בחשך אהבתי לאור - דני אגליק (ספר שירה)
|
בחשך אהבתי לאור - דני אגליק (ספר שירה)
בחשך אהבתי לאור - דני אגליק (ספר שירה). הספר מוקדש לזכרו היפה והטהור תמיד של ארז חברו של דני שנפל ב 9 ביוני 1982 בשעת קרב שריון בפאתי הכפר בבקעת הלבנון.
הוצאת סער.
48 עמוד
1984
איורים מאיר ביטון
הספר מוקדש לזכרו היפה והטהור תמיד של ארז
חברו של דני שנפל ב 9 ביוני 1982
בשעת קרב שריון בפאתי הכפר בבקעת הלבנון.
זאת אולי הסיבה שהשירים שדני כתב הם כואבים, זועמים, לא רגועים.
כמו שהוא כותב לבד בשולי הכריכה
"שירי הם מכאוב
מכאוב ההולכים בדרכים,
.....
אנו הולכים בדרכים
הולכים וכושלים
וקמים להמשיך"
דני עושה חשבון עם כולם
עם אלוהים
"מה חבל , אל
שלא חזית בהרג
....
היית נדהם לאות
עד מה אמיתית ההצגה ומושחתת" (עמודים 6-7)
עם האשה
"את תלכי, אשה
את תלכי
גם אם תכחישי
סופך שתלכי.
.....
את לבך
דרך גופך, אשה,
ודרך כולך,
להבין
שעם בוקר
תלכי" (עמוד 9)
וכואב על החברים
"הוא עזב
בלי להיות
סתם כך הלך לישון
ולא השכים..." (עמוד 12)
הכתיבה של דני היא בשורות קצרות
הוא יורה את המילים
נלחם איתם
אהבתי את השיר
ערום
"ערום כביום
הולדי
נולדתי
והרגלים שנועדו רק
לשאת את משקל הגוף
פתאום - החלו ללכת.
אחר מתחת
לכסות
פצע חיים נברו.
אחר מתחת
לכסות
נותרתי
ערום. " (עמוד 14)
וכמה עצוב, כמה כואבת ההרגשה ש...
אינני
צעדים נבובים
קרבים
לחיי,
עוטפים בלאות
את גופי,
אנשים חיים
ריקים מתוכן
נצבים בדרכי.
בעמק שדוף מתים
מתי
נקברים עתה,
בשדות עד
במגע - לא צנה
לא קר,
לעולם לא אבין
שאינני,
לעולם להבין
שאינם (עמוד 21)
ראיתי זקנה
ראיתי זקנה
בגיל צעיר
וראיתי מלחמה ארוכה.
ראיתי אנשים
משקיעים באהבה,
כבפנסיה נפשית
לעת זקנה...... (עמוד 36)
ובכל זאת קצת אהבה?
את יודעת
את יודעת
ונסיתי לחשוב
מה פירוש לאהוב,
אהבה זו קטיפה,
זו טפה,
ההופכת לים.
רוגעת, עוטפת.
.......
לאהוב זה
לשקוע עמוק
למצולה הרוגעת" (עמוד 43)
ודני מסכם
אומרים שירים
אומרים שירים זה רגש
ואני על מות כותב,
.....
רוצה לשלוח לך אדמה
רוצה לשלוח לך שמים,
אני שניהם -
פעם גוף
פעם נפש (עמוד 48)
השיריםנגעו מאד ללבי. הרגשתי את הכאב, את הזעם, את ההתפרצות שעוד רגע תבוא.
תודה לדני
אשמח אם תגיבו
48 עמוד
1984
איורים מאיר ביטון
הספר מוקדש לזכרו היפה והטהור תמיד של ארז
חברו של דני שנפל ב 9 ביוני 1982
בשעת קרב שריון בפאתי הכפר בבקעת הלבנון.
זאת אולי הסיבה שהשירים שדני כתב הם כואבים, זועמים, לא רגועים.
כמו שהוא כותב לבד בשולי הכריכה
"שירי הם מכאוב
מכאוב ההולכים בדרכים,
.....
אנו הולכים בדרכים
הולכים וכושלים
וקמים להמשיך"
דני עושה חשבון עם כולם
עם אלוהים
"מה חבל , אל
שלא חזית בהרג
....
היית נדהם לאות
עד מה אמיתית ההצגה ומושחתת" (עמודים 6-7)
עם האשה
"את תלכי, אשה
את תלכי
גם אם תכחישי
סופך שתלכי.
.....
את לבך
דרך גופך, אשה,
ודרך כולך,
להבין
שעם בוקר
תלכי" (עמוד 9)
וכואב על החברים
"הוא עזב
בלי להיות
סתם כך הלך לישון
ולא השכים..." (עמוד 12)
הכתיבה של דני היא בשורות קצרות
הוא יורה את המילים
נלחם איתם
אהבתי את השיר
ערום
"ערום כביום
הולדי
נולדתי
והרגלים שנועדו רק
לשאת את משקל הגוף
פתאום - החלו ללכת.
אחר מתחת
לכסות
פצע חיים נברו.
אחר מתחת
לכסות
נותרתי
ערום. " (עמוד 14)
וכמה עצוב, כמה כואבת ההרגשה ש...
אינני
צעדים נבובים
קרבים
לחיי,
עוטפים בלאות
את גופי,
אנשים חיים
ריקים מתוכן
נצבים בדרכי.
בעמק שדוף מתים
מתי
נקברים עתה,
בשדות עד
במגע - לא צנה
לא קר,
לעולם לא אבין
שאינני,
לעולם להבין
שאינם (עמוד 21)
ראיתי זקנה
ראיתי זקנה
בגיל צעיר
וראיתי מלחמה ארוכה.
ראיתי אנשים
משקיעים באהבה,
כבפנסיה נפשית
לעת זקנה...... (עמוד 36)
ובכל זאת קצת אהבה?
את יודעת
את יודעת
ונסיתי לחשוב
מה פירוש לאהוב,
אהבה זו קטיפה,
זו טפה,
ההופכת לים.
רוגעת, עוטפת.
.......
לאהוב זה
לשקוע עמוק
למצולה הרוגעת" (עמוד 43)
ודני מסכם
אומרים שירים
אומרים שירים זה רגש
ואני על מות כותב,
.....
רוצה לשלוח לך אדמה
רוצה לשלוח לך שמים,
אני שניהם -
פעם גוף
פעם נפש (עמוד 48)
השיריםנגעו מאד ללבי. הרגשתי את הכאב, את הזעם, את ההתפרצות שעוד רגע תבוא.
תודה לדני
אשמח אם תגיבו
Article viewed 960 times
הוספת תגובה