דיואי - ויקי מיירון
|
דיואי - ויקי מיירון
דיואי - ויקי מיירון. בבוקר הקר ביותר בשנת 1988, ויקי מיירון הגיעה כהרגלה לספרייה בהנהלתה בספנסר, עיירה קטנה ולא נודעת באיווה. יחד איתה הגיעה ספרנית נוספת, וכשהן ישבו לכוס קפה של בוקר, הן שמעו רעשים מוזרים. אחרי חיפושים הם גילו שהרעש מגיע מתיבת ההחזרות - תעלת מתכת שדרכה משתמשי הספרייה יכולים להחזיר ספרים לאחר שעות הפתיחה. הן פתחו את התיבה וגילו גור חתולים קטנטן, אפור, רועד מקור. ויקי אספה אותו לזרועותייה, עשתה לו אמבטיה חמה, וגילתה שהוא לא אפור, הוא ג'ינג'י מלכותי. הוא התכרבל בזרועותיה וכבש את ליבה. לאחר התייעצות עם שאר הספרניות, הוחלט להשאיר את המציאה בספרייה.
דיואי - ויקי מיירון (בשיתוף עם ברט ויטר)
Dewey - Vicki Myron with Brett Witter
הוצאת מטר,
2008
מאנגלית: אליענה אלמוג
252 עמ'
בבוקר הקר ביותר בשנת 1988, ויקי מיירון הגיעה כהרגלה לספרייה בהנהלתה בספנסר, עיירה קטנה ולא נודעת באיווה. יחד איתה הגיעה ספרנית נוספת, וכשהן ישבו לכוס קפה של בוקר, הן שמעו רעשים מוזרים. אחרי חיפושים הם גילו שהרעש מגיע מתיבת ההחזרות - תעלת מתכת שדרכה משתמשי הספרייה יכולים להחזיר ספרים לאחר שעות הפתיחה. הן פתחו את התיבה וגילו גור חתולים קטנטן, אפור, רועד מקור. ויקי אספה אותו לזרועותייה, עשתה לו אמבטיה חמה, וגילתה שהוא לא אפור, הוא ג'ינג'י מלכותי. הוא התכרבל בזרועותיה וכבש את ליבה. לאחר התייעצות עם שאר הספרניות, הוחלט להשאיר את המציאה בספרייה.
ויקי כבר חשבה הרבה זמן על להביא חתול לספרייה, טריק ידוע מסתבר. הדבר הופך את הספרייה למקום חם יותר, מזמין יותר, ידידותי יותר. ילדים יתלהבו מהרעיון, מבוגרים ימצאו חבר שיעביר להם את הזמן, וכשהג'ינג'י הגיע - היא הבינה שזה החתול המושלם לגדל בספרייה. הוא לא מפחד מבני אדם, הוא אוהב בני אדם, הוא מחפש את קירבתם, הוא תמיד יחפש יד מלטפת.
במהרה החתול זכה לשם דיואי, על שם שיטת הקיטלוג, ויותר מזה - דיואי חתול-ספרים. שם מלכותי לחתול מלכותי.
מהר מאוד צוות הספרייה וקהל הלקוחות גילה שדיואי הוא לא חתול רגיל. הוא חתול אוהב, משעשע, מבין, חכם ורגיש לצרכי בני האדם. אם יכנסו לספריה שני אנשים, אחד במצברוח מרומם והשני מדוכא, דיואי יגיד לשניהם שלום, אך ישב ליד המדוכא.
ספנסר זו עיירה שעברה הרבה שינויים לאורך השנים, אך בבסיסה נשארה כשם שהייתה. עיירה קטנה, כולם מכירים את כולם, הרוב עוסקים בחקלאות. המשבר הכלכלי שפקד את ענף החקלאות בשנות השמונים כמעט מוטט את ספנסר. ואז דיואי הגיע. הוא לא פתר את בעיות העולם והוא לא מצא מקומות עבודה, אך כשמובטלים טריים הגיעו לספרייה על מנת להתעדכן במאגר העבודות או על מנת ללמוד דברים חדשים מהספרים, דיואי הצליח לעודד אותם. נכון, עדיין אין להם עבודה, אבל יש להם חבר פרוותי שאכפת לו.
רק מי שיש לו חיית מחמד בבית יכול להבין את העניין הכביכול פעוט הזה. ובינינו - מה עוד יכול לרומם מצברוח מאשר לחזור הביתה אחרי יום קשה ושובר, ולהתכרבל במיטה עם יצור פרוותי שאוהב אותך ומנסה לנחם אותך בדרכו?
לא כולם אהבו את דיואי, והיו כאלה שהתנגדו לרעיון שיהיה חתול בספרייה, אבל רוב האנשים פשוט נשבו בקסמו.
