השוטה מחצר המלוכה - פיליפה גרגורי
|
השוטה מחצר המלוכה - פיליפה גרגורי
השוטה מחצר המלוכה - פיליפה גרגורי . חורף, 1553. האינקוויזיציה רודפת את חנה גרין, נערה יהודייה בת ארבע עשרה, והיא נאלצת לברוח עם אביה מספרד. אך חנה איננה פליטה ככל הפליטים. היא ניחנה במתת "הראייה", היכולת לחזות את העתיד - כישרון יקר מציאות בתקופה הסוערת של מלכוּת בית טיוּדוֹר האנגלית. חנה מאומצת על ידי רוברט דאדלי, דמות כריזמטית וזוהרת, בנו של הלורד פּרוֹטֶקטוֹר, השולט בממלכה בפועל עד התבגרותו של המלך הקטין אדוארד. היא נשכרת כליצנית, כ"שוטה האלוהית", בחצר המלוכה של המלכה מרי, ובהמשך גם בזו של המלכה אליזבת, אך משמשת למעשה כמרגלת. הצעירה מוצאת את עצמה לכודה בין הפטיש לסדן, ביריבות בין המלכה מרי לאחותה החורגת, אליזבת. היא יודעת שסכנה גדולה מרחפת מעל ראשה - אישום בכפירה, בבגידה ובכישוף. חנה, שידה מובטחת לאחד בעוד היא מאוהבת באדונה, נאלצת לבחור בין חיי שלווה כפשוטת עם ובין התככים המסוכנים של משפחת המלוכה, הקשורים קשר אמיץ לכמיהותיה ולתשוקותיה שלה.
תרגום: אינגה מיכאלי
הוצאת אופוס
551 עמודים.
שנת ההוצאה 2006
תארו לכם עולם ששום דבר בו אינו בטוח. שהאמונה של היום יכולה מחר להשתנות ומי שהאמין בה ייכלא וייחשב לכופר. עולם שבו עליכם להאמין באמונת האמת, גם אם אינכם מסכימים עמה. עולם שבו אם תסירו את מבטכם לרגע מלחם הקודש תמצאו עצמכם בחדרי העינויים נמתחים עד שעצמותיכם נשברות וציפורני הידיים נעקרות. עולם שבו נשרפים אנשים חיים, וכל שיש בידי בני המשפחה לעשות, הוא להוסיף חומר בערה על מנת לקצר את התהליך. תחשבו על עולם שבו אסור לשאול שאלות, אסור לחקור. הידע כולו נמצא בחסות הכנסייה.
זהו העולם שבו חיו תושבי אנגליה בין השנים 1554-1558, בתקופת שלטונה של מרי העקובה מדם - בלאדי מרי. הספר השוטה מחצר המלכות מגולל את אירועי השנים המשמעותיות הללו. הסופרת משרטטת את מפת היחסים בחצר המלכות ההומה תככים ומזימות בגידות ומעט מאוד נאמנויות.
חנה השוטה, היא אחת הדמויות הנאמנות. אלה שהיא נאמנה לכולם, למרי, לאליזבת, ללורד דאדלי, לאביה ולעיתים אפילו לעצמה. היא יהודייה שברחה עם אביה מספרד בשל אימי האינקוויזיציה. האם נתפסה ועלתה על המוקד, והשניים ברחו דרך כל אירופה כדי להגיע לאנגליה ולהתיישב בה. חנה, בתו של מוכר הספרים, לבושה בגדי גבר ועוזרת לאביה בבית הדפוס שלו. היא גם יודעת את כל השפות האפשריות כולל: אנגלית, ספרדית, צרפתית, לטינית ואפילו עברית. היא מקווה שבאנגליה תוכל סוף סוף למצוא בית, אלא שאז היא פוגשת בלורד דאדלי אחד הדמויות החשובות של העת ההיא, הופכת להיות משרתת שלו ונשלחת אל חצר המלכות, להיות שוטה קדושה. ומכאן ואילך האירועים תופסים אותה בזה אחר זה ואיכשהו, היא תמיד נמצאת במקום שבו קורים הדברים.
