אוכלים בשוק

שם המסעדה, "אוכלים בשוק,"  ואני חשבתי שאני מכירה את שוק "מחנה יהודה". טעיתי. במקרה נתקלתי בשם, ושאלתי כמובן את משה ידידי, איש השוק, והוא התפלא מאוד. "מה את לא מכירה את המסעדה? היא רצה כבר ארבע שנים, ולעיתים קרובות אני לוקח את אורחיי אליהם."

"ומה הם מגישים?" שאלתי ומשה השיב: "הבסיס הוא אוכל פרסי מקורי, אבל לא רק."

 "שווה?" ותשובתו של משה היתה: "בואי נלך, ותחליטי לבד." וחייך חיוך שאמר בלי לומר: "סימכי עלי".

"אוכלים בשוק" ממוקמת ברחוב התפוח 8, בלב השוק, סימטה שמשני צידיה יש דוכני ירקות, חנות של פיצוחים,שלוש חנויות לעופות בשר ומה שרוצים, והכל נקי ומסודר, וצבעוני. (ולמי שלא הבין, מדובר בבירתינו, ירושלים)

הבעלים נעמי ואהרון יעקובי. אהרון עלה לארץ מפרס בשנת 1951 כאשר התגייס לצה"ל כבר היה לו תואר של  טכנאי מטוסים, ושירת הרבה שנים בקבע, לאחר שחרורו הפך לקבלן שיפוצים. רעייתו גם כן פרסיה שעלתה לארץ בערך באותו זמן, הוכשרה להיות מטפלת בויצו. היא הכירה את אהרון כאן והם ביחד הרבה שנים.

לפני ארבע שנים והם  כבר לא צעירים, החליטו לעשות שינוי גדול בחייהם. היא יודעת לבשל, הוא יודע לנהל, וכך פתחו את המסעדה שמבוססת על אוכל ביתי על פתיליות ומאכלים פרסיים מקוריים. זו המסעדה השלישית שאני מכירה  בשוק שחוזרת לעבר, ומבשלת על פתיליות תבשילים ארוכים, והסועדים מצביעים ברגליים. נעמי הכשירה בחור בשם נדי, ולימדה אותו את רזי הבישול, והוא מאושר מכל רגע שהוא במטבח. מה זה מאושר? זה לא יתואר. האווירה נעימה ביותר, הבעלים ונדי מטפלים בכל סועד כאילו הוזמנו לביתם.

הגענו ארבעה בשעת צהריים ועל השולחן נחתו פתיחות. תמחית תפוחי-אדמה עם שמן זית, שום ולימון. סחוק ביתי, טחינה, חומוס לבנוני, סלט ערבי, סינייה לבנוני עם בשר טחון, בצל ושקדים, סלט מטבוחה חריף אבל לא מדי ופיתות. כל פתיחה מעוררת תיאבון. מהסירים שעל עשר הפתיליות קיבלנו טעימות כמעט מכל דבר. אתעכב על המנות הפרסיות.  

 גולש פרסי ירוק. בשר + שעועית ירוקה, כוסברה פטרוזיליה וסלרי.

גונדי. מנה שקיבלה את התואר"מלך השולחן" מאכל פרסי ידוע שהוא מרק עוף צח (קונסמה) עם פרוסות תפוחי-אדמה, גרגירי חומוס קלויים וקציצת עוף. פעם הוא נחשב למאכל של עניים.

מנה נוספת שמאוד אהבתי היא: באלו-בגילי. מה זה? אורז עם פול מתובל בזעפרן וקינמון.  

מאלובה או מקלובה זה אותו דבר. אורז וחלקי עוף שמתבשלים לאט לאט וכאשר הוא מוכן, הופכים את כל הסיר לקערה גדולה ואז הכל שחום, ורק מהריח אפשר להתעלף. מנה לא כל-כך פרסית אבל מהאיזור והם מאוד מתגאים בה.

כמובן שיש על האש: קבב הבית, פרגיות, שישליק, כבד וסטיק אנטריקוט וגם סוגי דגים שונים ביניהם דג בנוסח מרוקו, חריף.

ישבנו ושתינו בירה גולדסטאר, וטעמנו וטעמנו והכל טרי, באיכות מרשימה, וטעים. הסתכלתי מסביבי...... והמסעדה מתמלאת בסועדים, והסועדים מתחלפים וקצב העבודה מחמיא לצוות.

הם פתוחים כל יום, מראשון עד שישי מ-10 בבוקר עד חמש אחר הצהריים. בימי שישי התור הוא ארוך, קונים הביתה. למה להתאמץ אם יש מסעדה שעושה את העבודה בשבילך?

שילמנו 200 שקלים לא כולל שירות. עוד מסעדה שנכנסה לרשימת המסעדות ששווה לאכול אצלם.

על שווקים בכל המקומות ששהינו מחוץ למדינה שלנו, עוד אספר לכם. אין כמו שוק, אין כמו מסעדות בשוק ואם אתם רוצים לדעת היכן לאכול תמיד, תמיד תשאלו אנשי שוק. הם יודעים!

תודה רותי

אבל....ככה עושים לי ? ועוד לפני ארוחת צהרים?

אשמח אם תגיבו.