מדינת ישראל תעשה הכל - רונן ברגמן (ספר עיון)

הספר דן בפרשיות השבויים, החל משבויי סולטן יעקב ועד, רגב גולדווסר, רון ארד ושליט.

בספר רונן ברגמן מנתח לעומק את כל המאמצים המודיעיניים והדיפלומטיים לחילוץ השבויים, משאי ומתן מפרכים, איסוף מודיעיני והמון מחדלים.

בעיסקת ג`יבריל נפרץ הסכר, ג`יבריל קיבל המון מחבלים אסירים בעבור גרוף, החלה להיות ביקורת נוקבת בארץ, מדוע לשחרר כ"כ הרבה מחבלים עם דם על הידיים עבור שבוי אחד.

כל העת המחלוקת היא האם לסכן חיילים חיים עבור חילוץ גופות, כך היה במלחמת לבנון השנייה כאשר התרסק מסוק מאש חיזבאללה וחיילים של הנח"ל נשלחו לחלץ חלקי גופות, חייל נוסף מצא את מותו, האם זה מוצדק להחזיר מחבלים רבים עם דם על הידיים? כמה רוצחים טרוריסטים צריך להחזיר? ואילו בצד השני הפלסטיניים עושים שוב ושוב אימונים כדי לחטוף חיילים נוספים, הם כבר יודעים שבמוקדם או במאוחר הם יצליחו לשחרר לחופש מחבלים רבים, לחטוף חיילים ישראלים זה משתלם.

רוסיה הצליחה למנוע לחלוטין חטיפת אני קג"ב בעבר, כאשר דלקה בעקבות משפחת החוטפים רצחה אותם ושמה חלקי גופות סמוך לבית החוטפים, ארה"ב הקשתה מאוד על המחבלים כשחטפו סוכן סי-איי- איי ובצורה נחושה הצליחו להחזיר אותו מהר לארצו, אז למה אנחנו נכשלים שוב ושוב?

מאמצים רבים מאוד הושקעו וממון רב להחזיר את רון ארד הביתה, אבל לפי מה שברגמן כתב, המאמצים התחילו בשלב מאוחר מדי ולא מיד אחרי נפילתו של רון ארד בשבי, עיקר המאמצים הראשונים היו לחילוץ הטייס ולא הנווט. בכל מקרה איראן מסרבת מכל וכל לאמר מה עלה בגורלו של רון ארד וטוענת שאין לה חלק בחטיפתו או בגורלו בכלל וזאת למרות שהוצע לה אינסוף הטבות כספיות ותגמולים. בלבנון חיזבאללה גם כן לא ידעו או לא רצו לספק לישראל בדל מידע על גורלו של רון ארד והיכן נמצא קברו.

לגבי שליט כמעט ונרקמה עסקה בה היה חוזר הביתה, אך אולמרט היסס להחזיר תמורתו שבויים פלסטינים רבים, אחרי עיסקת גולדווסר, רגב טננבאום שתמורתם החזירו מחבלים רבים, החמאס הציע דרישות חסרי תקדים תמורת שליט. ובהיררכיה השלטונית והן במסדרונות מערכת הביטחון יש מי שיסכים להחזיר שבויים רבים ויש מי שיהסס, אך לפוליטיקה יש חלק מכריע ואולמרט כנראה לא רצה להיתפס כזה שהחזיר המוני מחבלים בעד שליט, גם לרבין ז"ל בעבר היו היסוסים רבים ובינתיים כבר רון ארד מת בקבר לא נודע ככל הנראה ממחלה.

בספר שכתב ברגמן יש עוד פרשיות רבות, תיאורי משא ומתן והכשלים שבאיתם הצליחו המחבלים לחטוף לנו חיילים, כשלים שהיה ניתן למנוע, מחדלים גדולים.

הפרק שהכי הרגיז אותי הוא הפרק על טננבאום, כיצד היתל בחוקריו גם אחרי שכבר חזר לישראל במחיר כבד של המוני מחבלים, טננבאום אצר מידע רב על הצבא במסגרת תפקידו כאלוף משנה סביר להניח שהוא השאיר סודות גדולים בחיזבאללה,אך בעורמתו הוא הצליח להחלץ בעור שיניו גם ממערכת הביטחון שלנו וחתם על עסקת טיעון שהיטיבה איתו. וכן אסור לשכוח שטננבאום היה סוחר סמים וכך סיבך את מדינת ישראל.

וזה בהחלט מחדל כיצד לא היה לו סיווג בטחוני מעודכן ובכל זאת נחשף להמון חומר מסווג, השתתף בתרגיל סודי ואף היה אסטרטג בכיר בו ונחשף למערכת נשק סודית ביותר בעוד שבצד עיסוקו כאלוף משנה בצבא במילואים בתנאי קבע עסק בעסקים מפוקפקים והיה בחובות כבדים.

האם מדינת ישראל תעשה הכל לפדות את השבויים? לא בטוח. גם אינטריגות בין המוסד לשב"כ ולאמ"ן יש להם תפקיד, משחקי יוקרה, אי שיתוף ותיאום מידע מודיעיני, יריבויות בין אנשים שונים במנגונני המודיעין השונים בסופו של דבר גרמו למערכת הרבה פעמים לעבוד בצורה לא יעילה למען חילוץ השבויים.  האירגון החשאי הגרמני ייכתב גם בהיסטורית  פדיון השבויים, כמתווכים רצויים ויסודיים שהניעו לא פעם את מנגנון חילופי השבויים מקפאונו, אחד מאנשי הביון שלהם אהוד על כל הצדדים, הישראלי, איראני, לבנוני וזה עזר לרקום עיסקה בין הצדדים הניצים.

הספר עבה, הוא מונה למעלה  מ-600 עמודים, למרות קוצר הזמן שלי קראתי אותו בשקיקה, אמנם חלק מהדברים לא היו חדשים לי, כי אלה פרשיות שכבר נטחנו בעיתונות עד תום בעבר, אך למרות הכל היו גם המון דברים שלא ידעתי, ברגמן גם ראיין אנשים שונים לספר שקשורים במישירין או בעקיפין לשחרור השבויים, ויש צירוף של מסמכים מודיעינים ותמונות. הספר מעניין ומרתק, ניכר בו שהוא לווה בעבודת תחקיר מעמיקה. בשלושת השבועות האחרונים סוקרנתי מאוד להמשיך לקרוא בספר כל פעם שהיה לי מעט זמן.

לקהל היעד שהיסטורית החיילים השבויים מעניין אותו והרקמה של קהיליית המודיעין הספר בהחלט מומלץ.

תודה לפעת