פרקליט אנונימי - ג´רמי בלקמן (ספר)
|
פרקליט אנונימי - ג´רמי בלקמן (ספר)
פרקליט אנונימי - ג´רמי בלקמן (ספר). הוא מבריק אך חסר רחמים, ואין לו סבלנות לעורכי דין שכירים שהולכים הביתה לפני חצות. הוא שונא חגים ועוזרים משפטיים. הוא הקים בלוג כדי לגלות לעולם איך באמת נראים החיים בפסגת המקצוע שלו. נא להכיר, פרקליט אנונימי - משרד פינתי, שולחן גרניט, 675 דולר לשעה.
296 עמוד
2009
תרגום יעל סלע-שפירו
הספר הוא על חיי המתמחים לעורכות דין (או יותר נכון עורכי דין שכירים במשרד גדול) בארה"ב. כבר הספקתי לקרוא על חייהם הבלתי אפשריים אצל ג'ון גרישם ב"סחיטה". אבל בתור אחת שאוטוטו תתחיל את ההתמחות שלה, מובן שהספר קרץ לי.
חוץ מזה אני מנצלת את ההזדמנות, שהבוס לעתיד שלי, נמצא עכשו בחו"ל, כדי לפרסם את הסקירה על הספר, כדי שלא יקרא ולא יקבל רעיונות (כן, הוא מציץ מידי פעם באתר)
כאשר קראתי את הספר נעתי בין צחוק מטורף ובלתי נשלט לבין בחילה אדירה ובלתי נשלטת.
דוגמא לצחוק : "כל מה שיצא לי מזה, שקיבלתי כסא חדש. בדרך כלל צריך לחכות הרבה זמן. צריך להגיש טופס בקשה, לחכות לאישור, ואחר כך לבחור ממבחר מוגבל של כסאות, שאף אחד מהם לא יקר יותר משום כסא ששייך למישהו בכיר ממך. שכירים ושותפים יכולים לבחור כסא מתוך קטלוג שיש בו 13 קטגוריות, אבל שכיר עם ותק של שנתיים יכול לבחור לעצמו כסא מקטגוריה שלוש אך ורק אחרי שכל השכירים בעלי ותק של שלוש שנים כבר קיבלו כסאות מהקטגוריה הזאת. עניין הכיסאות מתנהל על פי עקרונות הייררכיים, כדי ששכירים עם ותק של שש שנים לא יקבלו כיסאות מוצלחים יותר מהכיסאות שיש לשותפים, שהרי זה מצב בלתי נסבל. אבל אם נשבר לך כסא, יש פרצה חוק, וכך קיבלתי כיסא של שותפים כשעוד הייתי סתם עורך דין שכיר." (עמודים 15-16)
דוגמא לבחילה : "כרגע הגעתי ומצאתי מייל משכירה בהריון. .....היא עדיין באה לעבודה ביום שישי האחרון, ונראתה כאילו כל דקה היא עומדת להתפוצץ......וברור שההריון השפיע על הביצועים שלה בכדורעף בשבוע שעבר......אני לא מוכן שאנשים יחמיצו אירועים או לא ישתתפו בפעילויות, אפילו אם הם בהריון......... האימייל שלה: "היום בשעה 4:13 לפנות בוקר ילדתי בת [שם]. לצערי, בגלל סיבוכים שונים, לא אוכל להגיע היום לעבודה. אני מניחה שאשוב לעבודה מחר לכל המאוחר. אבדוק הודעות בבלקברי שלי כל היום, כמובן, אז רק תודיעו לי אם אתם צריכים משהו. תודה. אני מצטערת על הטרחה." שלחתי לה בקשה לעשות חיפוש משפטי דחוף. סתם בשביל הכיף " (עמוד 227).
טוב, אז על מה הספר? שותף במשרד עורכי דין, פותח בלוג אנונימי ברשת. בבלוג הזה הוא כותב כל מה שמתרחש במשרד שלו. הוא מתאר את ההיררכיה במשרד. שותף בכיר, שותף, עורכי דין שכירים (העובדים כעבדים) עוזרים משפטיים (שמותר ורצוי להתעלל בהם), כח משרדי ותחזוקה. את ההררכיה הזו רואים גם ביום הולדת. לכולם חוגגים יום הולדת. לפי העוגה , יודעים בדיוק מה מעמדו של האיש במשרד. (מעוגה מפוארת לבוס, לביסקוויטים לעובדי תחזוקה)
היות ורודים ומנצלים את עורכי הדין השכירים, התחלופה במשרד היא גדולה. לכן, הפרקליט האנונימי, פרט להיותו שותף, הוא גם אחראי על גיוס האנשים. כל שנה הם פושטים על אוניברסיטות היוקרה, ומנסים לפתות את הסטודנטים להגיע לעבוד במשרד. לכן, בקיץ הסטודנטים באים לעבוד במשרד. ואז מפתים אותם. פעילות בלי סוף, ערבי הווי, פיקניקים, בייסבול, הופעות, ארוחות צהרים ב 50 דולר ועוד. עד שהם נתפסים ומגיעים לעבוד במשרד אחרי הלימודים והופכים לעבדים.
