ראיון עם יעל שכנאי

יעל שכנאי – מו"ל הוצאת רימונים ומחברת הספר "פירורי קינמון".

נשואה לגד ואמא לעמית וטל.

מתגוררת בגבעתיים, שוקדת על הרומן הבא ומצהירה שהצליחה להפוך את הדבר שהיא הכי אוהבת בחיים, למקצוע.

הוצאת "רימונים" קמה לפני קצת למעלה מארבע שנים. שם ההוצאה נבחר משום שרימון הוא סמל לפיריון ויצירה, סמל לתוכן מלא (מלא כרימון) וגם סמל לנשיות ויצירה.

ההוצאה מתמחה בספרות מתורגמת מקטלאנית ומספרדית ויש בה גם פרוזה מקורית ישראלית, ספרי עיון בתחום החינוך והניהול, ספרות ילדים ומעט ספרי שירה. בקרוב תושק  גם סדרת מתח סקוטית מאת איאן רנקין, סופר ענק בתחום ספרות המתח והבלשות בסקוטלנד ובבריטניה בכלל, שספריו תורגמו ללשונות רבות והפכו רבי-מכר בעולם כולו.

"רימונים" הוציאה לאור את הספר "הבנקאי האנרכיסט" של פרננדו פסואה, בתרגומו של יורם מלצר, וכן ספרים שהם קלאסיקה בספרות קטלאנית וספרדית.

בתחום החינוך, יצאו שני ספרים נמכרים ביותר, בתחום הפרעות הקשב והריכוז. האחד הוא, "ההורה כמאמן", מאת מלי דנינו מנכ"ל אגודת ניצן, והאחר "מי מפחד מ-ADHD?" מאת שרית טגנסקי.

לפרטים נוספים על ההוצאה, תוכלו לקרוא באתר ההוצאה: www.rimonim-publishing.com

 יעל היא חברה בקומונת ספרים. היות ויש בקומונה מספר אנשים שכבר הוציאו ספרים, ועוד מספר אנשים שרוצים להוציא ספר, החלטנו לראיין את יעל. (מה גם ששמעתי היום, שיש מישהי בקומונה, שאחרי הראיון, יש סיכוי שתוציא ספר בהוצאת רימונים של יעל)

אילה
קראתי עכשיו בנשימה עצורה (מהריח?) את סיפור עיסת הנייר מהספר פירורי קינמון
שאלה ראשונה שהתעוררה בי: הסיפור הקצרצר הזה:  אמת? המצאה? דמיון? קצת אמת וקצת דמיון? סיפור על דמות אחרת?

יעל
הסיפור "עיסת נייר" נולד בדמיוני הקודח בלבד. אין סיפור שאין בו משהו מהאדם שכותב. לפעמים נופים, מחשבות, סגנון דיבור, לבוש, ניואנסים ומחוות של הגוף. ועדיין, מעולם לא חוויתי את מה שחווה הגיבורה של "עיסת נייר" אבל כשכתבתי את זה, יכולתי לראות הכול בעיני רוחי כאילו אני שם, בחדר האשפה בשכונת בית-ישראל בירושלים.

אילה

את התמונה והסרט אצלי בראש באופן חי. ואפילו קצת לשמוע את הקולות: של טריקת הדלת לדוגמא ורעש נעילה במנעול ועוד...
סתם חשבתי לי אולי סיפור זה חלקיק מסיפור של מישהי או משהו שקראת ונתקלת בו "שתפס הרבה בשר".
בכל אופן, סיפור מקסים,
תודה על תגובתך,
אילה

יעל

בימים האלה זה הועבר לתסריטאי להגשת סינופסיס וניסיון להעלות מזה דרמה בערוץ 2. תחזיקי לי אצבעות. הלוואי שזה יקרה.

נורית
כתבת 2 ספרים. 1 ילדים, 1 סיפורים למבוגרים.
מה את כותבת עכשיו?
מה שונה במחשבה או בביצוע בין  ספר ילדים וספר למבוגרים?
בסיפורים שלך יש המון דמיון - הכצעקתה?