הספר מתאר הן את חייו של דיואי והן את חייה של העיירה ושל הסופרת ומנהלת הספרייה, ויקי מיירון.
כל אוהבי החתולים יתגלגלו מצחוק כשהם יגיעו לפרק בו דיואי מגלה את נפלאות הקטניפ (קטניפ = צמח שמשפיע על חתולים כמו שאלכוהול או סמים קלים משפיעים על בני אדם. מרבית החתולים ישתוללו ויצאו מדעתם מרוב הנאה, ולאחר מכן ישכבו מעולפים). איזה חובב חתולים לא יצחק מרוב הזדהות כשנגלה שדיואי אוהב גומיות ויעשה הכל כדי לצוד אותן?
דיואי חי בספריית ספנסר במשך 19 שנה. הוטרינר (האיש היחיד בעולם שדיואי לא אהב) צפה שדיואי לא יחיה מעבר לגיל 12 בגלל בעיות בריאות, אך הוא המשיך לחיות. כל יום הוא חיכה לויקי מול דלת הספרייה ונופף לה כשהיא הגיעה (כן, נופף!). נשבר הלב כשויקי מתארת את היום הנוראי, בו היא הגיעה לספרייה ודיואי לא נופף לה.
במהלך חייו דיואי הפך להיות כוכב בקנה מידה עולמי. עיתונים מכל רחבי העולם פירסמו עליו כתבות, רשתות טלוויזיה (אפילו מיפן!) הגיעו לעיירה הקטנה על מנת לצלם את הכוכב.
קשה לענות על השאלה "למה?", מה היה מיוחד כ"כ בדיואי שהפך אותו לכזה כוכב. הוא היה יצור קטן ואוהב, יותר חביב ממרבית החתולים, אבל כוכב?
אז אולי אין תשובה לשאלה, אבל זה אכן מה שקרה. דיואי, חובב המצלמות ובני האדם, הפך להיות שם מוכר בכל בית.
בספר ויקי מיירון מתארת את הצלחתו, מתארת את האנשים שנסעו שעות ואלפי קילומטרים רק בשביל לראות את החתול הג'ינג'י שחי בספרייה. למה? ככה.
ספר שכל חובב חתולים חייב לעצמו. וכן, תדאגו שיהיה טישו בהישג יד בפרקים האחרונים בספר.
התמונה שהפכה את דיואי לכוכב.
כל מגדל חתולים יכול להעיד שהסיכויים שחתול יסכים להצטלם בכזו שלווה הם נמוכים להחריד.
אבל דיואי מכיר מצלמות, ודיואי רוצה לשמח את כולם, אז דיואי מצטלם בשמחה.
דיואי ביחד עם ויקי מיירון
דיואי יהפוך כל קופסא למיטהו ולא משנה עד כמה היא קטנה...
כתבת טלוויזיה על דיואי, לכל מי שלא מאמין שדיואי אכן מנופף לשלום לויקי בכל בוקר...
Dewey - Vicki Myron with Brett Witter
הוצאת מטר,
2008
מאנגלית: אליענה אלמוג
252 עמ'
בבוקר הקר ביותר בשנת 1988, ויקי מיירון הגיעה כהרגלה לספרייה בהנהלתה בספנסר, עיירה קטנה ולא נודעת באיווה. יחד איתה הגיעה ספרנית נוספת, וכשהן ישבו לכוס קפה של בוקר, הן שמעו רעשים מוזרים. אחרי חיפושים הם גילו שהרעש מגיע מתיבת ההחזרות - תעלת מתכת שדרכה משתמשי הספרייה יכולים להחזיר ספרים לאחר שעות הפתיחה. הן פתחו את התיבה וגילו גור חתולים קטנטן, אפור, רועד מקור. ויקי אספה אותו לזרועותייה, עשתה לו אמבטיה חמה, וגילתה שהוא לא אפור, הוא ג'ינג'י מלכותי. הוא התכרבל בזרועותיה וכבש את ליבה. לאחר התייעצות עם שאר הספרניות, הוחלט להשאיר את המציאה בספרייה.
ויקי כבר חשבה הרבה זמן על להביא חתול לספרייה, טריק ידוע מסתבר. הדבר הופך את הספרייה למקום חם יותר, מזמין יותר, ידידותי יותר. ילדים יתלהבו מהרעיון, מבוגרים ימצאו חבר שיעביר להם את הזמן, וכשהג'ינג'י הגיע - היא הבינה שזה החתול המושלם לגדל בספרייה. הוא לא מפחד מבני אדם, הוא אוהב בני אדם, הוא מחפש את קירבתם, הוא תמיד יחפש יד מלטפת.
במהרה החתול זכה לשם דיואי, על שם שיטת הקיטלוג, ויותר מזה - דיואי חתול-ספרים. שם מלכותי לחתול מלכותי.
