ראיון עם שרה אהרוני

שרה אהרוני ילידת ישראל, 1953. בעלת תעודת הוראה בספרות, לשון ומתמטיקה. במשך 20 שנה עסקה בהוראה ושימשה מורה, מחנכת ומנהלת בית-ספר. הקימה את הוצאת ספרים מקסם יחד עם בעלה, מאיר. שרה , הוציאה ספר "אהבתה של סלטאנת". ספר שנגע בנימים של הרבה אנשים. חלק מההמלצות על הספר: ההמלצה שלי על אהבתה של סלטנאת ההמלצה של אילה על אהבתה של סלטנאת ההמלצה של פלורה  על אהבתה של סלטנאת על הספר, מהעטיפה האחורית :

"סלטאנת יעקובי נולדה בליל חורף קר בעיירה גולפיגאן, השוכנת הרחק מדרום-מערב לטהראן. בתעודת הזהות האיראנית נרשמה, כנהוג, רק שנת הלידה - 1930."
"פתיתי השלג צללו ונערמו בקצב גובר והולך ברחובות העיירה כאשר פקע פקק הלידה של טאג'י, אמה. היא ניתקה מהחלון, ועיניה, שעקבו עד כה אחר הלובן המכסה את כיעורו של ה'מחלה', הרובע היהודי העני שבו התגוררה, נחפזו כעת לבחון את סממן הלידה."
"מזל טוב טאג'י, יש לך בת, מלכת יופי. זאת מלכה אמיתית! מה דעתך לקרוא לה סלטנאת?"
לאט ובסרבנות נשלחו ידי האם אל התינוקת. היא אחזה אותה בזרועותיה בהססנות ובחנה את גופה הצנום. מן הפנים הזערוריות הזרועות כתמים אדומים הופנו אליה עיניים עצומות… טאג'י העוותה פניה והרחיקה ממנה את התינוקת.
"אלוהים, מה זה הפרצוף הזה? אילו כתמים דוחים. בשביל הדבר הזה התאמצתי כל כך וסבלתי את כל הכאבים? וזה אפילו לא בן."
המפגש הראשון הזה קבע את גורל היחסים בין השתיים.
סלטנאת נשלחה בגיל צעיר לשרת באחוזה גדולה של משפחה עשירה. יופיה, שכלה החריף ושמחת החיים שלה כבשה עד מהרה את לבו של בנו המבוגר של בעל האחוזה. בין השניים נרקמו יחסי ידידות שהפכו עד מהרה לסיפור אהבה סוער והם החליטו להינשא. בלב פועם ובהתרגשות ציפתה סלטנאת לחייה החדשים, אך אמה הקנאית סירבה לאפשר את הנישואים האלה, מפני שפחדה שבתה תתכחש למשפחתה ותתנשא עליה.
היא כפתה על בתה אירוסין לבן המעמד הנמוך שהתכונן לעלות לארץ ישראל. סלטנאת נאלצה להיפרד מאהובה העשיר ולעלות ארצה. היא הקימה משפחה, ילדה ילדים אך לא שכחה את אהובה הרחוק.

שרה אהרוני (1952), מורה ומנהלת בית ספר לשעבר,
פרסמה עד כה סדרת ספרים על ישראל ושישה ספרי ילדים.

ביקשנו לראיין את שרה בקומונה. והרי הראיון.

אילה

אירוח שרה אהרוני- מחברת הספר אהבתה של סלטאנאת

,ראשית, תודה לשרה על היענותה לבוא ולהתארח ולהשיב לשאלות שקשורות בספר ובה כמחברת הספר.
שיהיה לכולנו אירוח פורה ומפרה כאחד.
חג שמח 

הילה בסגול

לשרה אהרוני - אמא שלי ואני קראנו את הספר, וכל כך נהננו ממנו, אח"כ אני זוכרת שישבנו יחד על כוס קפה והעברנו חוויות מן הספר, את ההתרשמויות שלנו. 
מאוד נהננו מן הספר ועל כך תודתנו הכנה..
יישר כוח
אסנת.

