מי אני. נעים להכיר.

שלום,
שמי נורית ואני בת 50+ או כפי שתמיד אמרתי, נושקת ל 50 מהצד הלא נכון.

נשואה, אמא ל 3 + כלב. (אפשר לראות  אותו כאן, בהמלצה שלי לספר "הכלב היהודי")  
פעם הייתי מנתחת מערכות מידע, עשיתי הסבת מקצוע, למדתי משפטים ועכשיו מתחילה התמחות במשפטים. 
גרה יותר מ 30 שנה בנגב. פשוט כי אוהבת את המדבר.

בעלת תואר ראשון במתמטיקה ומחשבים, תואר שני בניהול כלכלי. 
ותואר במשפטים.

הערת אגב, גיליתי במשפטים עולם מלא שלא הכרתי. הלימודים שינו לי לחלוטין את כל מה שידעתי, או מה שחשבתי שידעתי. לקרוא פסקי דין, זה לא פחות מרתק מספר טוב. יש שם דרמה, צחוק בכי והרבה טלהנובלות. הרבה פעמים אני מעריצה את השופטים על הפתרונות היצירתיים שלהם, והרבה פעמים אני רוצה לצעוק עליהם "תגידו, אתם השתגעתם? יצאתם מדעתכם"? (אגב, ידיד טוב אמר לי "ללמוד משפטים זה בול בשבילך". שאלתי אותו "למה?" וכבר חשבתי שיתן לי מחמאות על חדות המחשבה והניתוח ועל היצירתיות לפתרונות. אז הוא ענה לי בציניות "כי את אוהבת לקרוא, והשופטים אוהבים לכתוב").

התחביבים שלי - קריאה, בישול, מסעדות, הצגות, מחשב, חידות, תשבצי הגיון.

והתחביב האחרון, ניהול קומונה סגורה של ספרים בתפוז דבר שלוקח ממני זמן ומשאבים, אבל מעניק לי פי 10 יותר. פשוט אנו חבורה של אנשים, שמצאנו שפה משותפת, שאוהבים לדבר על ספרים ועל....עצמנו.

אוהבת לקרוא כמעט הכל.  לקרוא אצלי זה אובססיה, זה אויר לנשימה.
לא מסתדרת עם רומן רומטי, לא אוהבת ספרים פוליטיים, לא משתגעת על ספרי ריגול ומלחמה ולא ספרי עידן החדש  מעדיפה ספרים על סיפורים. אבל אם מישהו שאני מכירה וסומכת עליו, יגיד לי "תקראי את זה" -  אקרא.
כל פעם מנסה, ונפתחתי בזמן האחרון לפנטסיה (אבל לייט),   רומן גרפי ולשירה.
חוץ מזה, כל מה שקריא - ברוך הבא.

אם אין ספר, אקרא תוויות של קטשופ. אבל עוד לא הגעתי לשלב שאקרא הוראות הפעלה או הוראות למשתמש.
לא מתביישת להודות שנהנת ממה שקוראים ספרי "זבל" וספרי טיסה.

לפי מצב רוח אקרא בהנאה שווה גם דוסטויבסקי , עמוס עוז , ארי דה לוקה ,  הרלן קובן ,  דיוויד מורל, ליזי דורון, אמלי נותומב,  סטיבן קינג,  ג'ון אירווינג ,  יהושע קנז , שוש עטרי ,רם אורן, תום קלנסי, חיים פוטוק, ג'ון גרישם,   אוהבת ספרות נשים , סופרות נשים וגם אוהבת לקרוא סופרים חדשים.

אם ספר לא מוצא חן בעיני, לא אתבייש להניח אותו בצד. (גם אם האחרים אומרים שהוא ספר חובה, ואי אפשר להמשיך לחיות בלעדיו). וחשיפת יתר לספר, פרסום יתר, שירי הלל בכמויות   – ממש מרתיעים אותי. לכן מעדיפה לקרוא ספרים חדשים חדשים, אם אפשר בשבוע הראשון שהם יוצאים (כמובן שלא מסתדר תמיד)

הספרים המועדפים על הם על תרבויות שאינני מכירה כגון מזרח הרחוק , ארצות הקור,  ארצות איסלם, אפריקה, חרדים, הומוסקסואליות,  וכדומה  בזמן האחרון שמתי לב שקוראת הרבה על השואה, מכל הזוויות . וכמו כן ספרים שהרקע שלהם היסטורי. ספר כזה (בעל רקע היסטורי), גם אם לא כתוב כספרות מופת, אותי מעשיר, כי מיד הולכת לבדוק מקורות ורקע. כנ"ל לגבי שאר הספרים אם זה על קשירת רגליים בסין  או הרגלי קבורה בטיבט .

קוראת אך ורק להנאתי הפרטית.  אין אצלי ספרות חובה.