יעל
לא אוהבת לקרוא לעצמי סופרת.
אני אדם כותב.
סופר זה מבחינתי ש"י עגנון, מאיר שלו, עמוס עוז. אני אדם כותב.
אני כותב רומן רחב יריעה עכשיו. הספר הראשון היה ספר ילדים, השני הוא קובץ סיפורים קצרים ועכשיו אני כותבת רומן.
יש שוני עצום בין כתיבת ספר ילדים וכתיבת פרוזה למבוגרים והוא לא מסתכם רק בכך שספר ילדים הוא קצר יותר ולמבוגרים, ארוך יותר. אנשים נוטים לחשוב שקל לכתוב ספר ילדים, אבל זו טעות חמורה וזה אפילו לפעמים  הפוך לגמרי. יש חשיבות גדולה לכל מילה, שורה ומסר בספר ילדים והעבודה עליו היא עצומה עד שמגיעים לתוצאה טובה.
את שואלת אם יש לי דמיון? ב---רור, לא?
או שלא הבנתי את המשפט האחרון בשאלה שלך, נורית. הסבירי לי שוב.
נוריתהה מסבירה שהמשפט האחרון היה סתם טיזינג

נורית
יש האומרים
לא משנה מה שאתה כותב עלי, העיקר שתאיית את השם שלי נכון.
האם זה נכון גם לגבייך?
בתור כותבת? בתור בעלת הוצאה.
האם ביקורת גרועה לספר, עדיפה מלא-ביקורת בכלל?
היש הבדל אם זה ספר שלך שכתבת או ספר של ההוצאה?

יעל
אני לא אוהבת את המשפט הזה, "לא משנה מה שאתה כותב עליי, העיקר שתאיית את השם שלי נכון". יש משהו מאוד מגלומני ונרקיסיסטי בזה. נכון שבעולם התקשורת והיחצ"נות של היום, החשיפה חשובה ו"פימפום" השם לתודעה, חשוב, ,ועדיין, יש חשיבות לדברים שנכתבים ולפעמים עיתונאים מסלפים דברים. עד היום, בכתבות שנכתבו על ההוצאה ועליי, נכתבו דברים נכונים למרות שבראיונות שהתפרסמו, בגלובס, בלאישה, בידיעות אחרונות, תמיד טרחו גם להכניס "סיפורים עסיסיים" מחיי האישיים בעברי. לא שיש מה להסתיר, אבל היה רושם שחיפשו משהו כדי לגרום לאנשים להסתקרן עוד ועוד.
תודה לאל, לא הייתה מעולם ביקורת שלילית על ההוצאה לאור. נהפוך הוא. יש לי כמה קטעי עיתונות וגם קטעים מהרשת, שמעידים על הערכה. גם ביקורת גרועה לא הייתה אבל ביקורת שלילית על ספר תמיד יכולה להיות כל זמן שהיא גם מכבדת. יש מבקרים שלא מתחברים לספר או בגלל שהנושא לא מעניין אותם או בגלל שאין להם כימייה עם הכתוב. זה בסדר. זה לגיטימי. ברגע שזה מנומק, רהוט, קולח, מבהיר סיבות ולא סתם כי "לא נראה לי", לא מעניין אותי, אין לי מה לכתוב על זה, שאלה טיעונים לא אינטליגנטיים בעיניי, אז הכול לגיטימי. אף אחד לא צריך לאהוב הכול. כל אחד יכול להגיד את דעתו ולהתחבר לספרים שונים. הפחד הכי גדול שלי תמיד הוא ביקורת על עריכה לא טובה או הפקה לקויה, וזה לשמחתי לא היה מעולם, וטוב שכך. וביקורת - תמיד יש לה מקום. גם אם היא שלילית. יש חשיבות למגוון דעות של אנשים.הרי איננו יכולים למצוא חן בעיני כל העולם, כל הקוראים וכו'.
יש הבדל בין אם זה ספר שלי או של ההוצאה, רק מבחינת הסובייקטיביות הרגשית שלי אליו. זה התינוק האישי ביותר שלי. אבל כל הספרים בהוצאה חשובים לי מאוד וחשוב לי שיימכרו ויגיעו לתודעת הציבור. :)

יוסי

מהן, נאמר, חמשת העצות הספרותיות  הטובות ביותר  שאת יכולה לצייד כותבים  הן בתחום הכתיבה והן בתחום ההוצל"א של ספר הביכורים..

יעל

חמש עצות ספרותיות טובות בתחום הכתיבה וההוצל"א של ספר ביכורים:

1. קחו בחשבון שלא כל סיפור שמספרים לילד לפני השינה, יכול להיות סיפור לכל עם ישראל בחנויות הספרים. כשאתם באים לכתוב ספר, נסו לכתוב שלד כלשהו של התחלה, אמצע וסוף, קראו הרבה ספרים לפני זה, העשירו את אוצר המילים שלכם.