"אנחנו משלמים לקייצים קצת יותר מעשרת אלפים דולר לחודש, אותו שכר שמקבלים שכירים בשנה הראשונה. אבל הקייצים עובדים שעות נורמליות ולא 18 שעות ביום כמו השכירים שלנו. ולקייצים יש לוח זמנים גדוש אירועים - כרטיסים למשחקי בייסבול, הופעות חיות, ביקורים במוזיאונים, נסיעה לדיסנילנד, ברביקיו בבית השותף הבכיר, טיסה במסוק, משחק "חפש את המטמון", ארוחות צהריים במסעדות הכי יקרות בעיר, ועוד ועוד."(עמוד 37)
הפרקליט האנונימי הוא מבריק, חכם אך חסר רגשות וחסר רחמים, ואין לו סבלנות לעורכי דין שכירים שהולכים הביתה לפני חצות. הוא שונא חגים ועוזרים משפטיים. הוא בז לכל מי שנמצא מתחתיו ומלקק לכל מי שנמצא מעליו. ועם שווי כוחות הוא נמצא ביריבות.
הפרקליט האנונימי דווקא רואה את עצמו כאיש רחמן ורך. הוא מספר על יריבו (השמוק) שכאשר הייתה מסיבה למזכירה שלו, לרגל הריונה, בעת הרמת הכוסית, הוא לקח אותה לצד וסיפר לה, שבזמן הזה, אנשי הביטחון אורזים את הדברים שלה, והיא מפוטרת. הפרקליט האנונימי קצת יותר רחמן, הוא פיטר את המזכירה שלו אחרי שחזרה מלידה.
הוא פותח בלוג כדי לגלות לעולם איך באמת נראים החיים בפסגת המקצוע שלו. יש לו משרד פינתי, שולחן גרניט, 675 דולר לשעה. יש הרעיה האנונימית, שמבזבזת את הכסף שלו בקצב שהוא מרוויח אותו; יש לו בן אנונימי ובת אנונימית. יש לו יריב רציני, המתחרה איתו על מקום בצמרת. הוא מכנה אותו שמוק.
הפרקליט מסביר גם בבלוג, איך הם מסדרים את הנשים מצד אחד וחוסכים כסף מצד שני ונחשבים כ"ידידותיים לנשים" מ"צד שלישי".
הם הגו "משרה חלקית לאמהות". הומני בהחלט. למשל בימי ששי האמהות לא צריכות לעבוד. כמובן שגם את המשכורות הם קיצצו בהתאם. אבל מה לעשות? דווקא כל הישיבות הן ביום ששי? ונראה את אותה אחת שלא מגיעה. אזי, הנשים עובדות אותו דבר רק במשכורת פחותה, והמשרד קוצר את התהילה שלו כרחמן ומתקדם ומתחשב.
אחת ההשוואות היא של עורכי הדין השכירים היא לפרות. כאשר הם סטודנטים קייצים מפטמים אותם. כאשר הם שכירים סוחטים אותם עד הטיפה האחרונה. ואחר כך? אוכלים אותם או זורקים אותם לכלבים (או שהם מתאבדים לבד)
מעניין לקרוא את המיילים שנשלחים לפרקליט האנונימי. כל אחד בטוח שהוא מזהה אותו. מה שמראה, שהמצב בכל המשרדים זהה לחלוטין.
וככל שקוראים יותר ויותר על המצב הקשה של עורכי דין במשרד, כך יותר ויותר יש בקשות לשלוח קורות חיים.
קטע נחמד בבלוג, כאשר הפרקליט מבקש מהקוראים שימצאו לו דרכים חדשות להתעלל בשכירים.
ומעל הכל? כסף כסף כסף כסף. כמה מרוויחים, כמה משלמים. והכי חשוב כמה מחייבים את הלקוח. 5 דקות שהלכת לשירותים, אלו 5 דקות מבוזבזות, שלא יכולת לחייב את בלקוח.
עוד מספר קטעים להתרשמות :
"הבוקר אני בקושי מצליח לעשות משהו, כי אני יודע שבמשרד לידי יש יצור חי. בדרך-כלל נמצא שם רק השותף המומחה לניירות ערך, אדם שלא הזיז אף שריר מאז שקרטר היה נשיא."
"פעם היו לנו דגים. פּיראנות. האכלנו אותם יותר מדי. יום אחד זרקנו לתוך האקוואריום שלהם את הארוחה של השמֵן כי הוא איחר לפגישה ברבע שעה. הדגים טרפו אותה – סנדוויץ' עם פסטרמה, עוגיית בּראוני, ליטר וחצי קולה – ואחר-כך התפוצצו. כולם הבינו את הרמז. לפגישות אצלי אף אחד כבר לא מאחר."