 

נורית

שלום שרה, קיבלת ממני הרבה מיילים, וכולם כמעט בנוסח אחד.
"רציתי ליצור קשר עם שרה לגבי הספר שלה אהבתה של סלטנאת... אם את יכולה לתת לי את המייל שלה אני מאד אשמח, מאד אהבתי את הספר והייתי רוצה לומר לה את זה! "

"לנוריתה שלום.
כרגע סיימתי לקרוא בשקיקה את הספר אהבתה של סלטנאת.
בספר ישנם כל כך המון דברים משותפים למשפחתי .
לאימי ז"ל קראו סלטנאת, לסבי ז"ל אבי אימי קראו יצחק וגם הוא סחר בבדים בכפרים, לחלק מהאחים של אימי אותם שמות כמו אחיה של סלטנאת וגם הם חיו בגולפייגן וגם בטהרן ועוד ועוד .
הייתי מאוד מאוד רוצה ולו פעם אחת לפגוש את הסופרת ואת אימה סלטנאת .
אשמח אם תוכלי להעביר את הפרטים שלי.
בברכה"

נהנתי מכל רגע של קריאה.
בתור בת לעולים מאירן מהעיר הגדולה טהרן שגם הם גדלו במהלה,
אך אף פעם לא רצו לספר לי את סיפור ילדותם,
ליבי נצבט והבין זאת לאחר קריאת ספר מדהים זה
כל הכבוד שרה אהרוני ריגשת אותי עד דמעות!

שלום
אשמח אם תעבירי את כתובת המייל שלי למחברת
ברצוני לכתוב לה ולשאול אותה (גם אני ממוצא פרסי) 


שלום לך...
אני כמובן קוראת, רואה סרטים וכל דבר הקשור לעברם של הוריי ז"ל .מאוד הייתי רוצה לשאול שאלות..לדעת יותר לשמוע יותר ..הוזכרה העיר סננדאג בספר ...אשמח לדעת יותר על הכפר הנ"ל... 
כמו כן המון מילים שמוזכרות כל כך מוכרות מהבית..אם כי השפה לא שלמה..מאוד מעוניינת לדעת על המתכון שהוזכר שם "חאלווה"....
אשמח לשמוע מהמחברת עצמה..האם אפשר להשיג את כתובתה באימייל?

ועוד ועוד

האם אחרי ששלחתי לך את המייל שלך נוצר הקשר?

שרה אהרוני

לקוראי הספר "אהבתה של סלטנאת"

שלום לכולכם.
אני שמחה להתארח בקומונה ולענות על שאלותיכם.
עד כה קיבלתי פניות מקוראים באמצעות הבלוג של נוריתה והשתדלתי להשיב לכולם.
אם במקרה לא הגיעה תשובתי למי מכם, אני ידעו אותי ואשיב בשמחה.
אתם מוזמנים להעלות את שאלותיכם.
שרה אהרוני

 

נורית

מהספר, עד כמה הסיפור הוא אמיתי?

שרה אהרוני

אמיתות הסיפור:

תשתית הספר מבוססת כולה על מציאות שהתרחשה. הדמויות כולן הן חלק אינטגראלי של המציאות המתוארת בספר.
השמות ברובם הם אותנטיים, חלק קטן מהשמות שיניתי מטעמים מובנים.
מובן שלתשתית הסיפור הוספתי תיאורים ודיאלוגים פרי דמיוני.

נימרוד

אשמח לשמוע על תהליך ההוצאה לאור, מהזווית שלך- כמה טיוטות היו לך? כמה זמן לקח תהליך השכתוב והעריכה? לכמה הוצאות שלחת עותק? מה היה קשה? מה היה נחמד?

 

שרה אהרוני

תהליך ההוצאה לאור:

בעניין הטיוטות - קשה לי לנקוב במספר הטיוטות. אני מקלידה ישירות למחשב את הסיפור כפי שהוא עולה בראשי. במהלך הכתיבה אני משנה לעתים מילה או שורה או קטע שלם.
בסיום הכתיבה אני קוראת שוב ושוב מספר פעמים, מוחקת ומתקנת,  
שלחתי את העותק לארבע הוצאות לאור.
מצאתי את עצמי חיה את הסיפור. כל תהליך הכתיבה הוא חוויה מיוחדת במינה. זה כמו לנהל חיים כפולים בעת ובעונה אחת: החיים במציאות והחיים שבספר שהופכים לדומיננטיים ביותר. הייתי מחכה בקוצר רוח לזמן ההתחברות עם הדמויות ועם העלילה.
הקושי היה בעניין חשיפת השמות: בכתיבה הראשונה, המקורית, שילבתי את כל השמות האותנטיים, כי רק באופן הזה יכולתי להזדהות עם הדמויות ולהתקשר לתהליכים ולסיפור בכללותו. בשלב שלפני הגשת הספר לדפוס הייתי צריכה להחליט, האם לשנות את כל השמות או את חלקן. הקושי הגדול ביותר היה בהחלטה בנוגע לשמה של אמי (סלטנאת). בסופו של דבר אמי פתרה לי את הדילמה בעניינה כשנתנה לי את אישורה להופעת שמה (אגב, בעברית שמה צפורה).