2. הגיהו היטב את הספר שלכם לפני שאתם מגישים אותו להוצאה לאור. אל תגישו ספר עם שגיאות כתיב. גם אם הספר נפלא, אם אתם דיסלקטים, דאגו שמישהו יעבור על זה לפני שאתם שולחים. כששולחים כתב יד עם שגיאות, זה עושה רושם רע, גם אם זה לא מעיד על האינטליגנציה שלכם. חייבים שמישהו יעבור לפני זה עליו.

3. כתבו תקציר לספר שלכם, שיהיה פתיח למכתב להוצאה לאור, זה מסדר את הראש של מי שבודק את כתב היד, לפני שהוא מתחיל לקרוא.

4. תנו למישהו אובייקטיבי שאתם מעריכים אותו, לקרוא את כתב היד שלכם לפני שתשלחו אותו להוצאת הספרים. אל תחשבו שאם במשפחה אומרים לכם שאתם נפלאים או חברים, או בעל או אישה, זו באמת דעה אובייקטיבית. אתם חייבים לתת את זה למישהו שיכול לעמוד מולכם ולהגיד לכם את האמת.

5. שלחו את הספר שלכם לכמה הוצאות ספרים. אל תתביישו לעשות "שופינג", לבדוק תנאים, לבדוק את הכימיה שלכם  עם האיש שעומד מולכם ויהיה איש הקשר שלכם, לכו על תחושת הבטן שלכם, היא לרוב צודקת. תרגישו נעים בבית שהולך להיות האם הפונדקאית של הספר שלכם.

ציפי

האם גם היום ההוצאה לאור של ספרו בהוצאה שלך, מסתיימת כשהספר מודפס, או שיש לך קשרים ארוכים יותר עם הסופר, גם לאחר ההשקה. והכוונה שלי בעזרה בפרסום הספר וכד'.

יעל

היי ציפי,
הקשרים עם המחבר ממשיכים גם אחרי ההוצאה לאור של הספר משום שיש יחצנות לספר, הוא מיודע בקומוניקטים שיוצאים ובאייטמים שמתפרסמים ואם צריך אותו לראיון בעיתון או לשידור בטלוויזיה או ברדיו, הוא מקבל את המידע הזה כמובן. אנחנו יכולים לתת רעיונות אבל זו לא עבודה צמודה כל כך כמו עד הוצאת הספר, אבל בהחלט יש תקשורת והמחבר נענה לכל טלפון, מייל ושיחה שהוא רוצה לקיים.

יוסי כהן אלרן

כמה עותקים את נוהגת להדפיס כמהדורה ראשונה של ספר ומה נחשב מבחינתך כהצלחה יחסית, שתגרום לך לרצות ולהוסיף לפרסם את יצירותיו של אותו מחבר?
האם הזכויות על הספר נשמרות לך לכל חייו של המחבר, שזה נראה נוראי? או שמא למהדורה, לכמות כך וכך אלפים, לכך וכך שנים?
האם הזכויות שלך על הספר רק בשפה העברית? מה את עושה לפרסום הספר גם בחו"ל?
האם מחבר יכול להשתחרר בשלב מסוים מהחוזה שכובל אותו להוצאה ולקבל חזרה את זכויותיו על הקניין הרוחני שלו כעבור, נאמר, עשר או חמש עשרה שנה בגלל חוסר תוחלת? מתוך רצון שלו אולי לפרסם מהדורה חדשה במקום אחר?
האם את חוברת להוצאות גדולות יותר, מבחינת השיווק, כדי לתת סיכוי לספר בשוק הספרים המטורף והבלתי חדיר שיש כיום?

יעל

מהדורה סטנדרטית היא 1000 עותקים.
הצלחה יחסית היא מכירת כל ה 1000 וטלפונים היסטריים מהמפיץ להדפיס עוד כי יש דרישה בחנויות.
זכויות הספר משותפות למחבר ולהוצאה. עד תום החוזה, המחבר לא יכול להעביר לשום מקום את זכויות היצירה שלו.
הזכויות שלי על הספר הן רק בשפה העברית, אלא אם כן צוין אחרת בחוזה.
עדיין לא הוצאתי לאור ספר בחו"ל ולכן לא התמודדתי עם השאלה הבאה שלך, בעניין פרסום הספר בחו"ל. ועדיין, אם מישהו קונה את זכויות התרגום של הספר והפצתו בחו"ל, זה כבר באחריותו. תפקיד ההוצאה הוא למכור את הזכויות ולקבל תמלוגים עבורה ועבור הסופר, על המכירות בחו"ל.
כמו שכתבתי למעלה, תוקף החוזה הוא על סמך מה שמסוכם עם המחבר.
וכן, יש ניסיונות חבירה להוצאות גדולות יותר בספרים מסוימים. לא בכל הספרים. ממש לא. יש ספרים שמסיבות שונות, חשוב לנו להוציא לאור יחד עם הוצאה גדולה אחרת.

