הדוח של ברודק - פיליפ קלודל (ספר)
|
הדוח של ברודק - פיליפ קלודל (ספר)
הדוח של ברודק - פיליפ קלודל (ספר). המלחמה הסתיימה וברודק, שנחשב למת, חוזר לחיק אהובתו ואל כפרו הקטן והנידח המתכרבל בנוף רוגע. שמו שנחקק על מצבת אבן לציון הנופלים במלחמה נמחק, והוא שב לחבר דוחות על מצב הצמחייה וחיות הבר באזור עבור ההנהלה שלו, שספק אם בכלל מייחסת חשיבות כלשהי לעבודתו.
הוצאת מודן
Le rapport de Brodeck - Philippe Claudel
סדרה לספרות יפה בעריכת ארנית כהן-ברק,
תרגום מצרפתית: שי סנדיק, בתמיכת מכון הספר הצרפתי,
עטיפה: טליה באר,
276 עמודים.
סיימתי לקרוא את הדו"ח של ברודק לפני כמה ימים. שלא כמו ספרים אחרים שאני ממהר לכתוב את הסקירה שלהם מיד אחרי סיום הקריאה לפני שאשכח, הספר הזה הותיר בי מטען רגשי כל כך חזק שהייתי חייב לנוח לפני שאוכל לכתוב משהו. גם בבואי לכתוב את הסקירה עליו עכשיו אני חש שזה עוד מוקדם. בניגוד לספרים קודמים, הפעם אין סכנה שאשכח את הספר כל כך מהר.
הדו"ח של ברודק הוא תוכן מטריד. מטריד מאד. איך כותבים משהו כל כך מטריד ומצליחים בכל זאת להשאיר את הקוראים עד סוף הספר? צריך להיות גאון.
הדו"ח של ברודק הוא אכן ספר גאוני, אם לא כולו אזי לפחות חלקים ממנו.
סיפור המסגרת הוא של ברודק, היחיד בכפר הנידח שיודע לכתוב, שנופלת עליו משימה לכתוב דו"ח. דו"ח שמטרתו היא להוציא זכאים את בני הכפר שרצחו את מי שמכונה 'האחר'.
עבור ברודק זוהי משימה בלתי אפשרית. לא משום שהוא לא יכול להוציא את הכפר זכאי אלא משום שברודק שורד רק בזכות היותו בלתי מעורב בקורה. הוא רואה ואינו נראה. ברודק לא פיתח את התכונה שכולנו פיתחנו, את היכולת לשקר. לכן אסור לברודק לומר שום דבר. אם יש משהו שיכול לעורר אנשים כנגדך זה שאתה מביא את האמת. ברודק כמובן לא אומר את זה, כפי שאינו אומר שום דבר אחר שהוא חשוב אלא מעורר את הקול הפנימי שלנו לצעוק את מה שמשתמע מהעלילה.
ברודק הוא גם וגם. הוא המשכיל בכפר והוא המפגר. הוא מייצג את הכפר והוא גם הזר שלעולם לא יתקבל. הוא הקורבן המסכן והוא גם השורד שישרוד אחרינו. הבחירה שלו שלא לקרוא לדברים בשמם או אפילו להזכיר אותם היא מבריקה. זו אולי הדרך היחידה לכתוב על הנושא הכאוב – שנאה וגזענות. ברודק לא מזכיר את הנושא עליו הוא בעצם מדבר – השואה. הוא לא מזכיר גם משום שהוא בעצם לא מדבר על השואה. אולי הוא דווקא מדבר על השואה הבאה או על הפוטנציאל לכך שתקרה או שגם על כך הוא לא מדבר אלא על המפלצת האנושית. ברודק לא מדבר על כלום. הוא בסך הכל מספר סיפור. סיפור פשוט. סיפור אמיתי ואמין. סיפור מרתק. מי שבכלל מדבר זו הפרשנות האישית של מי שקורא את הסיפור. ברודק מפעיל לנו את הקול הפנימי כמו שרק ספרי מופת מצליחים.
עם ההתקדמות בספר, קורה משהו נוסף. השאלה האם הסיפור באמת מדבר על מה שאני קראתי לו בשם או על משהו אחר, מלווה את הקריאה לאורך כל הספר. התוצאה מדהימה. מצד אחד התשובה היא כן. מצד שני אנחנו מבינים שהוא מדבר גם על דברים רחבים יותר. ברודק בראייתו המצומצמת מדבר על דבר אחד אבל אנחנו הקוראים מתחילים להפנות את הדברים גם לכיוונים אחרים. זה מתבשל לאט אבל כשזה פורץ ומתחיל לייצר את התובנות שלנו, זה מרשים.
