ברנר בלונדון - אשר ביילין (ספר)
|
ברנר בלונדון - אשר ביילין (ספר)
ברנר בלונדון - אשר ביילין (ספר). יוסף חיים ברנר נרצח ב 2 במאי 1921 במאורעות תרפ"א. במכות אגרופים ודקירות קילשון יחד עם חמישה מחבריו שניסו להימלט מהתוקפים הערבים. בלינ'ץ הנוראי הזה הסתיימו חייו של הסופר המיוסר שנקבר בקבר אחים. תלמיד ישיבה שנחשב לעילוי , הפך לחילוני והושפע רבות מהספרות הרוסית.
הספריה הקטנה
הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה
עורך: מנחם פרי
93 עמ'
2006
הספריה החדשה
ראשית היא העברית.
עושר לשוני בספרות מקור עכשווית הוא לא דבר של מה בכך.
העברית בעיני היא מופלאה והספר הזה מדגים עד כמה יכולת מילולית יכולה להיות בשפה הזאת. כמה משפט עשיר בעברית יכול לרומם ולהשאיר הרגשה של עוד. כתיבה רהוטה, ספרותית, עשירה, אין לה תחליף.
אם הייתי צריכה להמליץ בראש ובראשונה למי מיועד הספר, הייתי חושבת על אדם שכותב. גם אם לא תקראו מכתביו של י.ח. ברנר וגם אם אין לכם ענין בספר הזכרונות הזה שהוא לא רק זכרונותיו של אשר ביילין וי.ח. ברנר, אלא גם זכרונותיה של הספרות העברית, אם יש לכם ענין בשפה העברית ובהעלאת עולם מילולי על הכתב, הספר הזה בשבילכם. העברית שבו מבהיקה, ככה ספרות עברית צריכה להיכתב. כשאמרו "מופת" על ספרות מקור התכוונו בדיוק לזה. ואם ישנה איזו שהיא אבחנה בין יצירה ספרותית לייצור ספרותי, זה בדיוק הספר מהסוג הראשון.
יוסף חיים ברנר נרצח ב 2 במאי 1921 במאורעות תרפ"א. במכות אגרופים ודקירות קילשון יחד עם חמישה מחבריו שניסו להימלט מהתוקפים הערבים. בלינ'ץ הנוראי הזה הסתיימו חייו של הסופר המיוסר שנקבר בקבר אחים.
תלמיד ישיבה שנחשב לעילוי , הפך לחילוני והושפע רבות מהספרות הרוסית.
ברנר היה חדשני בספרות העברית, החייה את המילים ובמותו המזוויע הפך לדמות מיתית בתל אביב. דמות הפוכה מהחלוץ ההירואי. מיוסר, נע בין דיכאון אחד למישנהו, מוזנח, אולי קצת מטורף, אבל "מעורר" את השפה העברית בדיוק כמו שמו של כתב העת אותו ערך בלונדון.
בדיוק על תקופה זו מספר ביילין. זכרונותיו על ברנר ועל גנסין ופרק נוסף של ברנר על גנסין. (אורי ניסן גנסין היה סופר ומתרגם עברי שערך עם ברנר את כתב העת "המעורר").
הספר נכתב לאחר הירצחו של ברנר, ב-1922. הוא מוגדר כסיפור-זיכרון וכך הוא גם כתוב. זכרונות על איש מעונה, מורד, מעיז , מגושם, מיוסר.
"נראה היה שצל קורתינו הסב לו מנוחת רוח וגו.
אך תקופה זו לא ארכה ימים רבים. עד מהרה נוכחתי שהיה זה מין קורנס שהשתיק רק לזמן מועט את היתוש האוכל את לבו. הכרתי תיכף את ברנר המפרפר. דוק של צער נמתח על העיניים, וכתמי אודם חולניים פרחו בלחיים. נכפף הגב והכביד הגו ונתרשל והעיד על ייסורי שאול – ייסורי ברנר".
(עמ' 11)
ציטטה אחת שמתארת, את הספר, את השפה ואת ברנר.
מומלץ.
תודה לתמי
הספר באתר ההוצאה
אשמח אם תגיבו
הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה
עורך: מנחם פרי
93 עמ'
2006
הספריה החדשה
ראשית היא העברית.
עושר לשוני בספרות מקור עכשווית הוא לא דבר של מה בכך.
העברית בעיני היא מופלאה והספר הזה מדגים עד כמה יכולת מילולית יכולה להיות בשפה הזאת. כמה משפט עשיר בעברית יכול לרומם ולהשאיר הרגשה של עוד. כתיבה רהוטה, ספרותית, עשירה, אין לה תחליף.
אם הייתי צריכה להמליץ בראש ובראשונה למי מיועד הספר, הייתי חושבת על אדם שכותב. גם אם לא תקראו מכתביו של י.ח. ברנר וגם אם אין לכם ענין בספר הזכרונות הזה שהוא לא רק זכרונותיו של אשר ביילין וי.ח. ברנר, אלא גם זכרונותיה של הספרות העברית, אם יש לכם ענין בשפה העברית ובהעלאת עולם מילולי על הכתב, הספר הזה בשבילכם. העברית שבו מבהיקה, ככה ספרות עברית צריכה להיכתב. כשאמרו "מופת" על ספרות מקור התכוונו בדיוק לזה. ואם ישנה איזו שהיא אבחנה בין יצירה ספרותית לייצור ספרותי, זה בדיוק הספר מהסוג הראשון.
יוסף חיים ברנר נרצח ב 2 במאי 1921 במאורעות תרפ"א. במכות אגרופים ודקירות קילשון יחד עם חמישה מחבריו שניסו להימלט מהתוקפים הערבים. בלינ'ץ הנוראי הזה הסתיימו חייו של הסופר המיוסר שנקבר בקבר אחים.
תלמיד ישיבה שנחשב לעילוי , הפך לחילוני והושפע רבות מהספרות הרוסית.
ברנר היה חדשני בספרות העברית, החייה את המילים ובמותו המזוויע הפך לדמות מיתית בתל אביב. דמות הפוכה מהחלוץ ההירואי. מיוסר, נע בין דיכאון אחד למישנהו, מוזנח, אולי קצת מטורף, אבל "מעורר" את השפה העברית בדיוק כמו שמו של כתב העת אותו ערך בלונדון.
בדיוק על תקופה זו מספר ביילין. זכרונותיו על ברנר ועל גנסין ופרק נוסף של ברנר על גנסין. (אורי ניסן גנסין היה סופר ומתרגם עברי שערך עם ברנר את כתב העת "המעורר").
הספר נכתב לאחר הירצחו של ברנר, ב-1922. הוא מוגדר כסיפור-זיכרון וכך הוא גם כתוב. זכרונות על איש מעונה, מורד, מעיז , מגושם, מיוסר.
"נראה היה שצל קורתינו הסב לו מנוחת רוח וגו.
אך תקופה זו לא ארכה ימים רבים. עד מהרה נוכחתי שהיה זה מין קורנס שהשתיק רק לזמן מועט את היתוש האוכל את לבו. הכרתי תיכף את ברנר המפרפר. דוק של צער נמתח על העיניים, וכתמי אודם חולניים פרחו בלחיים. נכפף הגב והכביד הגו ונתרשל והעיד על ייסורי שאול – ייסורי ברנר".
(עמ' 11)
ציטטה אחת שמתארת, את הספר, את השפה ואת ברנר.
מומלץ.
תודה לתמי
הספר באתר ההוצאה
אשמח אם תגיבו
Article viewed 1057 times
נוריתהה
1. המלצה נהדרת
הוספת תגובה