תמי

כתבת שההוצאה קיימת ארבע שנים.
איך הקמת אותה? איך הגעת להחלטה להקים הוצאה לאור? איפה מתחילים?
מה היה הספר הראשון?

יעל

הייתי עורכת במשך כ8 שנים, פרילנסרית בידיעות ספרים, בכינרת לפני ההתאחדות עם זב"מ דביר, במודן ובעם עובד. בכולם כפרילנסרית. באיזשהו שלב הרגשתי שאני יכולה לעלות מדרגה. פגשתי באורח פלא, או כמו שה"רוח'ניקים" מתייחסים לזה, אין צירופי מקרים, בבחור ישראלי שחי בברצלונה והוא מתרגם מקטלאנית לעברית ולהפך, כי הוא חי שם המון שנים ויש לו רישיון תרגום לשני הכיוונים, ממשלת קטלוניה, והוא המליץ לי על כמה ספרים, תרגם פרקים ראשונים וכך נכנסתי לעומק לספרות הספרדית והקטלאנית.
הספר הראשון שראה אור היה "שירת הנעורים" מאת מונסראט רוג'. תורגם מקטלאנית על ידי איתי רון.

נורית

עד כמה תהיי מוכנה להסתכן עם ספר שאהבת?
מה האיזון בין הצד הספרותי והחשיבות של הספר, לבין הצד הכספי, המסחרי

יעל
יש סיכונים כל הזמן, בעיקר כשאתה משקיע את כל הכסף. לרוב אני מצליחה לקלוע אבל לפעמים לא.  חייבים למצוא את שביל הזהב בין הצד הספרותי וחשיבות הספר לבין הצד הכספי, מסחרי.

שלומית

לכן תסלחו לי אם אני חוזרת על שנשאל כבר וכיון שהמחשב זקן כמוני ופועל באיטיות מעצבנת (כמ...) אני לא יכולה לקרוא את כל השרשור לפני שאני שואלת:
1. קודם כל הנחה - נכתבים המוני ספרים וכל מי שיכול מוציא ומדפיס את הגיגיו לכן
2. מהו הקו המנחה את הוצאת הספרים? - איכות, אפשרות מכירה של הספר? שמו הידוע של הכותב?
3. ידוע לי שיש הוצאות שמוציאות ספרים במשותף עם הכותב, אם מי בהוצאה יוצרים קשר על מנת לקבל התייחסות מיידית?
4. האם סביר שהוצאות המקבלות כתב יד אפילו לא עונות-מחזירות אותו, למרות שנשלחת מעטפה מבוילת?
5. כמה זמן עלולה להיות המתנה לחוות דעת על ספר?
6. מה הסיכוי של כותב אלמוני להיות מודפס בהוצאה?
7. מדוע הוצאות הספרים לא מיידעות את הכותב בסיבות לסירובן להדפיס את כתב היד?
8. האם הנוסח: "לצערנו לא נוכל לשלב את ספרך בתוכניות העבודה של ההוצאה. החלטה זו אינה מעידה כמובן על איכותו וחשיבותו של כתב היד......... אנו מאחלים לך הצלחה בהבאת החומר לדפוס."
           האם הנוסח הזה הוא נימוס גרידא או שבאמת כדאי להמשיך לחפש הוצאה אחרת?
9. האם יש חשיבות בשליחת כתב היד להוצאה שמתמחה במובהק בז'אנר?
10. על כמה פניות במקביל היית ממליצה?
                      
