נורדאו פינת וול סטריט - מרים יחיל-וקס , רוני ענב (ספר עיון)

שם הספר: נורדאו פינת וול סטריט סיפור של הצלחה ישראלית

מאת מרים יחיל-זקס ורוני ענב

עורכת: מיכל שוורץ

הוצאת: כינרת זמורה ביתן

350 עמודים

עטיפת השער: פלפל אדום נעוץ על מזלג

 
את הספר נורדאו פינת וול-סטריט מאת מרים יחל וקס ורוני ענב לקחתי ליד לא בגלל שאני חובב גדול של הי-טק או ביוגרפיות  מנהלים שעשו את זה. לקחתיו ליד למען האמת מסיבה אחת ב לבד: בגלל העורכת של הספר.  הספר הזה שיצא לאור בהוצאת כינרת זב"מ נערך על ידי עורכת ששמה מיכל שוורץ ש"קנתה" את הערצתי המקצועית  עת באתי אליה לפני כשנה וחצי לסדרת פגישות "חילוץ" ספרותיות. חשתי אז  תקוע עם כמה סיפורים שכתבתי.

לקח לי קצת זמן עד שהבנתי מול מי נפלתי. השקט הנפשי שלה, הצניעות, הדרך שבה היא מפרשת את הכתוב ומעניקה לך את כלי החילוץ, ההערות וההארות שלה. לא אחת היא התעצבנה עלי בדרכה השקטה וכאילו דפקה על השולחן: "מה כרסה בין שיניה, מה? אתה רוצה להגיד לי שאם אני אפתח לה את הפה ואחטט לה בשיניים  אמצא שם את הכרס שלה?  ספר את הסיפור, תתאר. או, מה זה 'טוטסי הכלבה שלי  הייתה בעלת נפש של חתול', יש לי חמישה חתולים ואין לי מושג מה זה נפש של חתול אחד עצלן, שני תוקפן, שלישי חנפן אין כזה דבר נפש של חתול. אז  אל תתעצל – תתאר למה התכוונת, תקנה את  אמונו של הקורא כי אחרת הוא יחוש שאתה בוגד בו  ויברח לך בתוך שנייה!!!"..

כשזיהתה כיוון  יפה בכתיבתי הייתה מטילה עלי שיעורי בית, לקרא סיפור או לעיתים ספר שלם לרוב של סופר קנוני, שלעיתים אפילו היה די מסובך להשיג את ספרו,  שמדבר על רעיון דומה (לא תמיד הייתי ממושמע..) כשהייתה נתקלת בתיאור יפה או מטאפורה מדויקת בכתיבתי היה עולה חיוך של שביעות רצון על פניה הנאים (עכשיו אני בדילמה נוראה האם לשלוח לה לינק לסקירה זאת) והייתה אומרת "איזה יופי". ואני התמוגגתי על כיסאי בלי להראות זאת.  היא לימדה אותי לקבל השראה מסופרים טובים, מספרים טובים, לימדה אותי להיזהר מספרים רעים, מקלישאות, מטאפורת רעות.לקבל את ההשראה מספרות טובה וממנה לצאת למשהו מקורי שלי. לימדה אותי, או החלה לפחות ללמד אותי על החוזה הלא כתוב אך המחייב מאוד ביני לבין הקורא שלי. אני זוכר שכתבתי על חבריי לריצה משהו כמו "כבר הכרנו אחד את ריחו של השני אחד את ריח אבקת הכביסה של השני", היא חייכה ואמרה "איזה יופי של תיאור". בעמוד 182 בספר שאני סוקר עתה הופיע פתאום משפט שבו הכותב מספר על חברי ההנהלה שלו  "כבר הכרנו אחד את ריחו של השני"..תהיתי אם זו השראה מעבודתנו המשותפת.  

לא התפלאתי שבתחילת הספר  רוני ענב הודה לה במילים הללו: "ותודה מיוחדת למיכל שוורץ העורכת שדקדקה איתנו קלה כחמורה וצדקה תמיד". הדגשתי קודם את הצניעות שלה כדי להדגיש עכשיו שהיא כזו מקצועית שהיא תמיד צודקת. פעם ביקשתי את עזרתה בסיפור שכתבתי ומאוד אהבתי אותו, לסיפור הזה היה "פיגום" כמו למבנה שבבנייה. מעין פתיחה שהיוותה מקפצה לסיפור עצמו וסגיר שמתחבר לפיגום ההתחלתי. אהבתי את הסיפור ומאוד אהבתי את שני "הפיגומים" בהתחלה ובסוף. לפני ששלחתי לה את הסיפור כדי לשמוע את דעתה,  קראתיו שוב וחשבתי לעצמי  'מה מיכל תגיד'. בצער רב וביגון קודר הבנתי לבד שהיא תגיד לי "תעיף את הפיגום בהתחלה". כמה היה לי קשה לסמן אותו ולמחוק ואפילו בלי שהיא תורה לי זאת (רק בדמיוני). את הפיגום בסוף השארתי חשבתי שהוא ה"פאנץ'" ההכרחי של הסיפור.