נמרוד

וכמה שונה התוצר הסופי מהטיוטא שנשלחה?

 

שרה אהרוני

עבודה עם העורך:

התמזל מזלי לעבוד עם עורכת מקסימה, לילך פלדמן, שהפגינה שילוב של מקצועיות ורגישות. בהנחייתה הברוכה נאלצתי לוותר מחד גיסא על כמה סצינות לטובת הרצף הסיפורי וההיצמדות לסיפורה של סלטנאת, ומאידך גיסא הוספתי כמה סצינות חיזוק. 
לילך הציעה לי לשמור על כל סצינה שהשלתי מהספר על מנת להרחיב וליצור ממנה ספר בפני עצמו. ימים יגידו...

נמרוד

רעיון טוב. תודה ובהצלחה

 

נורית

איך נודע לך על הסיפור של אמך?

טיפין טיפין? חלחל במשך כל החיים
או בבת אחת? התישבה וסיפרה

שרה אהרוני

איך נודע לי על הסיפור של אמי:

עוד בילדותי המוקדמת אמי נהגה לספר לי את סיפור חייה. היא היתה נאנחת ואומרת שעל מה שעבר עליה צריך לכתוב ספר.
אני מתארת לעצמי שלא העלתה על דעתה שבאחר הימים האמירה הזאת תתגשם.
כשבגרתי, נהגתי לשתף את אמי בטיולים המשפחתיים שלנו בארץ ובחו"ל (מאז מותו של אבי). בביקורינו ברומא,בפריס ובלונדון התעורר סיפורה מחדש, כי המקומות הללו הזכירו לה את  דווד, אהוב נעוריה, שניהל עסקים חובקי עולם ובערים הגדולות באירופה היו לו מוקדי עסקים. היא סיפרה לי שוב, אלא שהפעם, כיוון שהייתי כבר אישה בוגרת, היא נידבה לי פרטים רבים נוספים, שמן הסתם לא התאימו לאוזניה של ילדה קטנה.
כששמעתי את הסיפר נפלה אצלי ההחלטה להביא את הסיפור אל הכתב.

נעמה יערי

לא קראתי עדיין את הספר, אבל מהסקירה שקראתי, חשבתי שזה בטח היה מכאיב להתוודע לכל הכאב שאימך עברה. ורציתי לשאול האם היא ניסתה אי פעם ליצור קשר עם אהובה בטהרן? 
יתכן שזה מוזכר בספר, אך לא קראתי אותו עדיין.
נעמה

שרה אהרוני

אכן הסיפור הכאיב. במהלך הכתיבה דמעתי ובכיתי. אני שומעת מקוראים רבים שהגיעו לידי בכי ודמעות ואני רואה בכך  הזדהות מוחלטת עם ההתרחשויות ועם הדמויות.
יחד עם זאת, הכתיבה עזרה לי להוציא את הכאב ולהתנקות. זה היה נפלא.
בספר מופיע עניין הקשר עם דווד, אהובה בטהרן. היו חילופי מכתבים בינו לבין אבי, בעלה של סלטנאת, שביניהם נוצרה הערכה הדדית. באמצעות המכתבים התעדכנו שני הצדדים בנוגע להמשך חייהם.

אילה

לי יש שאלה לגבי קצב סיפור הסיפור, קראתי אותו ביום אחד. הקצב היה מהיר. חשתי מעין דחיפות באירועים ובקצב הסיפור.
האם כך היה גם תוך כדי ואופן הכתיבה שהשפיעה (עלי ואולי על עוד רבים) על קריאת הסיפור ? האם הסיפור נכתב במהירות?
מעניין אותי לדעת.