יעל

שלומית,
לרוב השאלות ששאלת כאן, כבר נתתי תשובות. אענה לך פה ברשותך, רק על מה שלא נשאל קודם, בסדר?
שאלה 1 ו-2 הן שאלות שיה עליהן תשובות אצל אחרים מבני הקומונה שכבר שאלו. אם תקראי היטב את הראיון, תמצאי את התשובות במקומות שונים.
תשובה ל 3: צריך לדבר עם רכז המערכת. זה גם תלוי בגודל הוצאה. בהוצאות קטנות, בדרך כלל המו"ל עצמו, המזכירה או המפיק יכולים לענות על התשובות האלה.
4. כן. יש כאלה. מעטות. אבל יש. זה לא מנומס אבל זה קורה.
5. בין חודש לחצי שנה, תלוי בעומס שבהוצאה.
6. אם הוא טוב. יש לו סיכוי. אם הוא משתתף במימון, יש לו גם סיכוי. אם הוא מממן הכול, יש לו עוד יותר סיכוי אבל בהוצאות קטנטנות שמשמשות כמו חברות הפקה להוצאה לאור של ספרים ומוציאות כמעט כל דבר. (זה לא כך, ברימונים)
7. כי זו מעמסה גדולה מדי. כמו שכשמישהו ניגש לאודישן להצגה והוא לא מתקבל. התשובה שהוא מקבל היא: שלילית. לא התקבלת. לפרט סיבות, זה להעביר שיעור במשחק, במקרה של שחקן שלא הצליח. לפרט סיבות למה כתב יד לא התקבל, זה להעביר שיעור בכתיבה יצירתית, בספרות, ובשאר הסיבות שמקיפות את הנושא כמו חוסר עניין בכתב היד, עילגות של הכותב, חוסר סדר, ועוד סיבות מגוונות.
8. הנוסח הזה הוא נימוס גרידא. אבל תמיד כדאי, מנקודת מבטו של הכותב לפחות, להמשיך לחפש הוצאה אחרת.
9. יש חשיבות. זה תמיד עדיף. תמיד עדיף לפנות למי שמתמחה בז'אנר במובהק. אבל עדיין, יש אחרות שגם תקבלנה את כתב היד, אם אין פה משהו שהוא לחלוטין נוגד את האג'נדה של ההוצאה.
10. כמה שיותר. :)

נורית

יש ספרים שהצטערת שהוצאת?

איזה ספר שהוצאת הפתיע אותך? (לרעה או טובה)

יעל
כן וכן, יש שלושה-ארבעה ספרים שהצטערתי עליהם כי הימרתי עליהם והם לא התרוממו.
הספר שהפתיע אותי הוא באמת ניהול ומנהיגות - שינוי וחדשנות, מאת ד"ר עמיר לוי. חשבתי שהוא נורא משויך לנישת האקדמיה אבל הדפסנו 4 מהדורות בארבעה חודשים וזה יפה מאוד.
שאר הספרים שהצליחו, ידעתי שיצליחו :))

נורית

את ממשיכה לעבוד גם כעורכת?
ואם כן, רק עורכת להוצאה שלך, או גם באחרים?

יעל
רק בהוצאה שלי ולאנשים פרטיים אבל לא להוצאות אחרות יותר. :)

נורית

אתמול הרצאתי על "אינטרנט כמקדם תרבות וספרים".
להפתעתי הרבה הייתה התעניינות רבה בזה.
איך אינטרנט מקדם או מפריע לספרים? (באופן כללי)
האם יש חשש שהמחשב יתפוס את מקום הספר?
מה "ערכה הכלכלי" של ביקורת טובה באינטרנט?
האם ביקורת רעה באמת פוגעת?
מה יותר יעל, מבחינתך? פרסום באינטרנט, בעיתונות, ברדיו, לחלק עותקי קריאה  לעובדי החנויות?
ויד על הלב : באיזו תדירות את "מחפשת את עצמך" ברשת.

