההתחלה בארץ היתה אופטימית: "מעכשיו, כשאבא או אמא יפנו אלי ברוסית או באנגלית, לא אענה", כותבת רִנה בת העשר. "עכשיו אני ילדה אחרת, והשם שלי אחר. מתחתי קו ארוך ויש לי התחלה חדשה". אלא שההתחלה החדשה, למרות גאוותה של הילדה על שהארץ הזו שייכת לה, נסדקת עד מהרה..."

לי זה נישמע מבטיח, ואכן יש לה סיפור חיים לכאורה מעניין – נולדה בהונג קונג, גדלה במושבה רוסית בסין שנשמעת אקזוטית ומעניינת, ועלתה ארצה עם קום המדינה. קשיי קליטה, קשיי פרנסה, אבא מהנדס שנעדר מהבית בגלל מקומות עבודה מרוחקים, אימא שהייתה מאושפזת תקופה ארוכה בשל מחלה, והמוני קרובים ומכרים שעולים ארצה וביתם משמש להם כתחנת מעבר.

אבל אני – התאכזבתי.

לא מספיק יסודות אוטוביוגרפים מעניינים, צריך גם לדעת לספר סיפור. 

החלק הראשון של הספר מורכב כמעט כולו מקטעי תיאור וזיכרון שכתובים כמו יומן של ילד (קמתי, התלבשתי, אכלתי, הלכתי לבי"ס..), לפעמים הזיכרון מורכב ממספר שורות ו- עוברים לזיכרון הבא. החלק השני של הספר מורכב כמעט כולו מקטעי מכתבים או יומן.  

על הכריכה האחורית יש נסיון להפוך את הסיפורים הקטנים ליתרון וציינו כי הפרוזה האוטוביוגרפית מתמקדת באירועים כביכול שוליים:

 " את האנקדוטות והתמונות של המשפחה, הסוחפות את הספר, מפליאה ליטוין לספר בכישרון קומי ולירי. במקום בעלילות גדולות מתמקדת הפרוזה האוטוביוגרפית שלה באירועים כביכול-שוליים, בסיפור על ארון שלא נכנס בדלת, באפיזודה על כלב בשעור בלט. אבל כל האירועים הללו נושאים מאחוריהם, כשובל, ערך מוסף, את ההארה הנכונה, הפתאומית, של הרגע."

לטעמי הרבה מילים שכמעט לא אומרות כלום וניסיון לחפות על החיסרון הגדול של הספר- שהוא לא כתוב מעניין.

אני לא מצאתי בספר לא כשרון קומי ולא כישרון לירי, אוסף זיכרונות וכמעט אפס רגש. 

כתבתי את שכתבתי עם הרבה כאב לב. הרבה יותר קל לי להעביר ביקורת על סיפורת, הרבה יותר קשה לי לבקר אוטוביוגרפיה של אדם שמטבעה מבטאת חלומות, אירועים חשובים וחשיפה אישית.

דווקא בראיונות שנתנה ליטוין לקראת הוצאת הספר, ובטור האישי שלה היא כתבה טוב יותר, ממוקד יותר ועם הרבה רגש שכמעט נעדר מהספר. לדוגמא :

"מבחינה אישית הספר הוא חוב-הלב להוריי ולמשפחתנו הקטנה והרחבה יותר, לתקופות הילדות  שלנו ולתקופת הילדות של המדינה – שככל שהייתה רחוקה מאידילית, הייתה אפופה בקורי החלום של אלה ההולכים במדבר אבל לנגד עיניהם הארץ המובטחת."

"כשהייתי משוררת מתחילה ונשאלתי פעם מה יש באמתחתי, עניתי: "ספר בשם `דור המדבר`". ידעתי על מה הספר, ראיתי את התמונות בעיני רוחי, אבל החיים כיוונו אותי לעניינים אחרים וליצירות אחרות, והספר הזה חיכה ארבעים שנה להיוולדו. "

".. `דור המדבר` שיראה אור בספרייה החדשה של הקיבוץ המאוחד. פרוזה אוטוביוגרפית, שהתבשלה בי שנים רבות. הספר נולד מתוך הצורך להנציח את אלה שמילאו את ילדותי ואת תקופת המעבר שלי מארץ הולדתי - סין, לישראל, שבה גם הבשילה בי המודעות לייעודי כסופרת."

ועוד הערה – זו הגזמה לקרוא לספר – ספר, הוא לא יותר מסיפרון או סיפור. 181 עמ`, אותיות גדולות, שוליים רחבים, ומרווחים גדולים בין פיסקה לפיסקה.

תודה לפלורה