אילה

 

שרה אהרוני

קצב הסיפור:

אכן, הכתיבה קלחה. הסיפור זרם מתוכי החוצה. ללא מעצורים, ללא תכנון. כתבתי וכתבתי ונהניתי.

אילה

אני רוצה להודות לשרה על הסיפור המיוחד לך ולאימך ששיתפה אותך ואותנו בסיפור.
הסיפור הותיר עלי רושם רב. תוך כדי הקריאה הזדהיתי עם הכאב שנגרם לסלטאנאת ועם עוד הרבה מהדברים שסופרו בספר.

לקח לי לפחות כמה ימים עד שהחזקתי ספר אחר ביד.

שאלה לי, שעלתה תוך כדי ובסיום קריאת הספר:

האם יש בדעתך לכתוב ספר המשך?

האם יש פניות מצד הקוראים לספר המשך?

שרה אהרוני

ספר המשך:

תודה על דברייך. 
אני מוצפת בפניות של קוראים לכתוב המשך לספר זה.
קוראים מבקשים שאכתוב סיפורים נוספים על קורותיה של יהדות איראן.
רבים מבקשים שאכתוב ספר על אבי.
את אבי ז"ל אני אוהבת ומעריצה. בשלב זה אין בכוונתי לכתוב עליו ספר, אבל דמותו מלווה אותי כל הזמן. אני כותבת כעת ספר חדש על המציאות הישראלית האקטואלית והדמות של אבי פרצה את תוך אחת מדמויות הספר והשתלבה בו. 
אני מקווה שבעתיד אחזור לכתוב עוד על יהדות איראן.

אילה

מהן השאלות הנפוצות ביותר שאת נשאלת בהקשר לספר

 

שרה אהרוני

שאלות נפוצות
אני נשאלת על ידי קוראים על תהליך הכתיבה, מה מהפרטים בספר הם אמיתיים, תגובתה של אמי לספר,  תחושתי בנוגע לתגובת אבי לספר אילו היה בחיים, תגובת המשפחה של אבי לספר, מה היו מקורות המידע שלי (אני ילידת הארץ), האם אני כותבת ספר נוסף,

אילה

הרצאות בעקבות הספר

שרה יקרה,
בעקבות הספר בטח את מקבלת ונענית לפניות רבות לדבר על הספר.
אם זה לא חוצפה לשאול: 
מאיזה גוף, שאולי לא ציפית לקבל פניה לשאת דברים, אכן קיבלת פניה כזו ונענית לה?

שרה אהרוני

הרצאות בעקבות הספר

אכן, אני מקבלת פניות לדבר על הספר. כל פניה בעיני מבורכת, מפניות של חוגי בית וחוגי יוצרים ועד לגופים גדולים. בין השאר שמחתי לקחת חלק ביום עיון שהתקיים באוניברסיטת תל אביב בנושא "יוצרים ישראלים כותבים על איראן". אתמול הוזמנתי להרצאה בכנס של עובדי סטימצקי בנתב"ג וגיליתי קבוצה של צעירים נמרצים ופעילים, קוראי ספר.

 

נורית

אלו הפונים אליך במייל

מה הם בדרך כלל שואלים?

 

אני לא יודעת אם הספר היה רב מכר

 

שרה אהרוני

רב מכר

הספר רב מכר. עד כה נמכרו 20,000 עותקים.

תמי

שלום שרה

עדיין לא קראתי את הספר, מקווה שהוא יגיע אלי בקרוב. (אני לא חיה בארץ).

ובכל זאת אשמח לשמוע ממך על דרכי השיווק, האם עברת בחנויות באופן אישי, האם היו כתבות במדיה, מה רמת החשיפה שהיתה לספר?

תודה.

שרה אהרוני

דרכי שיווק

מכיוון שהספר יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים, ההוצאה דואגת לשיווקו באמצעים שונים, כגון: הצבת הספרים בחלונות הראווה של חנויות סטימצקי ופרסום בעיתונים.
החשיפה העיקרית לספר נעשתה מפה לאוזן. קוראי הספר הם השגרירים הנאמים שלו.
כמו כן היו לי מספר ראיונות ברדיו, אני מוזמנת להרצאות, בשבוע האחרון פורסמה כתבה בשבועון "לאישה". 

נורית

חוץ מהספר הזה, לא כתבת יותר האם פשוט החלטת לכתוב על אמך
או שיש משהו בקנה עוד?