מהר מאוד צוות הספרייה וקהל הלקוחות גילה שדיואי הוא לא חתול רגיל. הוא חתול אוהב, משעשע, מבין, חכם ורגיש לצרכי בני האדם. אם יכנסו לספריה שני אנשים, אחד במצברוח מרומם והשני מדוכא, דיואי יגיד לשניהם שלום, אך ישב ליד המדוכא.
ספנסר זו עיירה שעברה הרבה שינויים לאורך השנים, אך בבסיסה נשארה כשם שהייתה. עיירה קטנה, כולם מכירים את כולם, הרוב עוסקים בחקלאות. המשבר הכלכלי שפקד את ענף החקלאות בשנות השמונים כמעט מוטט את ספנסר. ואז דיואי הגיע. הוא לא פתר את בעיות העולם והוא לא מצא מקומות עבודה, אך כשמובטלים טריים הגיעו לספרייה על מנת להתעדכן במאגר העבודות או על מנת ללמוד דברים חדשים מהספרים, דיואי הצליח לעודד אותם. נכון, עדיין אין להם עבודה, אבל יש להם חבר פרוותי שאכפת לו.
רק מי שיש לו חיית מחמד בבית יכול להבין את העניין הכביכול פעוט הזה. ובינינו - מה עוד יכול לרומם מצברוח מאשר לחזור הביתה אחרי יום קשה ושובר, ולהתכרבל במיטה עם יצור פרוותי שאוהב אותך ומנסה לנחם אותך בדרכו?
לא כולם אהבו את דיואי, והיו כאלה שהתנגדו לרעיון שיהיה חתול בספרייה, אבל רוב האנשים פשוט נשבו בקסמו.
הספר מתאר הן את חייו של דיואי והן את חייה של העיירה ושל הסופרת ומנהלת הספרייה, ויקי מיירון.
כל אוהבי החתולים יתגלגלו מצחוק כשהם יגיעו לפרק בו דיואי מגלה את נפלאות הקטניפ (קטניפ = צמח שמשפיע על חתולים כמו שאלכוהול או סמים קלים משפיעים על בני אדם. מרבית החתולים ישתוללו ויצאו מדעתם מרוב הנאה, ולאחר מכן ישכבו מעולפים). איזה חובב חתולים לא יצחק מרוב הזדהות כשנגלה שדיואי אוהב גומיות ויעשה הכל כדי לצוד אותן?
דיואי חי בספריית ספנסר במשך 19 שנה. הוטרינר (האיש היחיד בעולם שדיואי לא אהב) צפה שדיואי לא יחיה מעבר לגיל 12 בגלל בעיות בריאות, אך הוא המשיך לחיות. כל יום הוא חיכה לויקי מול דלת הספרייה ונופף לה כשהיא הגיעה (כן, נופף!). נשבר הלב כשויקי מתארת את היום הנוראי, בו היא הגיעה לספרייה ודיואי לא נופף לה.
במהלך חייו דיואי הפך להיות כוכב בקנה מידה עולמי. עיתונים מכל רחבי העולם פירסמו עליו כתבות, רשתות טלוויזיה (אפילו מיפן!) הגיעו לעיירה הקטנה על מנת לצלם את הכוכב.
קשה לענות על השאלה "למה?", מה היה מיוחד כ"כ בדיואי שהפך אותו לכזה כוכב. הוא היה יצור קטן ואוהב, יותר חביב ממרבית החתולים, אבל כוכב?
אז אולי אין תשובה לשאלה, אבל זה אכן מה שקרה. דיואי, חובב המצלמות ובני האדם, הפך להיות שם מוכר בכל בית.
בספר ויקי מיירון מתארת את הצלחתו, מתארת את האנשים שנסעו שעות ואלפי קילומטרים רק בשביל לראות את החתול הג'ינג'י שחי בספרייה. למה? ככה.
ספר שכל חובב חתולים חייב לעצמו. וכן, תדאגו שיהיה טישו בהישג יד בפרקים האחרונים בספר.
התמונה שהפכה את דיואי לכוכב.כל מגדל חתולים יכול להעיד שהסיכויים שחתול יסכים להצטלם בכזו שלווה הם נמוכים להחריד.
אבל דיואי מכיר מצלמות, ודיואי רוצה לשמח את כולם, אז דיואי מצטלם בשמחה.
דיואי ביחד עם ויקי מיירוןדיואי יהפוך כל קופסא למיטהו ולא משנה עד כמה היא קטנה...כתבת טלוויזיה על דיואי, לכל מי שלא מאמין שדיואי אכן מנופף לשלום לויקי בכל בוקר...
Article viewed 1556 times
Anonymous
1. קראתי. חמוד בהתחלה ולאט לאט סתמי
Anonymous
2. למה לכל הרוחות צריך לספר את הסוף בביקורת????????????????
הוספת תגובה