מעבר לשירותה בחצר המלכות יש לחנה משפחה אבא וארוס, גם הוא ממשפחת אנוסים ספרדית ששינתה את שמה והשתקעה באנגליה. חנה רוצה להיות עצמאית, בעולם שבו נשים לא הורשו לעצמאות. היא משוטטת בלי פחד במצודת לונדון לבקר את הכלואים המואשמים בבגידה. היא מתעקשת לקרא ללורד דאדלי "אדוני" בעוד היא מכריזה שהיא עצמאית. היא מדלגת בין חצרות האחיות היריבות ומנסה להיות בסדר עם שתיהן. היא נמצאת בלב התככים ובכל זאת נשארת תמימה כזו שאינה מבינה שמשחקים בה. חנה היא דמות מלאה סתירות לא הגיוניות ומאוד לא אמינה בעיניי.
לדעתי, הסופרת מנסה לשחזר את הצלחת "בת בולין האחרת" באופן מאוד בולט. היא יוצרת אנלוגיה גלויה מדי בין הדמויות העכשוויות לדמויות בספר הקודם. הדמויות השתנו אבל התפקידים נותרו זהים:
מרי – הקדושה המעונה דומה עד מאוד לקתרין, אמה, גם היא קדושה מעונה, המאינה באמונת האמת, ובכוחו של האל להציל אותה. מרי שונה באקטיביות שלה אך גם היא נופלת בסופו של דבר אל פאסיביות משתקת.
אליזבת – היא העתק דמותה של אמה, אן בולין. שתיהן משורטטות כנשים חדות וחריפות פתייניות, בעיקר לגבי גברים נשואים. שתיהן צריכות תשומת לב אינטנסיבית.
חנה – בתפקיד מרי בולין, וכאן, לדעתי החולשה מרכזית של הסיפור. בעוד שבספר הקודם מרי היתה בעין הסערה, חנה מדווחת מהצד. אם בספר הקודם כאבתי את כאבה של האחות הנטושה, כאן מלחמת האחיות תוארה מבחוץ כשחנה היא רק משקיפה.
את תפקיד משפחת הווארד התובענית לוקח כאן לורד דאדלי כשהמניע הוא אהבתה אליו. המניע לא היה חזק דיו. הסופרת חיזקה את הקשר על-ידי איום שלו שהוא ילשין עליה שהיא יהודייה. אבל הוא היה חלש ולא שכנע אותי.
ובתפקיד המאהב, כמובן, ארוסה, דניאל, שהיא כל הזמן עסוקה בלשחק בו.
חנה מתארת התנהגויות של הדמויות בהווה ומשווה לדמויות בעבר, למרות שזהו מידע שאין אותו לחנה שכותבת בגוף ראשון. כמו מרי ואליזבת שמושווית כל הזמן לאמותיהן. חנה היא בכלל ספרדייה. מה לה ולאן בולין? מאיפה היא יכולה להשוות בניהן?
היא כותבת מתוך ידע היסטורי ולא ממקומה של מי שעושה את ההיסטוריה. לדוגמא: במלחמה על קאלה, היא כותבת שזו אחת מן המלחמות הקשות שידע העולם הנוצרי. כשאת על סיפון אוניה ובורחת, את לא חושבת במושגים האלה. יש הרבה חזרתיות, שקצת מעייפת, כאילו שאם היא תכתוב הרבה פעמים, הדברים יהיו אמינים יותר או הגיוניים יותר. היא כותבת הרבה על אמה שלה תמיד בהקשר של השריפה. בשום מקום אין אזכור ליחסים בניהן. מה חנה יודעת על אמא שלה, כאשה? לא חשבתי על זה עד לסקירה. זה בלט לי על רקע ההתעסקות שלה באמותיהן של הנסיכות.