אחרי שהיא קראה אותו דיברנו בטלפון. סיפרתי לה על ההתלבטות והמסקנה שהגעתי אליה עצמאית. קיוויתי בסתרי ליבי שהיא תגיד טעית, תחזיר אותו. אבל היא לא אמרה את זה. היא רק אמרה בשקט. "גם את הפיגום בסוף אתה לא צריך". לא ציפיתי לזה. חשבתי לעצמי NO WAY אני לא מוותר עליו, אני מאוהב בו. אבל היא צדקה!! אחרי זמן מסוים הגעתי לבד למסקנה שיש להעיף אותו. מחקתי גם את הפיגום בסוף  ופתאום הסיפור נראה כל כך יותר נכון.  

אז זו הייתה פתיחה באשר לעורכת הספר. מקווה שלא הבכתי אותה יותר מדי ואם כן אני מקווה שתסלח לי יום אחד. אני עוד חולם על עבודה איתה אולי על ספרי הבא. אבל הרגשתי צורך לכתוב את זה. אם ביאליק אהב בשל תפוח, אני אהבתי את הספר  בשל העורכת שלו. (טוב אני מגזים..יש עוד סיבות)

לגופו של עניין: קראתי את הספר "נורדאו פינת וול סטריט סיפור של הצלחה ישראלית" במשך יומיים חופשה ב"פרובאנס הישראלית"  - על ורנדה קסומה במושב כרם המהר"ל שעל כתף הכרמל. בהתחלה הרגשתי כאילו יושב לצידי הדוד הפנסיונר שלי שמספר לי על אבני דרך בקריירה שלו. רוני ענב הוא יזם שהקים את חברת התוכנה הבינלאומית, "הממד החדיש" ומכר אותו בהרבה מאוד מיליונים של דולרים לחברה אמריקנית. היה מראשוני מבצעי האקזיט בעולם ההי-טק הישראלי.  הוא סיפר את סיפור חייו למרים יחיל-וקס מחזאית וסופרת, כאמור בעריכתה של מיכל שוורץ. אם השתיים הללו לא היו מעורבות בסיפור אז לא בטוח שהתוצאה הייתה מעניינת לקריאה.  אדם שהוא לא סופר עשוי לחשוב שכל פרט מחייו הוא מרתק כולל צחצוח השיניים בבוקר ולבישת הפיג'מה בלילה, גם אם סיפור חייו החל ברחוב נורדאו והסתיים בוול סטריט.  סביר להניח שכשאדם כותב ביוגרפיה על חייו אחרי שהצליח מאוד, הוא יתמקד בהצלחות בלבד וייטה לצנזר את הכישלונות, את הפשלות, את הפגיעות בזולת,את הפצועים (או הגופות) שנשארו בדרך  את המניפולציות, התרגילים הלא נקיים תמיד, השחיתויות הקטנות או הגדולות וכהנה וכהנה. לא שחס וחלילה ידוע לי על כך במקרה דנן, ממש לא, אבל כולנו בני אדם ולכולנו יש כאלו במיוחד, אני סבור, לאנשי עסקים שהצליחו  בקנה מידה בינלאומי כמו רוני ענב.

אבל שתי הנשים שמעורבות בספר אולי אפילו השלוש  אם נוסיף את רעייתו המוערכת מאוד על ידו, מתיה -  הפכו את סיפור חייו של רוני ענב למעניין, קריא מאוד, קולח, הן בנו אותו נכון, הכניסו קונפליקטים, חרדות, חלומות, הצלחה חלקית,  תקוות חדשות, כישלון, התרוממות, כמעט קריסה, הצלה, נסיקה, חברות, יריבות, מלחמה, מלחמה..מלחמה, הצלחה.

 

מתוך השער האחורי: "אם מישהו, אולי אתה, ירצה במקרה לקנות אותנו מחר בבוקר, כמה אנחנו שווים?" ריק גרדנר הרים את כוסו אל מול האור, ובעודו מתענג על שקיפותו הסמוקה של היין, ענה: "לפי הערכתי, 'המימד החדיש' שווה 600, אולי 620 מיליון דולר." אחר כך חייך, ורוקן באנינות את הכוס.