" עורכי-דין שכירים התחילו לקום, ממש לקום מהכיסאות שלהם, כדי לרדוף אחרי הכלב, ללטף את הכלב, לדבר עם הכלב. מישהו נתן לכלב חתיכה מהמאפה שהוא לקח מהמטבחון של הפרקליטים. המאפים האלה לא מיועדים לכלבים. אפילו לעוזרים המשפטיים אנחנו לא מרשים לאכול מאפים. המאפים מיועדים רק לעורכי-דין עם לקוחות שאפשר לחייב. הם פשוט אמצעי הזנה שנועד להבטיח שעורכי-הדין לא יצטרכו לצאת מהמשרד כדי לאכול ארוחת בוקר. הם לא מיועדים לאורחים. רשמתי לעצמי את התקרית ואני אדאג שלבחור הזה ינכו דולר וחצי מהמשכורת הבאה."
"הכלב נבח פעם אחת. אמרתי לבעלים שלו שישתיק אותו, או שאני אנעל אותו בחדר המסמכים עם השכירים הזוטרים שהכנסתי לשם לפני שישה שבועות לחפש אימייל אחד בחדר מלא ארגזים. במסדרונות המשרד שוררת בדרך-כלל שתיקה מוזרה, שנקטעת רק על-ידי הצרחות של האנשים שמגלים שסכין המכתבים יכול לשים קץ לסבלם."
"אנחנו משרד עורכי-דין. על כל דקה אפשר - וצריך - לחייב את הלקוח. הלקוח לא משלם על שיחות מסדרון. כל דקה שאתם לא יושבים ליד השולחן היא דקה שהמשרד לא מרוויח מהנוכחוּת שלכם, למרות שאתם עדיין משתמשים בציוד המשרדי, אוכלים את המאפים, שותים את הקפה, צורכים את החמצן, ומחמירים את הבלאי של השטיחים. אתם תקוּרה. ואם אתם לא מכסים את העלויות שלכם, אין לכם מה לחפש פה."
"הבחור עם השׁוּמה הענקית התפטר היום. שכירים מתפטרים בדרך-כלל בינואר, אחרי שהם מקבלים את הבונוס השנתי, אבל הבחור הזה כבר שלוש וחצי שנים מנסה לצאת לחופשה ולא נתנו לו. מתברר שבוקר אחד בשבוע שעבר הוא התעורר והחליט שהוא הולך להיות מורה בתיכון."
"סטודנטים למשפטים מתים עלינו. אין לנו ברֵרה אלא להרחיק אותם במקלות. טוב, בימינו כבר לא עושים את זה, לפחות לא פשוטו כמשמעו. מסַפרים פה שפעם, היו מביאים כמה מקלות שהלוגו של המשרד מוטבע עליהם ועושים כיף חיים בתהליך הגיוס, אבל אני חושב שלשכת עורכי-הדין האמריקאית הוציאה איזו תקנה נגד התנהגות כזאת, ולכן אנחנו חייבים להשתמש במכתב הסירוב התקני. אני בטוח שעם המקלות היה הרבה יותר כיף."
"סטודנטים עומדים בתור כדי לתת לנו את קורות החיים שלהם, ובכל זאת שיעור התחלופה אצלנו הוא 30 אחוז בשנה. ולא רק אצלנו. ככה זה בכל המשרדים, אצל כל העמיתים שלנו, בכל הענף. זה אומר שהעבודה שלי ממש לא קלה. איך מוכרים לסטודנטים את המצוינוּת של מקום העבודה הזה, כשבה-בעת אנחנו צריכים לוודא שחבילות נייר הצילום שמגיעות למשרד לא יגיעו קשורות בחבל – כי החבל פשוט מפתה מדי. צפוי שמפעם לפעם מישהו יתלה את עצמו, אבל אם זה יקרה בכל פעם שנקבל משלוח חדש של ציוד משרדי, אז יתחיל להיות די קשה לעבוד. "
"
נודע לי שבחור שהיה פעם שכיר פה עובד עכשיו כנהג אוטובוס. עד שמישהו אמר לי את זה, בכלל לא שמתי לב שעדיין יש אוטובוסים במדינה הזאת. פיטרתי את מי שסיפר לי את זה. עורכי-דין במשרד הזה לא אמורים לנסוע באוטובוסים. הם לא אמורים להשתמש בשום סוג של כלי רכב, בעצם. הם אמורים להיות פה, במשרד. לחייב לקוחות." (עמודים 7-13)ג´פרי בלקמן אינו שותף בכיר במשרד עורכי דין גדול, אך הוא מחברו של בלוג פופולרי בשם פרקליט אנונימי (www.anonymouslawyer.blogspot.com) אחד הבלוגים הפופולריים באינטרנט. בלקמן סיים לא מזמן את לימודיו בית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד והוא מתגורר בברוקלין, ניו יורק.
אני בכל אופן נהינתי וצחקתי.
אשמח אם תגיבו.
Article viewed 1603 times