עוד הערה קטנה על התרגום: בדרך כלל אני אחת שלא מתייחסת לבעיות הגהה. אני אוטומטית קוראת את מה שצריך להיות ולא את מה שכתוב. אבל בעמוד 387, כשהגעתי למשפט: "ברוכה הבאים לקאלה", נשברתי, ובחרתי כן לציין זאת בסקירה. נכון שיש הרבה עמודים, אבל ראוי שיעברו על הספר כהלכה לפני פרסומו.
שלא תבינו לא נכון. אהבתי את הספר. קראתי בו בשקיקה, הוא ריתק אותי. אין מה לעשות, ההיסטוריה, עולה על המציאות, והאירועים שקרו היו סוחפים. אבל אני לא יכולה להתעלם מהפגמים שמצאתי בו, ומהסיפור עצמו, שבסופו של דבר הוא חלש.
תודה לגל.
ביקורות באתר לספרים של פליפה גרגורי
הספר אפשר לראות באתר אופוס לחצו כאן
אשמח אם תגיבו
הוצאת אופוס
551 עמודים.
שנת ההוצאה 2006
תארו לכם עולם ששום דבר בו אינו בטוח. שהאמונה של היום יכולה מחר להשתנות ומי שהאמין בה ייכלא וייחשב לכופר. עולם שבו עליכם להאמין באמונת האמת, גם אם אינכם מסכימים עמה. עולם שבו אם תסירו את מבטכם לרגע מלחם הקודש תמצאו עצמכם בחדרי העינויים נמתחים עד שעצמותיכם נשברות וציפורני הידיים נעקרות. עולם שבו נשרפים אנשים חיים, וכל שיש בידי בני המשפחה לעשות, הוא להוסיף חומר בערה על מנת לקצר את התהליך. תחשבו על עולם שבו אסור לשאול שאלות, אסור לחקור. הידע כולו נמצא בחסות הכנסייה.
זהו העולם שבו חיו תושבי אנגליה בין השנים 1554-1558, בתקופת שלטונה של מרי העקובה מדם - בלאדי מרי. הספר השוטה מחצר המלכות מגולל את אירועי השנים המשמעותיות הללו. הסופרת משרטטת את מפת היחסים בחצר המלכות ההומה תככים ומזימות בגידות ומעט מאוד נאמנויות.
חנה השוטה, היא אחת הדמויות הנאמנות. אלה שהיא נאמנה לכולם, למרי, לאליזבת, ללורד דאדלי, לאביה ולעיתים אפילו לעצמה. היא יהודייה שברחה עם אביה מספרד בשל אימי האינקוויזיציה. האם נתפסה ועלתה על המוקד, והשניים ברחו דרך כל אירופה כדי להגיע לאנגליה ולהתיישב בה. חנה, בתו של מוכר הספרים, לבושה בגדי גבר ועוזרת לאביה בבית הדפוס שלו. היא גם יודעת את כל השפות האפשריות כולל: אנגלית, ספרדית, צרפתית, לטינית ואפילו עברית. היא מקווה שבאנגליה תוכל סוף סוף למצוא בית, אלא שאז היא פוגשת בלורד דאדלי אחד הדמויות החשובות של העת ההיא, הופכת להיות משרתת שלו ונשלחת אל חצר המלכות, להיות שוטה קדושה. ומכאן ואילך האירועים תופסים אותה בזה אחר זה ואיכשהו, היא תמיד נמצאת במקום שבו קורים הדברים.
מעבר לשירותה בחצר המלכות יש לחנה משפחה אבא וארוס, גם הוא ממשפחת אנוסים ספרדית ששינתה את שמה והשתקעה באנגליה. חנה רוצה להיות עצמאית, בעולם שבו נשים לא הורשו לעצמאות. היא משוטטת בלי פחד במצודת לונדון לבקר את הכלואים המואשמים בבגידה. היא מתעקשת לקרא ללורד דאדלי "אדוני" בעוד היא מכריזה שהיא עצמאית. היא מדלגת בין חצרות האחיות היריבות ומנסה להיות בסדר עם שתיהן. היא נמצאת בלב התככים ובכל זאת נשארת תמימה כזו שאינה מבינה שמשחקים בה. חנה היא דמות מלאה סתירות לא הגיוניות ומאוד לא אמינה בעיניי.