פגישה אחת באירופה מציינת נקודת מפנה בתולדותיה של אחת מחברות פיתוח התוכנה המצליחות בישראל, שנמכרה ב–1999 לחברת BMC Software האמריקאית תמורת 675 מיליון דולר.

נורדאו פינת וול סטריט הוא סיפורו המרתק של רוני ענב, מראשוני יזמי ההיי־טק הישראלים, שיצא לדרכו העסקית מדירת פועלים קטנה בשדרות נורדאו בתל אביב חדור אמונה שיוזמה חופשית, נחישות והתמדה הן המפתח לעשייה ממשית. הספר חושף את מאבקי הכוח, המהלכים וההחלטות האמיצות שהובילו להצלחת "המימד החדיש". ענב משתף את הקוראים בניסיונו הרב ומגלה סודות של מאחורי הקלעים — כיצד מזהים רעיון טוב? איך מתמודדים עם ביורוקרטיה וחילוקי דעות מבית? כיצד מאתרים לקוחות פוטנציאליים? מאין מגיע המימון?

ברקע חייו המקצועיים של רוני ענב נוכחת כל העת משפחתו, ודרכו האישית מצטלבת שוב ושוב בתולדות מדינת ישראל — בין השאר, היה מעורב בפיתוח אמצעי לחימה בצה"ל ובבניית ערי חוף באיראן בתקופת השאה הפרסי. נורדאו פינת וול סטריט הוא במידה רבה סיפורה של תעשיית ההיי־טק המקומית, שאפשר למצוא בו כישרונות יוצאי דופן, תעוזה, מנהיגות, שיתוף פעולה ועבודה קשה. וכן, גם לא מעט מזל.

רוני ענב הוא מחלוצי היזמים של תעשיית ההיי־טק הישראלית. ב־1983 ייסד את חברת "המימד החדיש" וכיהן כמנהל ויושב ראש מועצת המנהלים שלה עד שנמכרה ב־1999 לחברה אמריקאית. כיום עומד בראש Einav Hi-Tec Assets , ששמה לה למטרה להשקיע בחברות הזנק עתירות ידע בראשית דרכן. ענב, בעל תואר . M.Sc מטעם הטכניון בהנדסת תעשייה וניהול, שירת בצה"ל כמנתח מערכות נשק. הוא יליד תל אביב, נשוי למתיה, אב לארבעה בנים וסב
לשישה נכדים. בזמנו הפנוי מטייל בארץ ובחו"ל, קורא ספרים, מבקר במוזיאונים ורוכב על אופניים.

ד"ר מרים יחיל־וקס היא סופרת, מחזאית, מתרגמת ומרצה לתיאטרון וספרות, זוכת פרס ולנרוד לשירה. פירסמה ספר שירים ("בלי כוונה", עקד, 1977), סיפורים ומאמרים (בין השאר ב"קשת", "עיתון 77", "תיאטרון" ו– Theatre Journal ) ותירגמה מאנגלית ומצרפתית כחמישים רומנים ומחזות. יחיל־וקס, בוגרת אוניברסיטת סטנפורד, שימשה כדרמטורגית התיאטראות חיפה, הבימה וגשר, והיתה שותפה ליצירת ההפקות הנודעות "אידיוט", "כפר", "עיר" ו"אדם בן כלב". כן ייסדה את פסטיבל חיפה להצגות ילדים והיתה המנהלת האמנותית של התיאטרון לילדים ולנוער.

בהתחלה אתה חש קצת זרות עם הכותב, אתה כאילו תוהה, למה סיפור חייו צריך לעניין אותי בזמן חופשה, לרגע אתה חושש שהספר הולך להיות מייגע.  ואולם בשלב מסוים אתה מתחיל לחבב אותו, אחר כך אתה בעדו, אתה אפילו מודה לו שהכניס אותך לנבכי חייו ופרס בפניך את כל סודותיו המקצועיים גם אם זה לא כך. פתאום אויביו הופכים גם קצת לאויבך. ואז אתה קולט שאתה קורא את הספר בנשימה כמעט עצורה ולא רק בגלל הנוף הנהדר שנשקף מכרם המהר"ל.  כן, קראתי את הספר בנשימה כמעט עצורה, ונהניתי. הרגשתי שלמדתי רבות, שאני יודע קצת יותר על עולם הניהול ועל עולם ההי-טק, ועל חברויות ושותפות בעסקים והרבה על רוני ענב. איש מעניין.

מומלץ.

יוסי ריבלין

הספר באתר ההוצאה  





את הספר הזה נורדאו פינת וול-סטריט ועוד אחרים תמצאו  באתר ספרים של מועדון קריאה.

ביקורות באתר חספרים של מרים יחיל-זקס

ביקורות באתר לספרים של רוני ענב

אשמח אם תגיבו