יעל

צריך לחלק את התשובות פה לשניים.
האינטרנט, כמקדם ספרים מבחינת, חשיפה, פרסום וביקורת - הוא כלי מצוין.
גם ככלי של חנויות וירטואליות הוא כמובן מצוין.
פורמט הספר האלקטרוני או ה e-book, לא תפס בארץ ויש בו חששות רבים ליכולת של זיופים וגניבת זכויות יוצרים. בחו"ל זה דווקא כן מצליח במדינות שונות. בישראל עדיין מעדיפים לרחרח את הספר בחנות, להסניף את הריח ולהתבשם מהאווירה.
ביקורת - לא משנה אם היא מופיעה ברשת או בעיתון, היא תמיד נקראת והחשיבות שלה זהה בין אם היא וירטואלית או לא. ביקורת רעה לא פוגעת. אני לא מתייחסת לביקורת כביקורת רעה. יש ביקורת טובה ויש ביקורת שהיא לא אוהדת. כך אני רואה את זה. אלא אם כן הספר רצוף שגיאות ובעיות עריכה והגהה. אם הביקורת היא כזו, זה פוגע בהוצאה. טעם בספר, הוא טעם אישי של המבקר. יש מי שיקרא את אבירמה גולן ויגיד שהספר האחרון שלה משעמם ולא מחדש דבר. ויש מי שיקרא ויגיד שזה נפלא ומאסטרפיס וכו'. זה גם הרבה קשור בטעם האישי של הכותב.
ואני מחפשת את עצמי ברשת אחת לחודש או אולי פחות. אבל בערך בטווח הזמנים הזה. אותי/את ההוצאה לאור. אלה שתי מילות החיפוש שאני מריצה בחיפוש. :)

נורית   
איך אתם מפרסמים ספר? באיזו דרך?ו  ו

יעל

כתבות יח"צנות ומדי פעם,מודעות ב"הארץ - ספרים", ייזום ראיונות עם סופרים בעיתונות ועוד.

נורית

איך את בוחרת מה את מוציאה בהוצאה ומה לא.
מה מנחה אותך?

יעל

יש הנחיות ברורות מאוד מה ייצא בהוצאה לאור. ולא כל ספר יוצא. מה שמנחה אותי זה בעיקר שלא יהיה עילג, כן יהיה ראוי "למאכל-אדם", כן יהיה בו עניין לציבור וכן יהיה מסחרי. לא פורנוגראפי, לא גזעני ולא קיצוני מבחינת ההזדהות הפוליטית שלו לכל אחד מהקצוות הפוליטיים של המפה.
אני לא הבוחרת היחידה של כתבי-היד שמגיעים להוצאה לאור. ישנים כמה לקטורים שתפקידם לעבור על כתבי-יד ולהמליץ במערכת עם דו"ח ביקורת מפורט, על כתבי-היד שהם קוראים.

נורית

אחד הדברים הראשונים ששמתי לב זאת הקפדנות היתרה על צורתו של הספר.
הדפים מאיכות טובה, עבים, לא "מלאים עד הסוף".
לעומת הוצאות אחרות שהדפים מאד דקים והדף מלט כמעט בלי שוליים.
זה הרי מייקר. עד כמה זה חשוב לך?

יעל

לא בכל הספרים יש דפים עבים בעובי של הספר שאת קראת לאחרונה משל "רימונים". יש ספרים שמודפסים על 90 גר' נטול עץ ויש על 110 גר' נטול עץ. זה תלוי בנפח העמודים של הספר. ספר בן 400 עמודים, מודפס על נייר דק יותר כדי שאנשים לא ייבהלו ויחשבו שזה כרך של "מלחמה ושלום". ספרים עם מעט עמודים, יחסית, מקבלים נייר עבה יותר. יש חשיבות, לצערנו, גם בחנויות הספרים, לעובי הספר. אדם שקונה ספר, רוצה להרגיש שיש תמורה לכספו... ושהוא קנה ספר ולא "חוברת". זה עניין של אסתטיקה של העין ושל מראית עין ואין ברירה, חייבים לדאוג לרמת ההפקה של הספר גם בתיאום עם שיקולים מסחריים.

מעבר לזה, חשיבות השוליים בעמוד וגודל הפונט הקריא, כל אלה מבחינתי חשובים לא פחות מהגהה טובה על ספר. צריך להצליח לקרוא ספר ולא להיתקף באי-שקט כשרואים גיבובי מילים ותלי-תלים של מילים מול העיניים כשפותחים אותו. זה עובד רע מבחינה פסיכולוגית, על הקורא.

תמי

קרה לך שהוצאת ספר שלא אהבת?
וגם, את בוחרת את הספרים באופן אישי?

יעל

קרה לי פעמיים-שלוש שהוצאתי ספר שלא אהבתי כי שני לקטורים קבעו שהוא ראוי. אחר כך ראיתי שהאינטואיציות שלי עבדו נכון והצטערתי.
ההוצאה קיימת ארבע וחצי שנים והוצאנו כ 66 כותרים עד כה, לכן, עם שניים-שלושה היו "צולעים", אני חיה עם זה בשלום.... :)
אני רק בן-אדם, לא? :))
בתשובה למעלה, לנוריתהה, כתבתי שאני לא בוחרת את הספרים באופן אישי אבל כולם עוברים גם דרכי. יש כמה לקטורים בהוצאה שאחראים על תחומים שונים. פרוזה, שירה, ילדים, עיון, תרגום. מהם אני מקבלת דו"ח ביקורת על כל כתב-יד שנכנס למערכת.