שרה אהרוני

כתיבת ספר נוסףו

כפי שציינתי, אני כותבת כעת ספר נוסף, על המציאות הישראלית העכשווית. הספר נמצא בשלבי כתיבה אחרונים.

נורית

כאשר את לא כותבת מה את עושה?

 

שרה אהרוני

 

כשאני לא כותבת
כשאני לא יושבת וכותבת את הרומן, אני כותבת דברים אחרים. הכתיבה היא חלק בלתי נפרד מחיי. יחד עם בעלי אנחנו כותבים ומוציאים לאור ספרי מידע על ישראל במתכונת אנציקלופדית. השנה יצא לאור ספרנו ה-14:"ספר ישראל - 60 שנה למדינה" בהוצאת מקסם.

תגל

לגברת שרה אהרוני הנכבדה

לצערי נבצר ממני בימים האחרונים להכנס לקומונה
וכך ידעתי על האירוח הזה רק לפני מספר דקות,
כך שלא הספקתי לחשוב על שאלות.
לכן, רק רציתי לספר שקראתי את הספר ואהבתי אותו עד מאוד
הספר מרגש ומרגיש אותנטי לחלוטין.
נסחפתי בשטף הקריאה והרגשתי נטעמת באווירה
תודה רבה 

ההמלצה של תגל  על אהבתה של סלטנאת 

שרה אהרוני

תודה תגל

 

נעמה יערי

מדוע אביך התכתב עם דווד ולא אימך?

 

שרה אהרוני

בסיפור מתוארת אחת הטרגדיות של סלטנאת, כשאמה אסרה עליה ללמוד. לכן לא ידעה קרוא וכתוב.
בשלב מאוחר למדה בישראל קרוא וכתוב בעברית. 
לכן נושא כתיבת המכתבים היה נתון בידי אבי.

נורית

 

שרה, כאשר אני חושבת, לא זוכרת שמישהו לא אהב את הספר

 

שרה אהרוני

תודה רבה. את מקסימה.
העידוד שאני מקבלת מקוראיי מזניק אותי לכתיבת ספר הבא.

נורית

ספרי קצת על האוכל

את יודעת להכין אות? תעני בזהירות, כי אם כן, אני יכולה תמיד לברר איפה את גרה.

שרה אהרוני

אוכל

תתפלאי, אבל אני יודעת לבשל את כל המאכלים שהופיעו בספר, ומאכלי העדה נוספים שלא הוזכרו.

נורית

ולא נבהלת מה"איום" שלי?

אני "מתה" על חלבה

שרה אהרוני

חלבה: לא נבהלתי.
חלבה ישראלית או איראנית?

נורית

חלבה, מתוקה. אני לא גזענית, כל חלבה היא טובה.
לא מכירה את החלבה האיראנית

נוריתה

אצלי באתר, נכנסו להמלצה על הספר שלך
יותר מ 1100 איש
(ויש גם בבלוג תפוז)

ככה , סתם לידע

שרה אהרוני

יותר מ1100 וואו

 

נורית

אמרת, שההמלצה עוברת מפה לאוזן

מה את חושבת על בלוגרים שכותבים סקירות, זה עוזר?

שרה אהרוני

בלוגרים

בהחלט. הייתי צריכה לציין זאת בפירוט. לבלוגרים שכותבים סקירות יש תפקיד ממשי בקידום תרבות הקריאה. בימינו, כשקהל כל כך גדול חשוף לאינטרט ומחפש מידע במגוון רחב של תחומים, הבלוגרים מספקים את הגירוי הראשוני ומסייעים בחשיפה ממשית לספר.

נעמה יערי

אני בטוח אקרא את הספר בעקבות ההמלצות והתכתבות זו.

נורית

כדאי לך נעמה

את תאהבי

 

שרה אהרוני

קריאת הספר

מאחלת לך קריאה מהנה.

תמי

שרה, המון תודה

על התשובות המפורטות ועל הסבלנות.
בקרוב נערוך את הראיון ונעלה אותו באתר של נורית.
מרתק לקרוא על תהליך הכתיבה של הספר, נשמח אם תישארי איתנו בקומונה.

תודה. 

 

שרה אהרוני

תודה,
היה לי הנועג להיות אתכם. אשמח כמובן להשתתף בקומונה.

