אנקת גבהים - אמילי ברונטה (ספר)

הוצאת ידיעות ספרים
תרגום :גרשון גירון

מהכריכה האחורית :

ספרה היחידי של אמילי ברונטה, אחותן האמצעית של שרלוט ואן, נחשב לסיפור האהבה העמוק והמרגש ביותר בספרות האנגלית. למעשה זהו סיפור על יצרים, אכן על אהבה, אך בה במידה על שנאה, על תחושות עלבון ועל תחושות נקם כה עזות עד שאינן מרפות גם מבני הדור השני. סיפורם הטראגי של הית'קליף וקתרין "מסופר" מפיה של המשרתת הבכירה באוזני אורח מזדמן המביא את הדברים כלשונם. זהו מעשה בילד נטוש שנמצא מתגולל ברחובות ליברפול ואומץ על ידי בעליה של אנקת גבהים. במשך שנות שהותו שם הוא קורבן להתעללות ולהשפלות. בתוך כך נוצר קשר עז מאין כמותו בינו לבין קתרין, בתו של בעל הבית, אהבה הפורחת דווקא בלב הערפילים של אדמת הבור הפראית והקודרת. קדרות זו משמשת תפאורה נאותה לעלילה מרתקת ומרגשת בתוך מבנה עלילתי שאין דומה לו בספרות האנגלית כולה. באחרית דבר הנרחבת מאת הסופרת האמריקנית הנודעת ג'ויס קרול אוטס – שנמסרה על ידה במיוחד למהדורה עברית זו – נכתב:"אנקת גבהים... יצירה שנתפסה בשעתה כחריגה, יכולה להיראות על ידינו, בזמננו, כביטוי מבריק של זמנה ובה בעת של זמננו." אנקת גבהים היא יצירה רבת-מכר המדברת אל קוראים צעירים ובוגרים. יעידו על כך העיבודים השונים שלה לקולנוע ולסדרות טלוויזיה, התרגומים הרבים לשפות השונות ואפילו השפעתה בתחום המוזיקה הפופולרית – ביצוע בהשראת היצירה של קייט בוש ועיבוד מיוחד של להקת הרוק "דיווה דיסטראקשן". אכן תופעה יוצאת דופן.

נכתבו כל כך הרבה מילים וסקירות וביקורות על הספר, שמה עוד נותר להגיד? קטונתי מלכתוב על קלאסיקה כמו אנקת גבהים. רק אוכל להגיד כי קראתי את הספר ונסחפתי לתוכו. לא הצלחתי להניח אותו מידי עד שסיימתי אותו ויותר מכך, אני בטוחה שעוד אחזור אליו שוב .

הדימויים שהיו לי כשניגשתי לקרוא אותו היו די מגובשים – קתרין והתקליף, לילות גשומים ,ביצות אפילות ,משרתות מתערבות .כל הדימויים ההוליוודיים שהובלטו בסרטים. אך הרומן  כמובן מכיל הרבה מעבר לכך. סיפור האהבה והתשוקה של התקליף וקתרין מתעצם על הרקע ההיסטורי והגיאוגרפי שבו הוא מתרחש.

הסיפור מציג למעשה שני סיפורי אהבה- האחד פראי, מבוסס על אהבה ילדותית ,יצרית אך עם זאת תמימה, שנקטע בבת אחת בשל בחירתה של קתרין במה שנראה כמוסכמות החברתיות על פני חיי תשוקה ויצר. ולעומתה סיפור אהבה של הדור הבא, סיפור שליוו ,סיפור אהבה שמתפתח בין גיבורים בשלים ,שעוברים ביחד תהליכי התבגרות וזוכים לממש את אהבתם.הסיפור השני זכה לפחות פרסום,שכן סיפורים כמוהו – כבר קראנו המון , וחוזקתו הרבה נובעת מההכרות שלנו עם  הרקע הרומנטי והמשפחתי שלו.

אז מה הופך את הספר לקלאסיקה? האם אכן הרומן האנגלי הכי טוב שנכתב (כמו שמופיע בכל כך הרבה סופרלטיבים)? מבחינתי מה שעבד הוא קודם כל העושר הלשוני והשפה המדוייקת. אבל בעיקר אהבתי את השאלות האתיות שמעלה הספר – מהו גורל? מה ההשפעה של מחווה טובת לב ( אב המביא לביתו גלמוד שונה) ,מהו כוחם של צווים חברתיים אל מול כוחה של אהבה פראית? מה המשמעות של לגדול בלי אם ? האם ייתכן והכל היה אחרת אם אמא של קתרין לא היתה נפתרת בגיל כה צעיר?

ישנם שאלות מתחום הפסיכולוגיה – רבדי אישיות שרק שנים רבות לאחר מכן קיבלו שמות – משמעות ההתבגרות, המעבר בין שלבים, הצורך בהזדהות ( קתרין והתקליף) והצרך בפרידה ומרידה. ובעיקר שאלות של חינוך מול מורשה. הסיפור עובר תהפוכות שבהם האצילים מצילים את הילד הפרא שמביא את חורבנם, לעומת ילד האצילים שמחונך לפראות ועם זאת מגלה סימנים צילות ו"חוזר למוטב".

ושאלות סוציולוגיות –שהרי  אנקת גבהים מתנהלת כמעט לאורך כל הסיפור כאי מבודד, מנותק מאנשים ,הן בשל הקשיים הגיאוגרפיים והן בשל מאפיינים אישיותיים. כשאני כותבת את הסקירה הזו, אני מתבוננת בילדיי ומנסה לדמותם חיים בבדידות ,מנותקים מחבריהם ( שלא לדבר על כל פלאי התקשורת הטכנולוגית ) ומבינה עד כמה ברי מזל אנחנו – על התקשורת הפתוחה, על החברותה, על החלפת דעות ופתיחות לסובב אותנו.

בסיום הספר יש אחרית דבר מלומדת המלמדת את גדולתו של הספר. מודה שאת חצייה לא הבנתי.......מסיבה זו גם לא הבאתי ציטוטים לספר, שכן מחוץ להקשרם הם נראו לפתע מלאי פאתוס ומליצה. ממליצה בחום לקרוא, סוג של קלאסיקה ,זורמת ,אחרת שנותנת מקום וכבוד גם לאחר בחברה וגם לחברה עצמה

 תודה לג'ודי

ביקורות באתר לספרים של אמילי ברונטה


אשמח אם תגיבו