נורית  

אבל האם את פוסקת האחרונה?

יעל

כן

גל

יעל, אני יודעת שהוצאת ספר, אבל קראתי סיפור אחד ממנו, כך שאין לי שאלות ספציפיות בנושא זה.  
לעומת זאת, יש לי הרבה שאלות אלייך כמוציאה לאור.
מכיוון שאני גם כותבת, וגם ניסיתי להוציא בהוצאות הגדולות (תשובה שלילית, כרגע), מעניין אותי מה תהליך קבלה של ספר להוצאה:
איך את בוחרת את הספרים?
האם את מוציאה כל מה שמבקשים תמורת תשלום מתאים או שאת מסננת? איך עובד תהליך הסינון?
מה התהליך שעובר הספר עד להוצאתו?
האם את עורכת את הספרים או שמשהי אחרת?
איך עובד תהליך העריכה? מה החלק של העורך והחלק של הסופר?
מה מידת ההתערבות שלך בתהליך?
מה אפשרויות ההפצה של ספר בהוצאה שלך לעומת ההוצאות הגדולות? יש הבדל?
הצפתי אותך בשאלות, ואני מניחה שאחרי שתעני, יהיו לי עוד הרבה שאלות.
תודה רבה.

יעל

הרבה שאלות שאלת כאן ואני אנסה לענות אחת-אחת. לפעמים יש שאלות שיש עליהן כבר תשובות למעלה, אצל נוריתהה.
כתבתי למעלה כיצד נבחרים ספרים להוצאה. לגבי שאלת התשלום. אצלנו לא מוציאים ספרים בתשלום מלא של המחבר אלא במימון חלקי ולעיתים בלי מימון כלל, תמורת תמלוגים שמתקבלים רק אחרי שההוצאה תכסה את השקעתה בספר. כשהקמתי את ההוצאה, ביקשתי בספרים הראשונים מימון מלא כדי לעמוד על הרגליים ואחר כך, זה פסק. ועדיין, בשום פנים ואופן לא אוציא כל דבר תמורת תשלום, לאור. חד משמעית - לא. יש ספרים שאינם ראויים לראות אור כי הם לא בשלים, כי הם עילגים כי הם לא מספיק מעניינים ואין שום סיכוי שאהרוס את שם ההוצאה שיש בה גם ספרות מתורגמת איכותית ביותר מספרדית ומקטלאנית, בגלל כסף. לא רוצה להוציא ספר שהביקורת עליו תהיה קטלנית. נכון, יש נפילות פה ושם מסיבות שונות, אבל בפירוש, שום ספר לא יראה אור אם הוא לא שווה מכל הבחינות המקצועיות שדיברתי עליהן למעלה, רק בגלל כסף. זה לא שווה את המוניטין של ההוצאה שהולך ונצבר עם הזמן.

כתבתי למעלה איך עובר תהליך הסינון ולגבי תהליך הספר עד לידתו הנה התשובה, כדלקמן:
לאחר חתימת חוזה, הספר יוצא לעריכה ספרותית ולשונית. העריכה מתואמת גם עם המחבר והוא עובד בצמוד לעורך ומאשר את העריכה עד סופה. יש מחברים שרוצים התערבות גורפת ויש כאלה שרוצים התערבות קוסמטית קלה ותמיד צריך לתאם ציפיות מראש. אחרי העריכה הספר עובר לעיצוב הכריכה ודפי הפנים ועמודם והמחבר רואה דוגמאות לעימוד הפנימי וגם לכריכה. במקביל כותבים את גב הספר, את עמודי הקרדיטים וכו'. אחרי אישור של המחבר לסוג הפונט ולעיצוב, מריצים עימוד של כל הספר ואז הוא יוצא להגהות. הוא עובר לפחות שלושה סבבים של הגהות, וגם הגהה של המחבר שחותם על ההגהה הסופית. אז הוא יוצא לתהליך של קדם דפוס, העתקי שמש, הקרנת לוחות והדפסה. אחרי ההדפסה הוא יוצא להפצה לרשתות הספרים וליחצ"נות.