לדעתי, הסופרת מנסה לשחזר את הצלחת "בת בולין האחרת" באופן מאוד בולט. היא יוצרת אנלוגיה גלויה מדי בין הדמויות העכשוויות לדמויות בספר הקודם. הדמויות השתנו אבל התפקידים נותרו זהים:
מרי – הקדושה המעונה דומה עד מאוד לקתרין, אמה, גם היא קדושה מעונה, המאינה באמונת האמת, ובכוחו של האל להציל אותה. מרי שונה באקטיביות שלה אך גם היא נופלת בסופו של דבר אל פאסיביות משתקת.
אליזבת – היא העתק דמותה של אמה, אן בולין. שתיהן משורטטות כנשים חדות וחריפות פתייניות, בעיקר לגבי גברים נשואים. שתיהן צריכות תשומת לב אינטנסיבית.
חנה – בתפקיד מרי בולין, וכאן, לדעתי החולשה מרכזית של הסיפור. בעוד שבספר הקודם מרי היתה בעין הסערה, חנה מדווחת מהצד. אם בספר הקודם כאבתי את כאבה של האחות הנטושה, כאן מלחמת האחיות תוארה מבחוץ כשחנה היא רק משקיפה.
את תפקיד משפחת הווארד התובענית לוקח כאן לורד דאדלי כשהמניע הוא אהבתה אליו. המניע לא היה חזק דיו. הסופרת חיזקה את הקשר על-ידי איום שלו שהוא ילשין עליה שהיא יהודייה. אבל הוא היה חלש ולא שכנע אותי.
ובתפקיד המאהב, כמובן, ארוסה, דניאל, שהיא כל הזמן עסוקה בלשחק בו.
חנה מתארת התנהגויות של הדמויות בהווה ומשווה לדמויות בעבר, למרות שזהו מידע שאין אותו לחנה שכותבת בגוף ראשון. כמו מרי ואליזבת שמושווית כל הזמן לאמותיהן. חנה היא בכלל ספרדייה. מה לה ולאן בולין? מאיפה היא יכולה להשוות בניהן?
היא כותבת מתוך ידע היסטורי ולא ממקומה של מי שעושה את ההיסטוריה. לדוגמא: במלחמה על קאלה, היא כותבת שזו אחת מן המלחמות הקשות שידע העולם הנוצרי. כשאת על סיפון אוניה ובורחת, את לא חושבת במושגים האלה. יש הרבה חזרתיות, שקצת מעייפת, כאילו שאם היא תכתוב הרבה פעמים, הדברים יהיו אמינים יותר או הגיוניים יותר. היא כותבת הרבה על אמה שלה תמיד בהקשר של השריפה. בשום מקום אין אזכור ליחסים בניהן. מה חנה יודעת על אמא שלה, כאשה? לא חשבתי על זה עד לסקירה. זה בלט לי על רקע ההתעסקות שלה באמותיהן של הנסיכות.
עוד הערה קטנה על התרגום: בדרך כלל אני אחת שלא מתייחסת לבעיות הגהה. אני אוטומטית קוראת את מה שצריך להיות ולא את מה שכתוב. אבל בעמוד 387, כשהגעתי למשפט: "ברוכה הבאים לקאלה", נשברתי, ובחרתי כן לציין זאת בסקירה. נכון שיש הרבה עמודים, אבל ראוי שיעברו על הספר כהלכה לפני פרסומו.
שלא תבינו לא נכון. אהבתי את הספר. קראתי בו בשקיקה, הוא ריתק אותי. אין מה לעשות, ההיסטוריה, עולה על המציאות, והאירועים שקרו היו סוחפים. אבל אני לא יכולה להתעלם מהפגמים שמצאתי בו, ומהסיפור עצמו, שבסופו של דבר הוא חלש.
תודה לגל.
ביקורות באתר לספרים של פליפה גרגורי
הספר אפשר לראות באתר אופוס לחצו כאן
אשמח אם תגיבו
Article viewed 1666 times
הוספת תגובה