פרח ברים - ליה ג`ייקובסון

:

ימי ולילותיי ההרסניים והמושחתים כמארחת במועדון לילה בטוקיו.

הוצאת ידיעות ספרים
פן הוצאה לאור
ספרי חמד
שנת ההוצאה 2009
380 עמוד.
תרגום : אושרת דותן

מהכריכה האחורית  :

.

אף פעם לא חיבבתי את היפנים בתור עם. סקרנית לגביהם? כן ומאד. קראתי הרבה ספרים על היפנים אז (בתקופת הקיסרות השוגונים) ועכשו - בתקופה המורדנית. האופי היפני קשה לי. האכזריות שלהם, כלפי עצמם וכלפי האחרים. הקודים השונים שלהם על הכבוד ועל החיים. הצייתנות שלהם, האוטומטיזם. כל זה משך אותי ודחה אותי.
אך הפעם ממש קיבלתי בחילה. בחילה וזעם.
יש להבהיר, את הבחילה והגועל קיבלתי מהיפנים ולא מהספר.
הספר זורם וכתוב בהומור ושנינות.

זהו ספר אוטוביאוגרפי.
ליה היא בחורה אמריקאית. כבת 20, בעלת תואר ראשון במדעי יפן, (או משהו דומה) מגיעה ליפן לשפר את היפנית שלה. היא סוחבת איתה מטען לא קל. יחסים לא יציבים עם הוריה. עבר של אנורקסיה. עבר (וגם הווה) של ידיים חתוכות על ידי סכין. עבר (וגם הווה) של הרס עצמי, החשק להכאיב. היא מקבלת ויזה להיות מורה לאנגלית ביפן.  משפחה יפנית "מאמצת" אותה והיא גרה אצלם. לליה קשה לקבל את ההרגלים של היפנים. היא לא מוכנה/רוצה/בנויה לקבל על עצמה את ההתנהגות שלהם, ומה שבעיניה נראה כצביעות. למשל היא לא מוכנה לעבוד, לאחר שעות העבודה שלה , ללא תמורה. ולכן מחליטים שהיא עצלנית ולא מוכנה להשקיע.

ליה היא שונה ובולטת בין היפנים. גובה 178, בלונדינית.

אחרי זמן מה ליה מפוטרת מעבודתה ולכן גם מאבדת את מקום מגוריה.

לכן היא מחליטה להיות מארחת בברים. (אגב, מוזכרות שם גם 2 מארחות ישראליות).

מי שכותרת משנה של הספר , ריתקה אותו, יכול להרגע. אין כאן מין, אין כאן סקס.
כפי שליה מסבירה : " נראה כי ההיררכיה של עולם המיזו שובאי (תענוגות חולפים) מתחילה מלמטה : בתחתית מצויים אותם המוסדות המציעים את השירותים המיניים ביותר תמורת סכום כסף הזעום ביותר, ולמעלה נמצאים המוסדות היוקרתיים ביותר, שבהם ניתנים שירותי המין המצומצמים ביותר עבור סכום הכסף הגבוה ביותר. המדרגה היקרה ביותר של תעשית המין הרווחית של טוקיו שלא כרוכה במין. תחת זאת היא משווקת פשטות, סגנון, אלגנטיות, אקסקלוסיביות, אותנטיות ואהבה רומנטית" (עמוד 70).

מה כן התפקיד שלה? לשבת בבר, לארח חברה לגברים. לשכנע אותם לשתות בלי הפסקה. ללטף את האגו שלהם. להיות שטיח לרגליהם. להתרפס. ולהזכיר היא בת 20, הם בני 50+.

על כל המערך הזה, מופקדת ומפקד "מאמא". הבחורות יוצרות תלות בה. עד כדי כך, שהן עושות הכל כדי לרצות אותה. "ובאשר למארחות שעבדו תחתיה, היא ידעה שרבנו בשנות העשרים המוקדמות שלנו, ושאנחו מאד מאד רחוקות מהבית. היא הייתה עבורנו ההתגלמות האהבה האימהית שכמהנו לה, אבל פחות או יותר דרשה את נשמתינו בתמורה. היא היתה חרב הפיפיות החדה ביותר שהתאהבתי בה אי פעם" (עמוד 113).

הגבר היפני, מעביד את עצמו למוות. ואז כאשר מגיע הערב, במקום ללכת הביתה, הוא הולך למארחות. שם כאמור, בחורות צעירות (גיל 25 כבר נקראת זקנה ), יצחקו מבדיחות שלו, ישרתו אותו, יגידו כמה הוא נהדר. בתמורה הוא אמור לשתות ללא הפסקה, להשתכר, לבזבז כסף. וגם לקנות משקאות לבחורות. וגם הן משתכרות. וכך לילה אחרי לילה. הבחורות הם כלי וזה הכל.

"תפקידנו ב"פאלאס" היה להיות חסרות אישיות משל עצמנו עד כמה שזה אפשרי. המארחת האידיאלית דומה לבובה מתנפחת: פלסטיק מושלם מבחוץ, חלולה מבפנים. החלל הזה חיוני כדי להוות כלי שמכיל את הפנטזיות של הלקוחות. המארחת היא מסך ריק שעליו יכולים הלקוחות להקרין את חלומותיהם" (עמוד 187)

וכך לילה אחרי לילה. משעות הערב ועד אמצע הלילה. ליה מגיעה למועדון, שותה ללא הכרה משתכרת, מקיאה, שותה עוד ועוד. את הכסף שהיא מרויחה, היא מבזבזת. ובימים החופשיים שלה היא יוצאת לבלות בברים גם, ומחפשת גברים שישלמו עליה.

היא אלכוהליסטית, אנורקסית, בולמית, מבזבזת כספים, חותכת את עצמה, מתרפסת.

וברור שמעל הכל שולטת היוקוזונה.

אני חטפתי גועל.

2 קטעים שאהבתי .
במלונות לפי שעה ביפן  אין פקיד . כדי לא להביך. "לפיכך ישנה רק מכונה אוטומטית. בכפתור אחד בוחרים מספר השעות שרוצים לבלות במלון, החל משעה אחת ועד לשני לילות. הכפתור השני מסובך מעט יותר ובאמצעותו מביט הזוג או ליתר דיוק הגבר, שמשלם בדרך כלל - בתמונות של החדרים שונים ובוחר בחדר שהאוירה שלו הכי מוצאת חן בעיניו. כאשר הוא מכניס את הסכום הנכון למכשיר, המפתח יוצא" (עמוד 148)

ומשהו שמסכם. המילה "בעל" ביפנית מורכבת מ אדון + אדם. ורעיה מורכבת מהסימנים בית + בתוך.

ממליצה לקרוא את הספר

 כתובת אתר האינטרנט שלה: www.geisha-interrupted.typepad.com

אשמח אם תגיבו

 ביקורות האתר לספרם של ליה ג`ייקובסון