תמי

נשמח,
גם אני כבר מחכה לקרוא את הספר. תודה.

נורית

לפני הפרידה, מה היית רוצה שנשאל אותך, ושכחנו לשאול?

מה עוד היית רוצה לספר לנו?

שרה אהרוני

מה אני רוצה לספר

אספר על תגובות של קוראים לספר:
תחילה תגובתה של אמי.
כשקיבלתי מידיעות ספרים את הספר נסעתי ישירות אל אמי. היא הראשונה שזכתה לראות את הספר המהודר ששמה מתנוסס עליו באותיות מעוטרות, התרגשותה היתה גדולה ומיד ישבתי לספר לה את הסיפור עמוד אחר עמוד (כיוון שקריאתה איטית). בשלב מסוים התחילה גם היא לספר לי, וכך יצא ששתינו ביחד סיפרנו את הסיפור ווהיינו שני קולות של לאותה יצירה. פנטסטי..

תגובות נוספות: קוראת שעולה במדרגות לעבודה ולא במעלית כדי שתספיק לקרוא עוד עמוד. קורא שהודיע לו שהספר שינה את סדרי החיים בבית. 
הקוראת הצעירה ביותר שהתקשרה אלי היא ילדה בת 12 מקיסריה שאמרה שקראה שלושה ספרים ואהבה את הכתיבה שלי ושאלה אם כתבתי עוד ספרים. היא גרמה לי עונג רב וחיזקה בי את הביטחון בדור הצעיר, עתיד מדינתנו, שאינו מסתפק בתוכניות הריאליטי אלא גם קורא ספרים לעומק. 

התגובה המרגשת ביותר היתה של אישה כבת גילי, ילידת הארץ, שקראה ואהבה את הספר והחליטה לספר אותו לאמה, מכיוון שנולדה באיראן. האם הקשיבה בלהט לסיפור וכשתיארה הבת את דווד, אהובה של סלטנאת, שאלה אותה: דווד, הבן של חנום בוזורג? הבת היתה המומה, היא טרם הגיעה לקטע על חנום בוזורג, אמו של דווד. היא שאלה: אמא, איך את יודעת? והאם עונה: דווד הוא הבן דוד שלי. הצטמררתי מהסיפור. הרגשתי איך המילים יוצאות מתוך הספר ומקבלות חיים משל עצמן. לא יכולתי לדמיין מצב כזה שלדווד, שמעולם כף רגלו לא דרכה במדינת ישראל, תהיה שלוחה משפחתית כאן, אצלנו, בחולון. 
הקוראת ביקשה שניפגש, הסכמתי ליצור אתה קשר אבל איבדתי את הטלפון ואת השם, ועל כך אני מצרה.
אולי, באמצעות הבלוג הזה היא תחזור אלי ונקיים את המפגש המובטח.

פיית ההגשמות

תודה רבה לשרה

שרה, אמנם לא שאלתי אך קראתי בעיון את תשובותייך. 
תודה על זמנך, ועל סבלנותך. 
לא קראתי עדיין את הספר אבל בהחלט מעורר רצון לקרא. 
המשך ערב נעים.

שרה אהרוני

פיית ההגשמות,
תודה. ערב טוב גם לך.

גלי

 

תודה על האירוח ועל תשובותיך. אומנם
לא קראתי עדיין את הספר, אך עוררת בי סקרנות לקראו.

 

שרה אהרוני

גלי,
אשמח מאוד אם תקראי. המשך ערב נעים.

שוש

תודה על ההמלצות ותודה לך שרה .גם אני אקרא יש לי את הספר בבית.

ציפי

החמצתי את הראיון עם שרה אמש , כי הייתי בטכס קידושין של בני ברית, בהם מתחלפים הנשיאים. צר לי צר לי שלא השתתפתי, אך נהניתי כעת לקרוא את שאלותיכם ואת תשובותיה של שרה.(אגב, אני זו שיעצה לאילה להזמינה אלינו לקומונה...).

קרן

ואילו אני מחכה עד אחרי שאקרא כדי להימנע מספוילרים וכדי ליהנות יותר מהאירוח...

 

תודה לשרה.
ואם יש לכם שאלות.
תכתבו בתגובות. אני אעביר אותן לשרה.

ביקורות באתר לספרים של שרה אהרוני