משחק הכיסאות - דני רדלר (ספר)

 מהכריכה
זהו רומן רחב יריעה על מסע חייהם של שלושה חברים: ברוך, ארנו ואדם. הספר עוקב אחר חייהם של השלושה משנות ה-60 של המאה שעברה ועד ימינו. מורתם בבית הספר העממי הופכת משחק חברתי תמים כמו משחק הכיסאות למשחק של התעללות, והופכת אותו לרגע מכונן בחייהם. שלושת החברים, שנשבעו לשמור אמונים זה לזה, מתבגרים והולכים לצבא. הנאמנות בין החברים מופרת כשאישה נכנסת למארג חייהם, ומכאן נפרשת יריעת חייהם הדרמטית, הגורמת להם להיפרד ולהתנגש זה בזה. מעגלי החיים המשיקים נקרעים, ומתחברים רק אחרי שנים רבות, שנים שבהן היחסים בין השלושה, הגלויים והנסתרים, לא שקטו לרגע. אחרי שנים רבות ייפגשו השלושה וישחקו את משחק הכיסאות האחרון, כאשר מחיר הזכייה או ההפסד הפעם הוא החיים עצמם. משחק הכיסאות הוא סיפור על חברות, אהבה, בגידה ונקמה.

משחק הכסאות הוא סיפורם של 3 חברי ילדות שהתבגרו להם. הדגש מבחינתי הוא על חברים בנים,כי כל הסיפור מסופר מזווית ראייה של בנים. גם כאשר הם גדלו (בכוונה לא כתבתי בגרו) הם ממשיכים להתנהג כמו בנים,ילדים.  הזמן אומנם עובר, הם הופכים להורים, למעסיקים, לבעלי מקצוע, לפוליטיקאים ,אך נשארים "תקועים" באותה הנקודה בסוף בית הספר היסודי.

הנשים לעומת זאת בספר,לא פשוטות אך פלקטיות לחלוטין.  הסיפור הוא אומנם סיפורם של שלושת החברים אך מי שמניע אותם הן הנשים שבחייהם. האמהות, המורות, החברות, הנשים, המאהבות ,אפילו המזכירה. למרות כוחן להניע את העלילה,הן מהוות רק רקע ותפאורה לגברים הגיבורים של הסיפור . הנשים מבצעות את תפקידן כל עוד הן צעירות יפות סקסיות ,אחר כן הן משמינות או בלשונו "מתעבות" ,קצת משתגעות ומאבדות את תפקידן  כמושא תשוקה והופכות למשא תלותי עבור הגיבורים או להבדיל כאמהות הן חלשות ,נוטות לאכזב את בניהן ולא להגן על בנותיהן.

אם אלו הגיבורים ,מה עם העלילה? בבסיסה העלילה מעניינת. סיפור התבגרות של 3 נערים, אהבות, קנאות, התעשרות והתרוששות, מאבקי כוח ונטישה , מלחמות ישראל . הבסיס של העלילה הוא טוב אך עבורי הוא לא הצליח להתרומם ולהגיע לשיא מותח, מענין או מעורר הזדהות.

הדמויות קצת שטוחות, המעברים בין הנושאים מהירה מדי או מעמיקה מדי בקטעים אחרים מבלי שהכתיבה מאפשרת הזדהות עם הדמויות  שלא מתפתחות לאורך המסע .נדמה כאלו הספר לא החליט מה הוא רוצה להיות – ספר מתח ? ספר מסע? ספר "טיסה " קליל

כאמור, הבסיס לעלילה הוא טוב, רעיון מעניין, רקוח מחומרים בעלי פוטנציאל. אך רוחב היריעה בעוכריו , כאלו הסופר מתפרס יותר מדי לרוחב – יותר מדי עלילות, יותר מדי גיבורים ולא מצליח לפתח אותם .

אשמח לקרוא את הספר הבא של דן רדלר. מעניין יהיה לראות את המסע שלו וההתפתחות שלו כסופר.

תודה לג'ודי