דיסונאנס אישי לא אפשר לי להתרגל לכך שהסופר הוא צרפתי. פעם ועוד פעם הפכתי את הספר לראות אולי טעיתי והוא לא צרפתי. פעם אחר פעם חיפשתי רמז לכך שהוא בכלל גרמני. כשסיימתי לקרוא לא יכולתי להמנע מהשוואה לסופר צרפתי גדול אחר. פיליפ קלודל מתעסק בדיוק באותם החומרים שרומן גארי או אמיל אז'אר התעסק ואם לא דמיון אמיתי בסגנון הכתיבה ובבחירה של דמויות שהן אולי מפגרות, הרי שיש דמיון ברור – שניהם כתבו מעולה.
בדו"ח של ברודק אין משהו שאינו סמלי. הכפר שעליו ברודק בעצם מדבר הוא הכפר הגלובלי. כן, ברודק, בלי לציין זאת, מדבר עלי ועלייך. הוא מתעסק בגזענות, באלימות, במפלצת האנושית הקיימת בכל אחד ואחד מאיתנו ובחוסר התקווה שהעולם הזה יהיה אי פעם טוב. ברודק בדרכו שלו מביא את זה בהפוך על הפוך. הוא אופטימי והוא דורש מאיתנו אופטימיות. אלא שהסיפור הוא טרגדיה. והטרגדיה היא שלנו. העצוב הוא שהדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות כדי למנוע אותה הוא לקרוא את הספר שזה כמו להתעשר על ידי השתתפות במשחק מונופול.
הספר נקי מקלישאות. פיליפ קלודל לקח את הקלישאה שאומרת 'במקום ששורפים ספרים ישרפו אנשים' והמיר אותה בווארייציה מרגשת של תת עלילה שמשמעותה הנסתרת היא 'במקום ששורפים תמונות יישרפו אנשים.'
למי שמתכוון לקרוא את ברודק יש לי רק עצה אחת: החזיקו פיסת נייר ועט כדי שתוכלו להעתיק את אמרות התבונה שמופיעות מפעם לפעם בספר. הן כל כך חזקות שהן מעוררות מיד רצון שלא לשכוח אותן.
אני סימנתי לי את אלו:
ברודק כותב לביתו הקטנה – 'אני רוצה שתדעי שהזוועה מולידה לעיתים יופי, טוהר וחן.' (ויש סיבה למה הוא כותב את זה דווקא לה.)
'נשים שמביאות אותנו לעולם ורואות אותנו מחריבים אותו. נשים שמעניקות לנו חיים ואנו נותנים להן בתמורה אין ספור הזדמנויות להתחרט על כך.'
ההקשר של המשפט הזה הוא דווקא הדבר היחיד שהתקשיתי לקבל בספר. ההאשמה החד צדדית של ברודק כנגד הגברים בעוד הוא מותיר את הנשים נקיות. ניסיון החיים שלי מראה שדווקא הנשים הרבה בפעמים הן הן אלו שמכוננות את התשתית לשנאה, האלימות וההרג שהגברים זורעים אחר כך. אני בניגוד לברודק חושב שאין הבדל או הפרדה. כולנו גברים ונשים כאחד, אשמים באותה מידה. אולי כי כולנו טפשים מספיק לגלות מאוחר מדי שטעינו לחשוב שנוכל לשלוט בכיוון אליו תתפשט האש הזו.
תודה להדס
הדס המרוב כתב את הספר אחים לדרור
אשמח אם תגיבו
פיליפ קלודל, סופר ובימאי צרפתי עטור פרסים, כתב בפרוזה יפהפייה רומן עז, מכמיר ומעורר למחשבה. הדוח של ברודק זכה להצלחה עצומה בצרפת, וזכויות התרגום שלו נמכרו לעשרות מדינות. בשנת 2007 הוענק לו פרס Goncourt des Lyc?es.
ביקרות באתר לספרים של פיליפ קלודל
Article viewed 3029 times
אילן דומב
1. הדוח של ברודק
מילי
2. הדוח של ברודק
אילן
3. למילי
הוספת תגובה