בהוצאה יש 4 עורכים חוץ ממני שעובדים קבוע על הספרים. אני עורכת רק ספרים שאני ממש מרגישה צורך פנימי לערוך אותם וחשיבות עבורי לערוך אותם אבל אני לא יכולה לערוך הכול כי אני גם מנהלת את ההוצאה ולא רק עוסקת בעריכה, לכן אין לי זמן ואפשרות לערוך הכול. אני בוחרת עורכים שהם תואמים להשקפה ולגישה שלי ומשתדלת להרגיש שהם "תאומי נפש" שלי בכל הנוגע לעריכת ספר.

חשיבות המילה הכתובה בדייקנות בספר, והגהות קפדניות, הן משהו שמבחינתי הוא "שריטה". קשה לי מאוד לעכל את העובדה שיש שגיאות בספרים ואם זה קורה אצלנו, אני במפח נפש עצום. זה נדיר, אבל זה יכול לקרות. זה תהליך מאוד סיזיפי, ההגהות, ולפעמים "מתפלק" בכל זאת משהו מהעין, למרות שעוברים שניים-שלושה מגיהים מלבד העורך, וגם המחבר.

החלק של הסופר הוא החלק הארי בספר אבל תפקידו של העורך הוא תפקיד קרדינאלי בחשיבות ה"הולדה" של הספר. יש ספרים שיש לשכתב אותם, יש ספרים שזקוקים לעיבוי, או להשמטה של פרטים, שיש צורך לעבוד שם על דמות מסוימת ולהרחיב, ואת כל ההנחיות האלה, העורך נותן במידה שהוא נתקל בזה. משלבים לשוניים, סלנג, כל הדברים האלה נלקחים בחשבון והכול נעשה בשיתוף פעולה עם המחבר. החשיבות היא, שהקול הבסיסי של המחבר תמיד יישאר המוביל בספר.

ההתערבות שלי בתהליך היא מיניסטריאלית. ולמרות לחצי העבודה והעומס, אני מתעקשת לעבור על כל הספרים, גם אחרי שנערכו ולראות שהכול תקין.

רימונים מפיצה את ספריה דרך "ספרות עכשיו" שמפיצה לרשתות סטימצקי, צומת ספרים, דיונון, אקדמון, אופיס דיפו, טויס אר אס, ועוד חנויות פרטיות בכל רחבי הארץ דוגמת, פרוזה, מוזה, תולעת ספרים, ליריק, פורת ספרים ועוד ועוד. ההפצה של רימונים מצוינת כיום וההוצאה כבר מוכרת למרות שהיא רק בת 4 שנים וקצת בזכות כמה ספרים שהם מאוד פופולריים ונמכרים ובזכות זה שהספרים באמת איכותיים ומוקפדים מבחינת העריכה, העיצוב והתכנים.

מקווה שהצלחתי להקיף את רוב שאלותייך. עכשיו אני אעשה copy/paste כדי שחלילה בשליחה, לא תהיה תקלה ברשת ואז כל התשובה הזו, שכתבתי 10 דקות, תעלם במערבולת הסייבר... :)

תמי

איך את בוחרת את עטיפות הספרים?
הסופר מעורב בבחירה הזו?

יעל

עטיפות הספרים הן עטיפות שהמעצב מעצב אותן ואני לא בוחרת אותן. למרות שההוצאה בבעלותי, אני מאוד משתדלת לפזר סמכויות ולהאמין במקצועיות של האנשים שעובדים בהוצאה.

בעיקרון, המחבר מספר איך הוא ראה בעיני רוחו את עטיפת ספרו. יש כאלה שנותנים יד חופשית. יש כאלה שמספרים מה הם היו רוצים. אם הרעיונות שלהם פתטיים או לא מתאימים בעליל, מנסים לגרום להם להבין שזה לא מספיק טוב ולא ימכור ומשכנעים אותם שהמעצב ייתן להם כמה דוגמאות לבחירה. אם הם מעלים רעיונות טובים, הולכים בכיוון שלהם, בשמחה. המעצב יכול להחליט על משהו גרפי, על איור, על צילום, הכול באמת תלוי בספר עצמו.

מספר דוגמאות לעטיפות.












תודה ליעל

וכותבת ברשומות "מוציאה מחושך לאור"  ו"דברים שסיפרתי לעצמי"
מנהלת אתר ברכות בהתאמה אישית



אשמח אם תגיבו