ימי הנטישה - אלנה פרנטה
|
ימי הנטישה - אלנה פרנטה
ימי הנטישה - אלנה פרנטה. באחר צוהריים של אפריל, מיד לאחר הארוחה, הודיע לי בעלי שהוא רוצה לעזוב אותי. הוא עשה זאת כשהורדנו את הכלים מהשולחן, הילדים הקטנים רבו כרגיל בחדר האחר, והכלב חלם ורטן ליד ההסקה
I GIORNI DELL`ABBANDONO - ELENA FERRANTE
הוצאת הספריה החדשה
הקיבוץ המאוחד
212 עמוד
מאטלקית אלון אלטרס
שנת הוצאה 2002, בארץ 2007
"באחר צוהריים של אפריל, מיד לאחר הארוחה, הודיע לי בעלי שהוא רוצה לעזוב אותי. הוא עשה זאת כשהורדנו את הכלים מהשולחן, הילדים הקטנים רבו כרגיל בחדר האחר, והכלב חלם ורטן ליד ההסקה" (עמ` 7). כך מתחיל הספר.
מריו ואולגה נשואים 15 שנה. הם הורים לבן 10 ולבת 7 ויש להם אף כלב-זאב. הם הגיעו לטורינו מנאפולי (דרך מספר ארצות.) מריו הוא מהנדס, אולגה היא עקרת בית. (מוכשרת בכתיבה ובספרות).
שום דבר לא הזהיר את אולגה, לא היתה שום כתובת על הקיר. אחרי דברים האלו, מריו עוזב את הבית. למחרת הוא חוזר ונותן לאולגה את הנאום "זאת לא את זה אני".
בשבוע הראשון הוא הגיע יום יום להיות עם הילדים. אחרי שיחה שבה התברר שהוא עזב אותה למען בחורה צעירה יותר, אולגה מתמוטטת. ומריו נעלם.
אולגה לא רק מתמוטטת, היא רק לא נשברת - היא פשוט מתרסקת. מתרסקת לרסיסים. היא מפסיקה לתפקד, אבל לחלוטין. היא רבה עם כל החברים ונכנסת לאובססיה לדעת איפה גר בעלה ומי היא המאהבת שלו. אולגה מתחילה לרחף, מזניחה את הילדים, את הכלב, את עצמה, את הבית. אולגה מתכנסת לתוך עצמה. האישיות של אולגה נעלמת. היא הופכת להיות ברוטלית. מדברת בשפה גסה. האולגה "הקדמונית" מגיחה ממנה.
בתור אשה, בתור קוראת - בא לך לטלטל את אולגה, לצעוק עליה, לבעטו בה, להגיד "די, מספיק! קחי את עצמך בידיים. יש לך אחריות, יש לך ילדים." לשניה אחת לא בא לי לחבק אותה או ללטף את ראשה. אבל.... באיזה שהוא מקום, אפשר גם להבין אותה.
על העלילה, לא אספר יותר כדי לא לחטוא בספוילרים. אך יש לי כמה דברים להעיר על הספר.
היות ואני דוברת איטלקית, היו הרבה משפטים שקראתי , בראש תרגמתי לאיטלקית. ובאיטלקית, זה ממש נשמע יותר טוב. (אדאג להשיג את הספר בשפת המקור בהזדמנות).
אולגה היא נפולטנית, בעלת דם חם. יש הבדל בין צפונית באיטליה ובין דרומית. (כתבתי על זה ב"חיוך האטרוקסי") לכן באחת הסצנות שהיא פוגשת את בעלה ואת המאהבת הצעירה שלו (ואז גם היא מבינה שכבר 5 שנים הוא בוגד בה), והיא מכסחת אותו במכות, לי זה נראה "טבעי" לחלוטין. ועובדה, אף עובר אורח לא עצר אותה, וההיפך, כולם הסתכלו בחיוך קל. במקום אחר, בארץ אחרת זה היה נראה מזעזע. באיטליה - משעשע.
ועכשו השפה הבוטה שאולגה משתמשת זה. איך אמרו חכמים ממני? פורנוגרפיה היא ענין של גיאוגרפיה. השפה והקללות תורגומו כאן מילולית, ולכן זה נשמע נורא. (ועכשו בני פחות מ 18 נא לעצום עינים ולדלג לסוף). אם תקחו את הקללות הטיפוסיות של הארץ "כוסשלהאמאשלך" או "כוסאוחתק" או "בן זונה הספר הזה" ותתרגמו מילולית לאנגלית למשל זה ישמע נורא. לכן, כאשר היא אומרת "ויפנקולו" קללה טיפוסית איטלקית (ותרגמו אותה מילולית "לך תזדיין בתחת") זה פשוט אחרת.
דבר נוסף - בזמן הקריאה, נזכרתי בספר "תרה" של צרויה שלו (הבנתי שגם הספר "מקופלת" מדבר על נושא זה) . אך שם כל כך כעסתי על הגיבורה, היא היתה רכיכה, רכיכה עם בעלה, רכיכה עם המאהבים שלה. זה אופי, טיפוס. בספר "אהבה, פרוזק, סקרנות וספקות" שם גם האם נעזבת על ידי האב, היא לא מתאוששת בכלל. כאן אולגה אומנם מתרסקת, אבל - יש לה עתיד, אחרי זה היא יכולה להתאושש. היא בעלת אופי חם, יכולה לצלול אך יש סיכוי שגם תתרומם.
ודבר אחרון , לא חשבתי שאי פעם אכתוב את זה , אבל זה ספר לנשים. לא בגלל שזה רומן רומנטי, כי זה לא. אבל גבר לא יבין זאת.(הם לא הרגישו נוח בקריאת הספר והתגובה שלהם "איזו אשה היסטרית זו")
נ.ב תמונת העטיפה של אנרי מאטיס, מקסימה ומאד מתאימה".
ואם לא הבנתם, אני אהבתי את הספר.
אני יודעת שהשנה אמור לצאת עוד ספר אחד שלה, מחכה בקוצר רוח.
ביקורות באתר לספרים של אלנה פרנטה
תוכן הכריכה האחורית של הספר באתר מועדון קריאה
אשמח אם תגיבו.
Article viewed 1929 times
הוספת תגובה