מוותרת כמעט לחלוטין על הטלויזיה, כי הספרים גורמים לי יותר הנאה, לכן מתפנה לי זמן לקריאה.

משתדלת לסיים לפחות 1-3 ספרים בשבוע..  

 למזלי, אחרי כל כך הרבה ספרים, אני כבר יודעת מאיזה ספרים אני אהנה. לפעמים, אם אני לא נהנת מספר,ואם זה בגלל מצב הרוח באותו רגע (אני בכלל אומרת שלא אני בוחרת את הספרים, כי אם הספרים בוחרים בי) אזי אפסיק לקרוא ואקרא במועד אחר.

אך קורה, שאני לא אהבתי ספר. קורה שעזבתי באמצע. אזי פרט למקרים ממש קיצוניים (יש לי מעט מאד כאלה באתר) אני פשוט לא אכתוב על הספר. אני לא אוהבת לקטול ספרים. מה שאני לא אהבתי,  מישהו אחר יאהב. ואם אני עזבתי ספר באמצע, זה לא יהיה הוגן לקטול את הספר.

 קוראת כמעט רק בעברית - כי מהיר יותר (אף על פי שאני שולטת בעוד 3 שפות(

אני קונה ספרים באופן אובסיסיבי גם, ורוב הקירות שלי בבית  מצופים בספריות.  (צריכה לצלם את הספריות מחדש)  אך לאחרונה, נעשתי פחות רכושנית, ואני מוצאת את עצמי מחלקת ספרים או תורמת אותם. לכן, התמונה של היום, תהיה שונה מתמונה של אתמול. לספרים שלי יש תכונה מוזרה, הם זזים כל הזמן. הולכים לבקר חברים, קרובים, חוזרים (לפעמים לא).

הם אגב, מסודרים לפי א-ב של סופרים, בלי הרדלי שירה, ילדים, מקורי או תרגום.

אני יודעת ומודעת שלא אספיק לקרוא את כל הספרים שאני רוצה, אפילו לא את כל הספרים שנמצאים בספריות שלי. אבל אני אוהבת להיות מוקפת בספרים. וכמו שאנשים נהנים להסתכל על תמונה יפה, אני נהנת לראות ספריות.

התחלתי לכתוב ביקורות בהתחלה בשביל החבר`ה בקומונה, ואחר כך גיליתי שאני יוצאת נשכרת, כי עצם הכתיבה מבהיר לי לעצמי  את הדעה. לפעמים  אני לא יודעת מה אני חושבת על ספר, עד שאני מתחילה לכתוב ביקורת. וכך זה התגלגל. והיום יש לי כבר  כ 1400   "מנויים" לאתר (ביניהם ספריות) , ומעל ל 3500 צפיות  ליום על ידי כ 1000 - 1500  צופים שונים. . 

וזה תענוג אמיתי, כאשר מישהו בא אלי ואומר, שקרא את הספר בעקבות ההמלצה שלי ונהנה. אין מה להגיד, מוסיף לאגו.

בספרים אני נאמנה. לא קוראת (בדרך כלל) יותר מספר אחד. מתמסרת כולי. מחשבת תמיד את החצי של הספר, וככל שאני מתקדמת בקריאה מחשבת את האחוזים שקראתי.למה? ככה.  ומי שעושה אוזני חמור בספר ומולי, מסתכן בנפשו.

ל"הה" שנוספו לשמי, אין כל שייכות לאלוהות. כאשר פתחתי משתמש, ה"נורית" הכי קרובה הפנויה היתה נורית76 (בערך) וגם "נוריתה" היה תפוס.

כל הביקורות באתר נכתבו על ידי ועל ידי החברים שלי. אין אנו מקצועיים וזאת הגאווה שלנו, כל הביקורות הן בגובה בעיניים. כל אחד כותב על מה שהוא חשב, בסגנון שלו. יותר מאשר הן ביקורות, הן חוויות קריאה.

גאוותי היא על "מועדון הקריאה של הילדים והנוער". ילדים ונוער קוראים (או מקריאים להם) וכותבים סקירה על הספר, ממבט שלהם. כן ירבו.

הרבה מהספרים כאן, מתקבלים מההוצאות לאור. הוצאות לאור מספקות לנו ספרים, ואני מחליטה למי זה הולך. פשוט מנסה להתאים ספר לבן אדם. המטרה שלנו להנות מהספר ולא לקטול אותו. הביקורות הן ביקורות כנות , ולא חשוב מה הוא המקור, הוצאה לאור, הסופר עצמו, מועדון קריאה, קניה, מתנה, מבצע או כל דבר אחר. ביחוד אני אוהבת את הספרים שכל אחד כתב עליו דעה אחרת.

כתבו עלי במעריב תרבות.